ביום ראשון השתתפתי בלווייתו של הרב משה לוינגר, מחדש היישוב היהודי בחברון וביהודה ושומרון.



מה שתפס אותי במיוחד הייתה התחושה שם, שאומנם נפרדים בעצב מאדם היקר לסובביו, אבל אין עצב על "תום תקופה". לא הייתה תחושה שעם הליכת האיש לבית עולמו הולך גם מפעל חייו, או תם עידן ההתיישבות. ממש לא. היו שם צעירים וצעירות ממשיכי דרכו, והיה עוד דבר- הבנה שהחזון שלו הצליח.



אם הוא נקבר בעיר חברון ביום ירושלים, היום שמציין את שחרור ירושלים אך גם את שחרורה של חברון עיר האבות ושאר חבלי הארץ אבות - הרי שהוא הצליח . ביהודה שומרון חיים כיום 350 אלף איש.



מה היה ברב לוינגר שגרם לו להצליח להזיז כך הרים? הרי הרעיון של התיישבות ביהודה ושומרון היה קיים עוד לפני הופעתו בזירה הציבורית. נתן אלתרמן, רחל ינאית בן צבי, בני מהרש"ק, ש"י עגנון ועוד רבים מ"התנועה למען ארץ ישראל השלמה" חשבו שצריך להתיישב בארץ, אם כך - איך זה שדווקא הרב הזה, הלא כריזמטי וכבד הפה, הצליח לתרגם לפסים כל כך מעשיים את הרעיונות ההם?



ראשית, יש לומר כי הרב לוינגר לא היה לבד- הוא גייס כמה דמויות מפתח כמו חנן פורת ז"ל, הרב מנחם פליקס ודניאלה וייס יבדל"א. אבל מה שהפך את הרב לוינגר למנהיג הייתה דווקא העובדה שהוא לא פעל לפי תדמיות או לפי מה שמצטלם יפה, אלא חי חיים של "ענווה והתבטלות כלפי הכלל" כמו שאמר הבן שלו בהספד, וזה מה שדיבר אל האנשים.



נשיא המדינה, ראובן ריבלין ספד עליו בלוויה ואמר: "ביקשת את אחיך מכל המחנות. התווכחת, כעסת, הייתה חריף, נוקב, תקיף ובוטה בדבריך. לא חיפשת את הפשרה ועם זאת מעולם לא הטלת ספק בכך שרק בסיס איתן בקרב העם היושב בציון ותמיכה רחבה, להתיישבות היהודית בקרית ארבע היא חברון, יצליחו לחדש כאן את שרשרת הדורות".



לוינגר התנגד שמפעל ההתנחלויות יהיה מפעל אלטיסטי. הוא עמד בשער קרית ארבע בשבתות ודרש שהשער יישאר פתוח, כדי שגם אנשים לא דתיים יוכלו לחיות שם. הוא התנגד בתחילת הדרך להקמת תלמוד תורה שיהווה בית ספר של ה"תורניים" בלבד ורצה שיהודה שומרון יתמלאו ביישובים נורמליים.



השבוע נשאלתי אם דור המתנחלים החדש הוא כבר לא מה שהיה פעם – הוא לא דור סבסטיה, פחות להוט, יותר בורגני. בעיני, כל מהפכה, והרב לוינגר היה מהפכן במובנים מסוימים, מתחילה בלהט. כשהיא מצליחה היא הופכת להיות דרך חיים. כך קרא גם בקרב דור מקימי הארץ, בדור הקיבוצים.



שנית, המסר הקיומי של הרב לוינגר ושל מנהיגים אותנטיים אחרים של הציבור הדתי ממשיך להתקיים לצד נוער צעיר שמבקש להקים יישובים חדשים. גם אם אתה רופא או עובד מדינה, גם אם אתה גר ביהודה ושומרון וגם אם אתה גר ברעננה- התכלית שלך היא קודם כל " מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ" מה אתה צריך לתת ולא מה אתה צריך לקבל.



***

שבועות הוא חג מתן תורה. הדיבר הראשון - "אנוכי ה' אלוהיך" - עורר ויכוח בקרב חכמינו: האם זוהי מצוות עשה או לא? הרי אין כאן לשון ציווי, אלא פשוט ציון של עובדה. חלק מהחכמים, ביניהם הרמב"ן, קבעו שאין כאן מצוות עשה, מפני שאי אפשר לצוות על אמונה. או שאדם מאמין או שלא. ואם הוא כן מאמין, אזי עליו לומר "נעשה ונשמע".



בעוד שהאמונה צריכה להיות עניין של בחירה, ה"נעשה ונשמע" היא המפתח להעברת התורה מדור לדור. מי שה"נעשה ונשמע" טבוע באורחות חייו, ימצא את עצמו קובר בדרך הטבע ובצער עמוק את מנהיגיו. אבל כמו שאיינשטיין שר – "ונמשכת שיירה מן המאה שעברה" – והדרך שהתווה המנהיג רק הולכת וצוברת ממשיכים.