בסדרת כתבות מאתגרות עסקו השבוע מתן חודורוב ואור הלר מערוץ 10 בנבכי תקציב הביטחון, הנתון כעת יותר מאי פעם בוויכוח ציבורי. את סדרת הכתבות ליוו נתוני משרד האוצר (שאגב, אף פעם לא תאמו את נתוני משרד הביטחון) ומומחים וכתבי כלכלה עם דעות מוצקות מדי על צה"ל ועל אנשי הקבע.



העבודה העיתונאית והדיון הציבורי לגיטימיים והסדרה מקדימה את העימות הגדול הצפוי בין האוצר לבין משרד הביטחון לקראת דיוני התקציב, כשברקע דוח ועדת לוקר שיפורסם בקרוב ויאתגר את צה"ל ומשרד הביטחון. גם אם הרמטכ"ל גדי איזנקוט יסכים לתוכניות ויראה בהן הזדמנות, צה"ל יצטרך כמעט לבנות את עצמו מחדש בשנים הקרובות תוך כדי תנועה, ולהתאים את המבנה שלו, את סדר הכוחות ואת פלטפורמות הלחימה לאתגרים החדשים שמציב המזרח התיכון (כן, גם איראן).

זה אמור להיות צבא שונה: ורסטילי, טכנולוגי, רווי יכולות הגנה והתקפה בסייבר, קרני לייזר, משגרים ומיירטים, כלים לא מאוישים, נוכחות משמעותית בחלל, יותר יחידות חי"ר בסדיר ומילואים ופחות יחידות טנקים וארטילריה, הרבה מודיעין, אוויר ותקשוב, הרבה 8200, הרבה ממר"ם, הרבה קמ"נים והרבה אנשי סייבר, ניו־מדיה ודוברות. 
 

הדיון הציבורי לגיטימי ואפילו חשוב, והאתגר לצה"ל ולמשרד הביטחון עצום - בעיקר על רקע כינונה של ממשלה חברתית, כנסת חברתית וסדר יום חברתי (וגם רשתות חברתיות).
 
הדבר היחידי שצרם לי בפרק שאותו ראיתי בסדרה היה ההתנפלות על משרתי הקבע. בשנים האחרונות נלקחו מאנשי הקבע שלושה נכסים חשובים: נלקחה ה"יציבות התעסוקתית", קרי ניתן כיום לפטר איש קבע עד גיל 38 מבלי שיוכל להתארגן או לערער, ניטלה מהם "הפנסיה התקציבית" (כיום נהוגה "פנסיה צוברת"), ונלקחו מהם ההילה והכבוד כתוצאה מהתבגרות של החברה הישראלית ומקידומם של נושאים חשובים אחרים כמו בריאות, חינוך, רווחה ועוד. 
המשך הפגיעה באנשי הקבע, הן במישור הציבורי והן במישור התגמול וההוקרה, עלול לעלות לנו ביוקר רב. החברה הישראלית חייבת לאפשר לצה"ל לצרף לשורותיו את הטובים ביותר ולהתמודד מול הפיתויים במשק הפרטי.
 
בערוץ 10 אמורים להבין כי לא רק נדב פרי (שאיננו לוחם קרבי) יודע לעבור מערוץ 10 לדלק קידוחים, גם מפקד טייסת מוכשר יכול לעבור לאלביט או לבואינג בארה"ב, קצין ב־8200 לרד בינת וקצין בדובר צה"ל למקאן אריקסון בתגמול משולש ומרובע לפחות, וכך גם משפטן בפרקליטות הצבאית. הלחץ הציבורי להיטיב עם הקרביים ולהקשות על אנשי היחידות האחרות מנותק מהמציאות. גם מפקד 8200, גם מפקד ממר"ם וגם דובר צה"ל משקיעים זמן רב בשכנוע סרן או רב סרן להישאר בשירות מאתגר ותובעני, כשמולם ניצבים צעירות וצעירים מוכשרים, מודעים לכוחם, משכילים ובעלי "מסוגלות מקצועית" גבוהה בשוק הישראלי.
 
צריך לנהל את הדיון ואת העיסוק ברגישות ובתבונה, עם אגרוף של פלדה אבל בתוך כפפה של משי. מצד שני, יש לשר יעלון ולרמטכ"ל הזדמנות לשינוי מבני ותפיסתי שכמוהו לא בוצע מאז היווסדו של צה"ל. את המשבר צריך להפוך להזדמנות מבלי לפגוע בביטחון, אך עם נטילת סיכונים מחושבים. עם תוכנית עבודה רב־שנתית ועם ראש ממשלה שמדבר ביטחון וצחי הנגבי בראש ועדת החוץ והביטחון - המשימה אפשרית. בני שיחי, בכירים במערכת הביטחון, מעידים כבר. בימים אלו, עמלים בצה"ל על גיבוש תוכנית רב־שנתית, בוחנים כל פרט ב"מסרקות פלדה" ומנסים לחשוב מחוץ לקופסה.
2
לא אחת פנו אלי מועמדים לשירות ביטחוני והורים בייאושם: בשלב לשכת הגיוס, בשלל הראיונות, הטפסים והתחקירים, הם לא שיקרו וטענו ביושר כי התנסו בעברם בסמים קלים. במקום להעריך אותם על יושרה ואמינות, נפסל הזיכוי הביטחוני שלהם והם לא זכו בתפקיד שאליו יועדו. אינני יודע מי הפסיד יותר, הם או צה"ל, ואיני יודע מי מנצח בעניין הזה: המשקרים והמסתירים או האמינים והישרים שמודים שאכן - בטיול, בתנועה, בקיבוץ או בישיבה - "ניסיתי פעם". את מי הייתם רוצים כמפקד של הבן שלכם? 
 

