צעדתי לתומי ברמת השרון, הייתה זו שעת רצון של בין הערביים ורוח ערב קלילה נשבה על פניהם של העוברים ושבים. נהרה הייתה על פניהם עד אשר לפתע חלפו ביעף שני דוהרים על אופניים שכמעט וחבטו בהם על המדרכה הצרה. אם הדוחפת את עגלת ילדתה עצרה אותי בלכתי והתחננה : אנא, אתם בתקשורת אל תרפו מבקשתנו, הולכי הרגל ודוחפי עגלות ילדים "המדרכה שלנו. רק שלנו".
האם גוננה וסוככה על פעוטה רכת מבט "זו בתי", אמרה, "שכמעט ונדרסת מדי יום ביומו כאשר שנינו מטיילות להנאתנו על המידרכה, מכל עבר עטים עלינו, מימין ומשמאל".
היא הוסיפה ותיארה את מה שכולנו יודעים וחשים מדי יום ביומו כאשר רכבים דו גלגליים וביניהם גם אופנועים מחפשים קיצורי דרך או חנייה על המדרכה.
מי שרוצה לתאר את ההפקרות וחידלון המעשה של שלטון החוק בארצנו יוכל לבחור על נקלה במחדל המתמשך שבו כל מי שצועד להנאתו על מדרכות הערים הגדולות חשוף לפגיעתם הרעה של רוכבים על שניים, בחלקם ילדים חביבים או מבוגרים המבקשים להיטיב עם בריאותם. אבל מדוע לא תיחלץ המערכת החוקית והסביבתית לבניית חומה בלתי עבירה בין מי שצועד רגלי לתומו לבין מי שממונע או נחפז על אופניו באמצעות רגליים שריריות ושועטות.
המחדל המתמשך הזה תלוי על צווארם של ראשי רשויות מקומיות, עיריות וללא ספק משרדי הממשלה המחלקים ביניהם משרות בכירות בין הקמת קואליציה שברירית אחת לרעותה.
יש להפריד לאלתר, הפרדה גמורה בין ממלכת הולכי הרגל לבין הדוהרים על כלי רכב. כמו שמכונית לא תחלוף במדרכה כך ראוי שמי שנע באמצעות רכב דו גלגלי מכל מין וזן ייסע בשולי הכבישים על גבי מסלול בטוח ומוגן. שהרי אותם שבילי אופניים מקוטעים ומצומקים המסומנים על פני המדרכות הופכים בהרף שנייה למעבר צר ואינם משמשים ולו למראית עין את השועטים עליהם שמתחככים בהולכי הרגל.
מי שהילך אי פעם בשבילי הודו מבין את רוחה של התערובת הזו על מדרכות ארצנו. שם , בהודו הצבעונית בינות לפרות המהלכות בנחת על המדרכה ומטילות את גלליהן, בינות לריקשות המבקשות נתיב גם הולכי הרגל נוהרים ומעת לעת נזיר מצומק וחצי עירום יושב בפינת הרחוב ומתבונן במהומה התחבורתית החולפת על פניו.
מי שנהנה מהתרבות הססגונית הזו הראויה לתיירים קצרי מועד יסכים שאין היא יאה לישראל המודרנית המתחדשת. כבר נכתבו עד אין קץ מאמרים וכתבות וכבר עלו השמימה זעקותיהם של הולכי הרגל שאחדים מהם גם נדרסו, אולם מאומה לא נעשה.
המחדל הזה מתגבר ואץ רץ מדי יום ביומו ולא ירחק היום וגם הכביש וגם המדרכה יהיו מיועדים רק לבעלי רכב והולכי הרגל יתבקשו להיות ספונים בבתיהם. גם אם לא תרצו, אין זו אגדה.