יום ירושלים הפך ברבות השנים, לצערי, לחגיגה ריקה מתוכן. איחודה של העיר אכן היה אמור להיות חגיגה, כיוון שהוא קיפל בתוכו את סט השאיפות שעיר בירה, ועל אחת כמה וכמה עיר כמו ירושלים, יכולה וצריכה לקיים.
עיר קוסמופוליטית, אטרקטיבית, מתחדשת, מגוונת ומאפשרת. היה ביום הזה זרע של תקווה לעתיד טוב יותר, אבל יום ירושלים של ימינו הפך לפסטיבל, שבו בעיקר פוליטיקאים מתחרים ביניהם על הפרחת ססמאות על בירתנו המאוחדת לנצח נצחים, וליום שבו המוני יהודים צועדים בה עם דגלי ישראל ברחובות הרובע המוסלמי כדי להוכיח מי בעל הבית.
עיר קוסמופוליטית, אטרקטיבית, מתחדשת, מגוונת ומאפשרת. היה ביום הזה זרע של תקווה לעתיד טוב יותר, אבל יום ירושלים של ימינו הפך לפסטיבל, שבו בעיקר פוליטיקאים מתחרים ביניהם על הפרחת ססמאות על בירתנו המאוחדת לנצח נצחים, וליום שבו המוני יהודים צועדים בה עם דגלי ישראל ברחובות הרובע המוסלמי כדי להוכיח מי בעל הבית.
שנה לא פשוטה עברה על ירושלים. אחרי הפסקה קצרה מדי, הטרור חזר לרחובותיה, האלימות והגזענות איימו שוב להרים את ראשם המכוער ולהטביע בשנאה ובקנאות דתית את כל הטוב והיפה בה, ויש מהם לא מעט. ירושלים נמצאת היום בשיאו של מאבק התאוששות מופלא, שמוביל ראש העיר, ניר ברקת, אחרי עשור שהביא את העיר אל סף תהום כלכלי וחברתי. הפיכתה של ירושלים לעיר יצרנית ואטרקטיבית, לעיר בירה אמיתית, צריכה להיות משימה לאומית, היות וירושלים היום היא המעבדה החברתית האולטימטיבית של מדינת ישראל. לכן יום ירושלים צריך להיות יום שבו לא מקדשים את העבר, אלא חושבים על ירושלים של העתיד. טוב עשה ראש העיר, כשהניח על שולחן הממשלה ביום ירושלים תוכנית שכותרתה ״ירושלים 2020״. אך זו לא תוכנית לממשלות ולפוליטיקאים בלבד
ירושלים שמה בשנים האחרונות את הצעירים במרכז תוכנית העבודה שלה. הצעירים צריכים להחזיר לה באותו המטבע ולהפוך במקום לחלק מן הבעיה לחלק מן הפתרון - לקבל על עצמם אחריות על העיר שבה הם חיים ועל האנשים שהם חיים איתם ולשנות מלמטה. השכבה הצעירה בעיר היום , חברי ועמיתי, היא האליטה הפוליטית, הכלכלית והחברתית הבאה של מדינת ישראל. בעוד עשר שנים מהיום תראו את אותם צעירים בצמתי קבלת ההחלטות הכי משמעותיים במדינה. אל לנו להשאיר את ירושלים לססמאות ולדגלים. מהם לא תצא תורה.
אם ירושלים נתפסת בציבור כמקום של סכסוך אלים, עיר דתית ושמרנית, קנאית ומתוחה, הרי שאנחנו צריכים לתכנן עתיד שבו ירושלים הופכת לעיר יצירתית. עיר של תיירות וסצנת יזמות שוקקת, עיר שמצליחה להכיל את המתחים של הצי-בורים שחיים בה, מודל לסובלנות בין-דתית. כדי להצליח בכך צריך להשקיע בצעירים, בתשתיות, בתוכניות ובפרויקטים שמקדמים אותה לשם. בשנים האחרונות הייתה תזוזה בכיוון הנכון, אבל זה לא מספיק.
הצעירים צריכים להיות שותפים מלאים במהלך. במקום לחגוג את העבר בצורה שמדירה ממנו אוכלוסיות שלמות, אנחנו צריכים להשתמש ביום ירושלים כדי לדבר על העתיד, שבו תיחגג אחדות אמיתית - פיזית וחברתית, שבו אנו מסתכלים על הגיוון של העיר (יתרון ומרכיב חשוב ביצירתיות) כהזדמנות. יום שבו ירושלים הופכת להיות מקום שבו צעירים מרקעים שונים משתלבים סביב המכנה והרקע המשותפים שלנו - שכולנו גדלנו פה ואנחנו אוהבים את הבית המיוחד ומעורר ההשראה שלנו כדי ליצור משהו חדש, ירושלים של העתיד, ירושלים מאוחדת של ממש.
הצעירים צריכים להיות שותפים מלאים במהלך. במקום לחגוג את העבר בצורה שמדירה ממנו אוכלוסיות שלמות, אנחנו צריכים להשתמש ביום ירושלים כדי לדבר על העתיד, שבו תיחגג אחדות אמיתית - פיזית וחברתית, שבו אנו מסתכלים על הגיוון של העיר (יתרון ומרכיב חשוב ביצירתיות) כהזדמנות. יום שבו ירושלים הופכת להיות מקום שבו צעירים מרקעים שונים משתלבים סביב המכנה והרקע המשותפים שלנו - שכולנו גדלנו פה ואנחנו אוהבים את הבית המיוחד ומעורר ההשראה שלנו כדי ליצור משהו חדש, ירושלים של העתיד, ירושלים מאוחדת של ממש.
הכותב הוא מנכ״ל ארגון "צעירים במרכז"