סוגר משמרת: תמיר פרדו מסיים חמש שנים כראש המוסד

א' מחליף את נ', מי שנחשב לבן טיפוחיו של פרדו וגדל תחתיו ביחידה המבצעית הנוספת של המוסד, "קשת" (נביעות) - זהו האגף האחראי למעקבים וחדירות סמויות (פריצות) למשרדים ובתים למטרות הטמנת מכשירי האזנה וצילום. לפי פרסומים זרים, כולל השבוע ב"וול סטריט ז'ורנל", זוהי גם היחידה שאחראית להתקנת וירוסים במחשבים או שאיבת מידע מהם.
 

מה שמוזר מעט בהחלפת הסגן בעת הזו הוא העובדה שבארבע וחצי שנות כהונתו היו לפרדו ארבעה סגנים (כולל החדש). מבחינה זו הוא ממשיך את הגישה התזזיתית שהחדיר קודמו מאיר דגן, שהחליף מעת לעת את סגניו, שעם חלקם הסתכסך. רק שאצל דגן התחלופה לפחות נפרשה על פני שמונה שנים שבהן עשה בתפקיד הרמס"ד (ראש מוסד).
 

אך התשובה על השאלה מי יהיה ראש המוסד הבא תלויה בעיקר בשאלה אחרת: האם ראש הממשלה בנימין נתניהו יאריך את כהונתו של פרדו, שישלים בעוד פחות מחצי שנה חמש שנים בתפקיד. בניגוד לראש השב"כ, שתוקף כהונתו מוסדר בחוק (חמש שנים עם אפשרות להארכה לשנה נוספת - יורם כהן יסיים את מניין חמש השנים באביב 2016), עדיין לא חוקק "חוק מוסד". במשרד המשפטים, בלשכת ראש הממשלה ובלשכת ראש המוסד בוחנים כבר שבע שנים את הסוגיה, עם נטייה מהוססת משהו לגבש חוק כזה. אך כל עוד אין חוק, אין גם הגדרה חוקית באשר למשך הכהונה. איסר הראל מילא את התפקיד 11 שנים. יצחק חופי עשה בו שמונה שנים. כך גם דגן, חביבם של ראשי הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט.
 

אנשים המעורים בנושא, אנשי מוסד בהווה ובעבר, כמו גם מומחים ללשכת ראש הממשלה, סבורים כי כהונתו של פרדו לא תוארך. זוהי כמובן רק הערכה, הנסמכת גם על העובדה שהיחסים בין נתניהו לפרדו סבירים, קורקטיים וענייניים, אך לא מעבר לכך. וזאת על אף שפרדו היה בתקופת שירותו בצה"ל לפני 40 שנה קצין הקשר של סיירת מטכ"ל והקשר של מפקד הסיירת דאז, יוני נתניהו. אגב, בשנים שחלפו מאז דאג פרדו לשמור על קשר עם משפחת נתניהו.
 

לפרדו הייתה לפחות התבטאות אחת, שהדיה הגיעו לתקשורת ולידיעת הציבור והרגיזה את ראש הממשלה. בפורום של אנשי עסקים פרטיים (פרדו כלל לא היה צריך להסכים להופיע בפניהם) לפני כשנתיים הוא אמר שאיראן אינה מהווה איום קיומי על ישראל, וכי הבעיה המרכזית שלנו היא הסוגיה הפלסטינית. ראש מוסד המכהן תחת נתניהו שמשמיע הערכה כזו, גם אם היא נכונה, כמוהו כמי שסובל מנטייה אובדנית. מבחינת נתניהו, בוודאי נתניהו של לפני כשנתיים (לפני שהחל המו"מ על הסדר בין איראן למעצמות), דברים כאלה הם ככפירה בעיקר. בכך כנראה חרץ פרדו במו פיו את גורלו.

מבחינת פעולתו המשיך המוסד תחת פרדו פחות או יותר בדרך שהתווה דגן. איראן הייתה ועודנה היעד מספר אחת של המוסד ושל אגף המודיעין בצה"ל. אם כי בניגוד לתקופת קודמו, על פי פרסומים זרים, בעידן פרדו נרשם רק חיסול אחד של מדען גרעין איראני. 
 

