התמונות של מחאת יוצאי אתיופיה וההפגנה הנוראית בכיכר רבין עדיין מהדהדות בפלאשבקים עצבניים בראשי. בין שאנחנו תופסים צד מובהק או מסייגים את עצמנו, האוטומטיות שבה אנחנו מגבשים עמדה היא אמוציונלית כל כך, שלא עצרנו אפילו לרגע כדי לבחון את ההיגיון שבה.
השתלשלות האירועים הייתה מהירה: סרטון של שוטר מכה חייל אתיופי סחף את הרשת והוציא את העדה לרחובות. מאז ועד עכשיו יש זיקה ברורה בין כל הקשיים שחוו האתיופים בקליטתם בארץ, כל הכשלים הנוראיים, כל הגזענות וההשפלות לבין המשטרה.
אני האחרונה שתגן על משטרת ישראל. בכל כך הרבה תחקירים שעשיתי, בכל כך הרבה כתבות ומאמרים, במגוון נושאים, עולה שהארגון הזה רקוב. אבל אין קשר בינו לבין מחדלי הקליטה של הקהילה האתיופית. הוא לא אשם. יש גזענות באקדמיה. יש גזענות באוטובוס ובדוכן הפלאפל ובמשרדי הממשלה ובבתי החולים. גם במשטרה יש גזענות. למה? כי כמו בכל חברה בעולם, גם בישראל יש אנשים גזענים.
אבל יש קרן אור אחת במשטרה, קבוצה קטנה ואיכותית, מין סיירת כזאת. הם שוטרים רגילים, שהתגייסו מטעם התוכנית ״מאמינים במשטרה״. ההוגה שלה הוא נחי אייל, מנכ״ל הפורום המשפטי למען א״י, שבנו בן ה־16 הוכה קשות על ידי שוטר בהריסת הבתים בעמונה. במקום לרצות לנקום בגוף שגרם לבנו להתפנות לבית חולים כשהוא מורדם ומונשם וסובל מחבלת ראש חמורה, אייל ביקש לתקן.
התוכנית ״מאמינים במשטרה״ מעודדת בוגרי צבא מהציבור הדתי־לאומי להצטרף לכחולי המדים. שני דברים טובים קורים בתהליך הזה: הצבא מקבל כוח אדם איכותי ומוסרי, ונוצר גשר בין הציבור למשטרה. אני פחות שונאת את המשטרה כשאני רואה שהשכן שלי משרת בה.
מאז ההפגנה בכיכר רבין קשה מאוד להיות שוטר במדינת ישראל. במציאות שבה גם לפני גל המחאה לא היית אהוד במיוחד, עכשיו - יש מעט מאוד אנשים שתומכים בך. הרשת מלאה גנאי, התקשורת מלאה אנטי. העכירות הזאת לא פוסחת על משפחות השוטרים, גם לא על אלו של התוכנית ״מאמינים במשטרה״.
אז נשות השוטרים בתוכנית נפגשו וקיטרו ויזמו הקמת עמוד פייסבוק שנקרא ״מחבקים את השוטרים״, שהיום יש לו 16 אלף חברים. מאז הקמת העמוד נוספו גם משפחות שוטרים שאינן קשורות לתוכנית, מהמשטרה ה״רגילה״, והועלתה הצעה לקיים עצרת תמיכה בכיכר רבין ביום שלישי הקרוב.
״אנחנו יודעים שהמשטרה אינה טלית שכולה תכלת ושיש גם שוטרים אלימים״, אומרת צופיה תנעמי, אחת ממובילות היוזמה, ״כמובן שאנחנו מוקיעות את זה. אבל זה מיעוט. אנחנו רוצים לתת קצת כוח לשוטרים שעושים עבודת קודש מסביב לשעון, כולל שבתות וחגים. יש לך מושג מה זה לחגוג את ליל הסדר במשפחה של בעלי, כשבעלי מוקפץ למשמרת? יש המון השפעה על חיי המשפחה שלנו, וכששומעים רק ביקורת, זה מוציא את כל הרוח מהמפרשים. לא יכולנו יותר עם העליהום הזה. רוב השוטרים ראויים לתודה שלנו.
