מכובדי שר הדתות,

אני בא בטוב. לא הצהרות לוחמניות, לא הדרות, לא בג”צים. בוא נפתח דף חלק ונדבר. תתפלא, אבל אני לא חושב שהמשרד שלך מיותר. החיבור בין דת ומדינה אינו מגונה בעיני. המודל האמריקאי המקדש הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה אינו המודל הדמוקרטי היחידי או הנכון בהכרח למדינת
ישראל.

ישנם לא מעט מודלים אירופיים, דמוקרטיים להפליא, דמוקרטיים להתקנא אפילו, שבהן הדת והמדינה מצליחות לחיות בשלום, בכבוד הדדי, אפילו בחיבה.

הקונץ טמון בשוויון. המשרד שלך היום, לא די שהוא מטפל אך ורק ביהודים (המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והצ’רקסים זכו, והם מופקדים בידיו של  שר הפנים), הוא גם מתעקש לטפל רק ביהודים מסוג אחד. המשרד שלך, כבוד השר, הוא המשרד לשירותי דת אורתודוקסיים. רק אורתודוקסיים. הכי־הכי־הכי מגזרי שיש. 

הוויכוח בינך ובין קודמך, אורתודוקס אף הוא - אך ממפלגה אחרת, משול אם כך לדיון סוער בין גמבה לפלפל, באותה ערוגה. אז בתקציב 2014 תקצב השר הקודם (הבית היהודי) 600 אלף שקל לתמיכה בארגון רבני צוהר, ואתה ודאי תבטלה ותמצא דרך להעביר התמיכה בשנת התקציב הבאה לעמותה אחרת, כלבבך. ביג דיל. לא על כך תבוא תפארתך, כבוד השר. בוא, הפתע אותנו וחשוב אחרת. תהלך בגדולות.
 
אני חייב להודות שהתחלת טוב. המעשה הראשון שעשית, כך לימד אותי מכון “על משמר הכנסת”, שעוקב אחרי פעולותיך, היה לשגר מסר תקיף לרבני הערים בתגובה לאפליית יוצאי אתיופיה ברישום לנישואין ברבנות העיר פ"ת. “רבנות אשר תפלה - תישלל סמכותה”, הצהרת בלי למצמץ.
 
יישר כוח. בתפקידך אומנם אינך ממונה על הרבנים הראשיים, עוד תלמד שבעצם הם ממונים עליך (שאל את קודמך שמרט שערות מזקנו בעטיים), אך במאזן הכוח בינך לבינם - התחלת בלהפוך שולחן. מהלך נבון. אלה מבינים רק כוח, אמר לי פעם מישהו שמבין.
 
תמשיך כך, באומץ, ולא נזכיר לך את הצבעותיך כח”כ מן השורה בטרם מונית לשר. שהצבעת נגד הגדרת אפליה על רקע נטייה מינית כאסורה; שהצבעת נגד ביטול האיום במאסר על בני זוג שנישאו בטקס פרטי ללא רישום ברבנות; ונגד ייצוג לנשים בוועדה הבוחרת רבנים ראשיים; ואפילו לא שהצבעת נגד העלאת גיל הנישואין המותר בישראל לגיל 18 . עזוב, דף חלק אמרנו.
אתה פוליטיקאי משופשף. שלוש קדנציות שימשת כחבר מועצת העיר עכו לפני שנבחרת לכנסת, אבל בניגוד לחלק מחבריך לסיעה בכנסת, מעולם לא רדפת אחרי כותרות. עבדת בשקט, והפתעת אותם כשבך (בך!) בחר דרעי לשר. אז בוא, תפתיע אותם עוד. וגם אותנו. ואם לא בגדולות, לפחות
בקטנות. במה למשל? סיפר לי פעם ראש מועצה אזורית שהוא נמצא במצוקה הקשורה למבנים לגני ילדים. הוא לא מצליח לקבל תקציב מהממשלה.

אבל מקווה? רק תגיד מילה שמתחילה באות מ’ ליד שר הדתות, הוא סיפר, והוא מיד יציע לך להקים מקווה בכל ישוב שתרצה. רק תבחר. זו המציאות, אדוני שר הדתות, כסף יש לך. ובניגוד לכמה ממשרדי הממשלה האחרים, אצלך הוא גמיש הרבה יותר. אז קח החלטה והקצה אותו בשוויוניות.
 
בבג”ץ לדוגמה, תלויה ועומדת עתירה שלנו בעניין מקוואות. אלפי מקוואות הקים כנראה משרדך במשך השנים, ובאף לא אחד מהם מותרת טבילה של גרים קונסרבטיבים או רפורמים. אתה מבין את האבסורד? זה כמו שמשרד החינוך יקים ספרייה ציבורית ויאסור על כניסת ג’ינג’ים או אתיופים. תן הוראה לביטול העניין או לחילופין, אם אתה פוחד שיצלבו אותך בעיתונות החרדית, הקצה משאבים להקמת מקוואות לזרמים הלא אורתודוקסיים. אנחנו נסתפק במקווה אחד בכל עיר מרכזית.
 
ועוד דבר, בקטנה: לפני שנים אחדות, רגע לפני שהפסיד משרדך בבג”ץ, הסכימה המדינה לממן גם רבנים שאינם אורתודוקסים (בשלב זה במועצות אזוריות בלבד). אלא שקודמיך בתפקיד לא יכלו להכיל את העניין, קבס אחז בהם ממש, והם התחננו שהתקצוב עצמו יגיע דרך משרד התרבות.

החבר’ה במשרד התרבות הם אחלה, באמת, אפילו כיף לעבוד איתם. אבל הסיטואציה מצחיקה. הגיע זמן שגם משרדך יכיר במובן מאליו: יש יותר מדרך אחת להיות יהודי.