מיעוט החיסולים לא צריך ללמד שפרדו פחות נחוש או מהסס ליטול סיכונים מבצעיים, וזאת לכאורה בניגוד לדגן, שעוד מתקופת שירותו הצבאי נתפס כלוחם עם "סכין בין השיניים" (אגב, דימוי שהחניף לאגו של דגן מצד אחד, אך בלא מעט הזדמנויות הוא גם ניסה להתנער ממנו). לא צריך לטעות במראה "הדובי" של פרדו או בקשייו לתקשר עם סביבתו, הנובעים מאישיותו המופנמת והסגורה. הוא פחות מוחצן ואיש רעים להתרועע מדגן, אך לא פחות ערמומי, נועז ונחוש.

ככל הנראה, הסיבה למיעוט החיסולים היא שהאחראים לחיסול חמשת המדענים ולפציעתו של עוד אחד, אחריות המיוחסת כאמור למוסד, הגיעו למסקנה כי האמצעי מיצה את עצמו. אין פירוש הדבר שאם יושג מידע מודיעיני מדויק ותהיה היתכנות מבצעית, לא יוחלט על חיסול של מדען מרכזי. בוודאי של מוחסן פחריזאדה, שהיה ונחשב האיש המרכזי בתוכנית הגרעין הצבאית ("קבוצת הנשק") של איראן ומוזכר בדוחותיה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), המבקשת לתחקר אותו. איראן סירבה לבקשה ופחריזאדה ירד למחתרת.
 

האם החיסולים השיגו את מטרתם? התשובה מורכבת. אם מישהו חשב שהם ירתיעו את איראן מלהמשיך בתוכנית הגרעין שלה, הרי ששגה באשליות. המוסד שהנהיגו דגן ופרדו אינו ארגון החולם באספמיה ומשלה עצמו באשליות שווא. לחיסולים יש להתייחס רק כאמצעי אחד, כלי אחד בארגז הכלים, שנעשה בהם שימוש במלוא עוצמתם, לפי פרסומים זרים, גם בתקופת פרדו, וכלל "הרעלת" מחשבים ומכשור, דוגמת החדרת הסטוקסנט לפני כמה שנים למחשבים המפעילים את הסרכזות במתקן להעשרת אורניום, לוחמת סייבר ופגיעה בציוד הקשור לתוכנית הגרעין של איראן. 
 

בשל כל אלה, ובראש ובראשונה בשל העיצומים הבינלאומיים הקשים שהוטלו ושהמוסד (ולא משרד החוץ) הוא האחראי למעקב אחריהם, הרי שאפשר לומר שאיראן הוכרעה ושתוכנית הגרעין שלה שובשה בחלקה, והנהגתה הסכימה, בלית ברירה, להתפשר ולהיכנס למו"מ.

בתקופת פרדו נמשך ואף התחזק שיתוף הפעולה ההדוק עם ארגוני ביון ידידותיים, קרובים ורחוקים, נושא שהוא באחריותו של "תבל", האגף לקשרי חוץ ופעולה מדינית חשאית של הארגון. בנוסף, ישראל שיפרה את קשריה בתחומי הביטחון עם מצרים וירדן. בעבר פורסמו ידיעות כי ראשי מוסד נפגשו עם עמיתיהם במדינות האזור ואפשר להניח שמפגשים דומים התקיימו גם בשנים האחרונות, וזאת על רקע התחזקות האינטרסים המשותפים לבלום את תוכנית הגרעין של איראן, את חתירתה להגמוניה במזרח התיכון ואת ההתעצמות של ארגוני טרור של "המדינה האסלאמית" בסוריה, בעיראק ובסיני, ואת הנוכחות המדאיגה של אל־קאעידה ברמת הגולן.
 

בהקשר זה ראוי לציין גם את השיפור המתמיד בקשרים של המוסד בפרט וקהילת המודיעין של ישראל בכלל עם ה־CIA וסוכנויות הביון האחרות של ארה"ב. בשבוע שעבר ביקר שוב בישראל ראש ה־CIA ג'ון ברנן ונפגש עם פרדו, עם ראש אמ"ן הרצי הלוי, עם ראש המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) יוסי כהן ועם בכירים נוספים במערכות המודיעין והביטחון. שיתוף פעולה זה, המיועד להחלפת דעות והערכות מצב, הוא אחד הכלים החשובים ביותר להשגת מידע. ואסור לשכוח שהמוסד הוא בראש ובראשונה ארגון ביון שתכליתו לאסוף מידע, לנתחו ולהגישו לדרג המדיני - מקבלי ההחלטות. 
 