״לנשות קבע יש אמפתיה. כולם אוהבים אותן ומבינים את הקשיים שלהן. אבל כשאני מספרת שבעלי התגייס למשטרה, מסבירים לי שכל הקשיים שאנחנו חווים 'זה בעיה שלנו' ו׳בחירה שלנו', שזו 'עבודה ככל העבודות', וש'רוב השוטרים בחרו בעבודה אלימה, כי לא היה להם משהו אחר לעשות'. זה כל כך פוגע. בעלי היה מורה לפני שהתגייס, והוא הרגיש שהוא צריך עבודה עם עוד יותר שליחות. את מבינה?״.
הבנתי. הבנתי את הכאב ואת הדחייה שהמשפחות האלו חוות. הן אוכלות אותה מכל הכיוונים: גם הבעל עושה משמרות מסביב לשעון, גם מסכן את חייו, וגם הוא ומשפחתו סופגים ביקורת ובוז. ואז פתאום הסתבר שעצם קיום עצרת התמיכה מוטל בספק, בגלל איומים מקרב יוצאי אתיופיה.
אליאס אינברם, פעיל חברתי, איש תקשורת ו״מרצה לקירוב לבבות״ מהעדה, טוען שמדובר ב״איומי מקלדת״ בלבד, של אנשים שקל להם לכתוב אבל לא יעשו שום דבר, כנראה. אבל המשטרה מתייחסת לאיומים האלה ברצינות ומקשה על מתן אישור לקיים את העצרת.
בכלל, בזמן האחרון יש רצון להרגיע, למנוע חיכוך. שוטרים מספרים לי שהם לא עוצרים חשודים יוצאי אתיופיה עכשיו, גם אם ברור שהם מהווים איום, כי יש אווירה שמונעת מהם לעשות כן. עצרת התמיכה ב״שוטרים הטובים״ עלולה להפוך לשדה קרב אם אכן אותם אנשי מקלדת מתכוונים לממש את איומם.
שנאת ירושלים
על אווירת הגזענות הכללית תפסו טרמפ גם ארגוני שמאל, שיוצאים בקריאה לשנות את המסלול של תהלוכת יום ירושלים של הציונות הדתית ביום ירושלים הנקראת ״ריקודגלים״, ולמנוע ממנה לעבור ברובע המוסלמי. למה? כי כמה מהצועדים קוראים קריאות גזעניות.
הצעדה מאוד מרגשת. עשרות אלפי אנשים, רובם בחולצות לבנות חגיגיות (כי הרי שחרור ירושלים הוא יום חג), כמעט כולם מהציונות הדתית (כי הרי ירושלים היא בירתם), ושירים ודגלים וריקודים ומעגלים ושמחה אמיתית.
עמותת עיר עמים וקואליציית תג מאיר עתרו לבג״ץ שימנע את קיום המצעד ברובע המוסלמי. כמובן שבג״ץ לא קיבל את העתירה הפרובוקטיבית הזאת, אבל עצם הדרישה החצופה - בלתי נסבלת. נכון, בשולי העצרת יש כמה גזענים. אבל הם לא הסיבה האמיתית לעתירה.
מה שבאמת עומד מאחורי הדרישה הוא הרצון של העמותות האלו לביטול מוחלט של יום ירושלים, ואם אפשר - את הסיבה לחג. עיר עמים לא רוצה את ירושלים מאוחדת, היא רוצה לחלק אותה. השמחה היא שמוציאה אותה מדעתה, ולא הקריאות הגזעניות. לו הייתה שמחה גם היא באיחוד ושחרור העיר - היו חבריה מצטרפים למעגלים ושואגים שירי אהבה לעיר הבירה שלנו.