שרת המשפטים החדשה הזדרזה והגישה הצעת חוק ראשונה: תיקון לחוק העונשין - החמרת הענישה על זורקי אבנים.

כוונת איילת שקד חיובית כמובן ויש לברכה, אבל החוק לא יעצור את טרור האבנים המשתולל גם לו יתקבל. הסיבה היא שטרור לא מנצחים בחוקים. טרור מנצחים בנחישות. ונחישות היא לא משהו שממשלות נתניהו, או ממשלות ישראל בכלל, מצטיינות בו.

איך אני יודע שהחמרת העונש הקבוע בחוק לא תועיל למאבק בזורקי האבנים? פשוט, העונש הקבוע בחוק הוא חמור מאוד כבר היום - עד 20 שנות מאסר. אם חומרת העונש הקבוע בחוק הייתה אמת מידה להצלחה בשטח, זריקת אבנים הייתה צריכה להיות אירוע נדיר כמו רצח. לצערנו זה לא המצב.

ניסיונות רצח גזעניים של יהודים בידי ערבים בעזרת אבנים, מה שמכונה בכינוי המקוצר והתמים ״זריקות אבנים״, הם מעשים שמתרחשים בכל יום בעשרות אם לא במאות. אלף כתבי אישום בשנה בגין העבירה הזאת כבר מוגשים כיום - והפתרון לא נראה באופק. איך יועילו עוד כמה מאות כתבי אישום בשנה?

התיקון המוצע לחוק אמור לסתום ״פרצה״ בחוק שלפיה יש להוכיח כוונה לפגוע. על פי התיקון, לא יהיה עוד צורך בהוכחה כזו. בית המשפט יוכל לגזור את העונש הכבד הקבוע בחוק גם בלעדיה. הפתרון טוב, אבל לא לבעיה הנכונה.

הבעיה שלנו היא לא מחסור בכלים בידי השופטים. שופטים נחושים, חדורי תחושת שליחות ונחושים לחסל את תופעת הרוצחים הילדים ששכנינו הערבים מפעילים בהתמדה מעוררת התפעלות היו יכולים לחסל אותה בכלים המשפטיים הנתונים ברשותם עכשיו. האמת הלא נוחה היא שהם לא כל כך רוצים. כלומר רוצים, בוודאי, מי לא רוצה? אבל לא רוצים מספיק.

אותו הדבר לגבי שאר זרועות האכיפה - שוטרים ופרקליטים. מפקד מחוז ירושלים היה יכול לשים לתופעה קץ לו היה מסתער עליה בנחישות. יש לו הכלים והמשאבים הדרושים. פרקליטים יכולים לתבוע על סעיפים שונים ומגוונים גם בלי התיקון המוצע.

למה זה לא קורה? כי המערכת לא רוצה להילחם בטרור. לא באמת. כולם מתעוררים ומתרוצצים כשקורה משהו חמור, כשיש הרוגים ורעש בתקשורת. אבל מיד אחר כך חוזרים לשגרה, והשגרה שלנו היא שגרה של השתקה והפניית מבט הצדה.

החלטה נחושה היא כל מה שחסר לנו. לא עוד חוקים. ראש ממשלה (לפני הכל) שיחליט שזהו, שתוך חצי שנה לא יהיו יותר זריקות אבנים בירושלים, יעלה כמה שיעלה, יגידו ב-BBC וב״הארץ״ מה שיגידו. הרי לו היו הערבים שולחים את ילדיהם לזרוק אבנים ברחוב קפלן בירושלים על רכבי השרד של השרים היוצאים מישיבת הממשלה, כוחות הביטחון היו מפסיקים את התופעה תוך חצי יום.

על ממשלת ישראל לעשות בכפר השילוח ובמעלה הזיתים מה שהייתה עושה במקרה כזה. חייהם ושלומם של הילדים היהודים בשכונות האלה, המאוימים יום-יום על ידי שכניהם הערבים, לא זולים מאלה של השרים, אף שלאחרונים מכוניות מהודרות בהרבה.