צפיתי בסדרה על מלחמת לבנון השנייה שבה רואיינו שלושת האדריכלים של המלחמה הזאת: ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל. שום דבר חדש, ואין זה מפתיע. מלחמות לבנון הן טראומטיות, והעדויות של כל בעלי התפקידים הבכירים שהשתתפו בהן מפוקפקות ביותר. לכל היותר הן בגדר "רכילות להמונים". לכן, ברצוני להתמקד בשתי נקודות עקרוניות הקשורות במלחמה האחרונה בלבנון: פתיחת המלחמה ותוצאות המלחמה.

ההחלטה של עם לצאת למלחמה היא אולי הקשה ביותר עבור ההנהגה שלו. במרכזה עומדת השאלה "לאיזו תכלית ייפלו הבנים שלנו?", ולא בכדי השתרשו אצלנו שני מושגים: האחד הוא "מלחמת אין ברירה" ומולה "מלחמת ברירה". מלחמות לבנון היו "מלחמות ברירה" מובהקות. ברם מלחמת לבנון השנייה היא "מלחמת ברירה בריבוע", "מלחמת שליפה" גרועה.

עם ישראל יצא למלחמה של יותר מחודש ימים, הקריב 164 איש (מתוכם 119 חיילים), השאיר את צפון המדינה הרוס וחבול, וזאת מכיוון שנחטפו לו שני חיילים ובניסיונות החילוץ נהרגו שבעה חיילים. צעד חסר תקדים, שהופך בעיני להזוי ממש, כאשר הנהגת העם נכנסת לכך בלי שום מחשבה, בלי להבין מה צפוי, האם צה"ל מוכן, והאם העורף בצפון מוכן, בלי לשקול אם ישנן אלטרנטיבות, בלי להגדיר מראש מה היא התכלית האסטרטגית של המהלכים שלנו, למעט הקביעה המוצהרת כי המטרה היא "להחזיר את החטופים".
וזה מביא אותי לנקודה השנייה, של תוצאות המלחמה. יש אצלנו גישה הטוענת את הדבר הבא: כבר תשע שנים חלפו מאז המלחמה, והגבול הצפוני שלנו מול חיזבאללה הוא שקט שבשקטים. כלומר, המלחמה הצליחה, הרתענו את חיזבאללה; לכן אנחנו צריכים לשים עלי דפנה על ראשה של שלישיית המנהיגים שלנו, ולהפסיק להאשימה בניהול גרוע של המלחמה. החשוב הוא מבחן התוצאה. 

זאת לדעתי גישה מוטעית ומטעה, ואסביר מדוע. ראשית, אכן בראייה של עשור לאחור הגבול שקט, וזה מעולה. אבל חייבים להבין שהסיבה המרכזית לכך היא איראן, הרבה יותר מאשר מדינת ישראל המרתיעה או חיזבאללה המורתע. איראן לא רצתה מלכתחילה בשום מלחמה בין חיזבאללה לישראל, אלא במועד שישרת את האינטרסים שלה הכי טוב. כך היה בעשור האחרון. 
חיזבאללה הוא נכס איראני שיש להפעיל את עוצמתו הצבאית נגד ישראל בזמן שהכי יתאים לאיראן. ולכן מכיוון שאיראן עצרה פעילות אש של חיזבאללה נגד ישראל, היא פיצתה את חיזבאללה בהגברת היכולות הצבאיות שלו נגד ישראל בתחום הטילים, ואת ה-20 אלף שהיו ב-2006 היא הפכה ליותר מ-100 אלף! דהיינו, אם וכאשר איראן תיתן את האות בעתיד, המלחמה בינינו לבין חיזבאללה תהיה קשה עשרות מונים מזאת שב-2006. 
שנית, יש לזכור שמאז יציאת צה"ל מלבנון במאי 2000, הגבול הצפוני היה ככלל שקט, לא היה ירי רקטות ועיקר הפעילות של חיזבאללה הייתה בהר דוב. שלישית, חיזבאללה עצמו יצא מחוזק מהמלחמה, הן בתוך לבנון והן בעולם הערבי. צה"ל לעומתו נתפס כצבא מוכה, ככזה שצריך לעבור טלטלה.
וטוב שעבר, וטוב שהוכיח את יכולתו ואת תעוזתו מול הכור בסוריה בקיץ 2007, על פי פרסומים זרים. •