טיסת המוות של אנדראס לוביץ פגעה בדימוי של הטייסים. דעה

שגרת היומיום השתנתה. הנורמלי הפך לנורמלי פחות. אם יצא לכם לטוס מאז הטרגדיה של ג׳רמז ווינגס בחודש שעבר, סביר מאוד שהתנהגתם אחרת. אולי נעצתם מבט ארוך מהרגיל בתא הטייס כשעליתם למטוס. היה לכם עניין חדש בגברים ובנשים ב״קצה המחודד״ של המטוס.

טייסים מעלים בדמיון תמונות של דמויות גבוהות, סמכותיות, הפוסעות אל השער. חשבו על לאונרדו דיקפריו, מוקף דיילות ארוכות רגליים ב״תפוס אותי אם תוכל״. אנדראס לוביץ קלקל את הדימוי הזה. היחסים שלנו עם אלה המטיסים את המטוסים קיבלו תפנית אפלה.

טייסים ודיילים גם יחד מרגישים בהבדל. ביום שלאחר טיסה 9525, טייס של ג׳רמן ווינגס ככל הנראה עמד מול נוסעיו וסיפר להם שהוא רוצה לחזור לאכול ארוחת ערב עם אשתו באותו ערב. צוותי אוויר אחרים תוחקרו ישירות על ידי הנוסעים. אנליסט התעופה של CNN, לס אבנדס, סיפר לי על כלכל שהיה נסער מנוסע שתחקר אותו על מצבו האישי של הקפטן. טייס סיפר לי שנוסעים עלו למטוס עם מבט של חוסר אמון בעיניהם.

תגובות כאלו של נוסעים אינן הוגנות, אך מובנות. יש רגעים מעטים שבהם אנחנו מוסרים שליטה כה מוחלטת על חיינו לזרים. במעבורת, אנחנו יכולים לעלות לסירת הצלה או לפחות, כך אנחנו חושבים בתמימות, נוכל לשחות הרחק מהבלתי נתפס. במכו־ נית, יש חגורות בטיחות וכריות אוויר. אבל התרסקות מטוס? אנחנו מקשיבים להדגמת הבטיחות, אבל רק מעטים זוכרים כיצד ללבוש אפוד הצלה, שלא לדבר על מחשבות על הישרדות.

ראיינתי טייסים רבים. לצד מנתחים, הם המרואיינים הקשוחים ביותר כנראה; שניהם מחזיקים בידיהם חיי אדם. טייסים הם גלויי לב באופן מטריד, ורק לעתים נדירות מטשטשים את האמת. הישירות שלהם בנוגע לחברות התעופה תקיפה, וכמעט שאינה מתחשבת בתוצאות. קפטן אחד לא נתן לי רשות לצלם בתא הטייס, אף על פי שהיינו עם מנכ״ל חברת התעופה. במטוס שלו, הכללים הם שלו.

עכשיו, אחרי לוביץ, היחסים בין הטייסים וחברות התעופה נמצאים תחת בחינה קפדנית יותר, ובצדק. ניהול משאבי הצוות (CRM) הוא תפקיד חיוני בכל חברת תעופה. הטייסים חייבים לעבוד בצוות, ותאונות רבות הן תוצאות של כשל בעבודת הצוות. תקריות כמו מכות לכאורה בין הטייס לטייס המשנה בטיסה של אייר אינדיה ביום ראשון שעבר לא מעוררות אמון; העובדה שהמטוס הורשה לטוס לאחר התקרית הזאת מערערת את האמון עוד יותר.

אי אפשר למנוע הכל בחקיקה. אירועים איומים יתרחשו כאשר אנשים ותאונות יחליקו דרך הסדקים. בענף התעופה מבינים עכשיו שעליהם לפתח שיטה טובה יותר לזיהוי בעיות כאלה.

אבל אני עדיין אעלה בשמחה לטיסות (אני עושה זאת לעתים תכופות יותר מרבים אחרים). אקשיב לתדרוך הבטיחות, אף על פי שאני יכול לדקלם אותו מהסוף להתחלה, והכי חשוב, אזכור לומר ״תודה״ לטייסים ולדיילים; מפני שהם עדיין האנשים ששומרים על הבטיחות שלי באוויר. 

הכותב הוא מנחה