האם היה מתקבל לסיירת אם היה מתוודה כפי שעשה בכנסת? ינון מגל. צילום: פלאש 90
 
אינני עדיין חסיד של לגליזציה ולא הצטרפתי לעלה ירוק, אבל בישראל 2015 צריך לחפש מחדש ולמצוא את שביל הזהב הרלוונטי. לכן שמחתי כשקראתי השבוע ב"הארץ" כי הסנגוריה הצבאית הראשית "מחשבת מסלול מחדש". בכנסת משרת כיום ח"כ ינון מגל - עיתונאי ועורך ראשי בעברו, קצין ולוחם בסיירת מטכ"ל - אשר גילה לבוחריו כי התנסה בעברו בסמים קלים. תארו לכם שהיה אומר את האמת בשלב התחקיר הביטחוני לסיירת מטכ"ל לפני 20 שנה. בין המצב הנוכחי לבין קצה המצוק של לגליזציה - ישנו מרחב נוסף שאליו כנראה חותרת, ובצדק, הפרקליטות הצבאית.
3
מערך ההסברה של מדינת ישראל קצת מפגר אחר קצב האירועים והמרוץ לנקודות זכות בקהילה הבינלאומית, ולכן לא נותר לנו אלא להיתלות ב"סייעני דוברות" כמו יו"ר הוועדה הקטארית לשיקום עזה. האיש המכובד הזה שיבח השבוע את ישראל על הירתמותה וסיועה לשיקומה של הרצועה ולמציאת פתרונות שיקלו את חיי התושבים. בשקט, מסייעת ישראל באישור משאבים והיתרים לבניית מתקני תשתית, חשמל והתפלות מים, לכניסת ויציאת סחורות ובקרוב אולי גם לכניסת פועלים. זוהי הדרך הנכונה שעשויה לסלול את הדרך לצמצום האלימות ולהתקרבות ל"חזונו" של הנשיא ריבלין, שאיננו פוסל דיאלוג עם חמאס.
4
ביקרתי השבוע בפרויקט תשתית ענק בעמק בית שאן. למרגלות הגלבוע מוקם בעלות של 1.5 מיליארד שקל פרויקט גדול לאנרגיה שאובה. במקום נבנה מאגר ענק וממנו יועלו המים בשעות השפל אל ראשו של הגלבוע למאגר עליון, ובשעות השיא יונחתו המים מטה בעוצמה דרך טורבינות וייצרו חשמל. נסעתי ברכב קל קילומטרים במנהרות בתוך הגלבוע, ונזכרתי בקללת דוד ויהונתן לאחר הקרב על ההר, "אל טל ואל מטר עליכם", ותהיתי אם אין זה השינוי המשמעותי ביותר שחל בגלבוע מאז.
5
ההפתעה הגדולה עבורי הייתה יישוב חדש ולא מוכר שבו נתקלתי בסמוך לקיבוץ רשפים. "שמוצניק" שכמוני, שמכיר כל פינה בעמק, נחשף לפתע בין רשפים לשלוחות ליישוב "שלפים" (קיצור של השניים). זהו יישוב חדש בן 80 משפחות, מחציתן חילוניות שילדיהן לומדים ברשפים ומחציתן מן הציונות הדתית, שילדיהן מתחנכים בקיבוץ הדתי. כך, בלב העמק, למרגלות הגלבוע, מנסה קומץ משפחות לצמצם בורות, לחיות במשותף, ללמוד, להעריך ולהתנסות ולהתעלם מכל מה שהוא שומע בתל אביב ובירושלים. בהצלחה, חברים.
6
גדי ירקוני, איש נירים, נבחר השבוע לעמוד בראש המועצה האזורית אשכול בנגב המערבי. זוהי מועצה שהתפרסמה ומותגה שלא בטובתה בגין מחיר דמים שנגבה מתושביה ובשל הסבל הרב־שנתי שהם עוברים. גדי יתיישב על כיסאו של חיים ילין שפנה לפוליטיקה הארצית. לנעליו לא יוכל להיכנס היות שאת שתי רגליו איבד בפציעה, אולם אני בטוח כי יתיישב איתן על כיסאו ויוביל את חבל הארץ הזה ואת תושביו האיכותיים אל פסגות של שגשוג ביטחון וצמיחה. בהצלחה.