לכן, תחת פרדו, וביתר שאת מקודמו, חוזקו יחידות המחקר של המוסד (שהן חלק מאגף המודיעין של הארגון), שתפקידן לקבל את המידע שנאסף מהמקורות השונים ובאמצעים המגוונים שהארגון משתמש, לנתחו, לעבדו, לשקללו ולהגיש על סמך זאת הערכה מדויקת של המציאות שבפניה ניצבת ישראל בזירות השונות. בשנים האחרונות נשמע קולו של המחקר המוסדי בקול רם וצלול בלשכת ראש הממשלה, בישיבות הקבינט או בוועדת המשנה לשירותים חשאיים של הכנסת, והוא זוכה להערכה לא פחות מקולה של חטיבת המחקר של אמ"ן, שעד לאחרונה נחשבה לבכירה מבין השניים.
 

הצורך ביחידות מחקר חזקות נובע בין השאר גם מהמציאות המשתנה במהירות עצומה במזרח התיכון, המציבה אתגרים מסוג חדש. אלה כוללים התפרקות של מדינות ועלייתם של ארגונים כמו דאע"ש וג'בהאת א־נוסרה (אל־קאעידה) ליד גבולות ישראל בסיני, בגולן ואף בלבנון. 
 

למרות שקיעתו בבוץ הסורי ומתיחת יתר של אבריו במלחמות האזרחים בעיראק ובתימן, חיזבאללה נותר ארגון חזק עם מצבור עצום של רקטות וטילים מכל הסוגים (אולי יותר מכל צבא סדיר בעולם), עם ניסיון קרבי שהצטבר באותם שדות קטל, עם שיפור גדול של מערכות ההצפנה שלו, לוחמת הסייבר ומערכי הנ"מ והמטוסים ללא טייס. כל אלה מאתגרים את המוסד וממשיכים למשוך את תשומת לבו. אחרי איראן, חיזבאללה הוא היעד השני בחשיבותו למאמצי האיסוף, המעקב והחדירה של המוסד, כמו גם של אמ"ן.
 

אפשר להעריך שהמוסד, כמו אמ"ן, שיפר את הכיסוי של חיזבאללה. זאת בעיקר בשל מעורבותו במלחמות האזוריות, שגבו מחיזבאללה מחיר כבד של יותר מאלף הרוגים ואלפי פצועים, ומעוררות ויכוח נוקב בצמרתו. גם היחלשות מסוימת במעמדו של המזכ"ל חסן נסראללה ודיווחים על נגע שחיתות שפושה עוד יותר, מקילים על סוכנויות ביון לחדור לארגון.
 

התפתחויות חשובות נוספות של המוסד הן בתחומי הסיגינט וסייבר. פרדו, בעל תארים אקדמיים במדעים, וסגנו היוצא נ', שמו בשנים האחרונות דגש מיוחד על הצעדת הארגון לקדמת הטכנולוגיה. אך גם אם באופן כלשהו זה בא על חשבון "הגורם האנושי", המוסד נותר בראש ובראשונה ארגון ביון שתפקידו לאתר, לגייס, להפעיל ולתחזק את הקשר עם סוכניו. יומינט (מודיעין אנושי) נותר, יחד עם מבצעים מיוחדים, "הלחם והחמאה" של המוסד. ואת אלה יצטרך להמשיך לטפח ולתחזק מי שיבוא לאחר פרדו, גם אם יקרה הבלתי צפוי ונתניהו יאריך את כהונתו בשנה.

במסדרונות המוסד ומחוצה לו, כמו גם בשיח בתקשורת, מונים ארבעה מועמדים - שלושה מהארגון ואחד חיצוני - שיכולים להחליף את פרדו.  המועמד החיצוני הוא מפקד חיל האוויר אמיר אשל, שמתוקף תפקידו וכמו קודמיו עובד בשיתוף פעולה הדוק עם קהילת המודיעין. שהרי אם חיל האוויר יוצא למשימת תקיפה במדינות האזור, בין שבלבנון, בסוריה או בסודן - כפי שפרסומים זרים מייחסים לישראל בשנים האחרונות (להבדיל מתקיפות בעזה) - את המידע על יעדי התקיפה מספקות זרועות המודיעין. קצינים בכירים סיפרו לאחרונה כי צה"ל הידק בשנים האחרונות את הקשר בין זרועות החיל השונות - האוויר הים והיבשה - והוא פועל בתיאום מודיעיני ומבצעי הדוק, יותר מאי פעם.
 

אך רוב הסיכויים הם שהמחליף של פרדו יבוא משורות המוסד. אחד מהם הוא נ', שאותו היה פרדו מעדיף לראות יושב על כורסתו בלשכת הרמס"ד. מועמד אחר שהוזכר הוא רם בן ברק, כיום מנכ"ל המשרד למודיעין ולעניינים אסטרטגיים, שבראשו עמד עד לאחרונה השר יובל שטייניץ. אך משיקולים קואליציוניים ופוליטיים, פיצל נתניהו את אגפי המשרד ומטלותיו בין כמה שרים. כמו פרדו ונ', בן ברק, איש נהלל וסיירת מטכ"ל, הוא תוצר של בית הגידול של "קשת".
 

המחליף המיועד? יוסי כהן, המועמד המוביל לראשות המוסד. צילום: נועם רבקין, פלאש 90

בראשית דרכו הייתה לו תקלה מבצעית קלה כשנעצר עם חבריו לחוליה ליד מבנה בידי שוטרים במדינה אירופית. אך תקלה זו, שלא הייתה באשמתו, לא מנעה ממנו להמשיך להתקדם לצמרת המוסד, שבו היה סגנו של דגן ואחר כך של פרדו. בן ברק הוא איש מבצעים מעולה, אך עמיתים שעבדו עמו במוסד מעידים כי הוא לוקה בכל הקשור לראייה אסטרטגית רחבה שנדרשת מראש המוסד. וזאת אף ששנת השבתון שעשה במכון מחקר בוושינגטון ותפקיד המנכ"ל במשרד למודיעין, שכלל גם נסיעות ומגעים עם דיפלומטים ואנשי מודיעין בחוץ לארץ, סייעו לו לשפר את כישוריו בתחום זה.
 

לפיכך נראה כי המועמד המוביל לרשת את פרדו הוא יוסי כהן, היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה וראש המועצה לביטחון לאומי. כהן החל את דרכו במוסד כקצין איסוף (קצ"א) - מפעיל סוכנים, היה ראש שלוחה (תחנה) באירופה, טיפס עד לראשות האגף האחראי לתחום זה, "צומת", ומונה ב־2011 לסגנו של פרדו במקומו של בן ברק. כמה מהסוכנים שהפעיל ברבע המאה שעשה בתפקידים השונים בתחום, גייס בעצמו. הוא הפעיל סוכני איכות במדינות ערביות. תחת ניהולו זכה אגף "צומת" לפרס ביטחון ישראל. בקיץ 2013 מינה אותו נתניהו לתפקידו הנוכחי. כהן נחשב מקורב לא רק לראש הממשלה אלא גם לרעייתו, שאותה הכיר בנסיבות משפחתיות.
 

בין שבשל כוונות יסוד שלו ובין שבשל מיומנות שרכש כקצין מודיעין, ובמיוחד כמפעיל סוכנים, כהן יודע להלך קסם על בני שיחו. הוא מלא חן ושארם ונוח להתחבב על סביבתו. 
 

בשנתיים שהוא עושה בתפקיד למד ראש הממשלה לסמוך עליו, גם אם לא תמיד קיבל את עצותיו והמלצותיו. כשנתניהו מבקש ממנו דבר מה, כהן נענה בנאמנות רבה. כך למשל, בסיום המלחמה בעזה בקיץ שעבר (צוק איתן) הסכים להתראיין לקול ישראל כדי לדבר בשבחי הישגיה. בתפקידו הנוכחי הוא מנהל מגעים מדיניים חובקי עולם, נפגש עם עמיתיו, עם שרים, ראשי ממשלות ונשיאים, ולא שוכח להתעדכן בנעשה גם בזירות המודיעין. כל אלה, ללא ספק, מכשירים אותו למטרה שהציב לעצמו. בהיותו ממוקד מטרה ויודע להשיג את שלו, הוא נמנע בעקביות מלהיפגש עם עיתונאים, ביודעו שרב נזקם על תועלתם, בבחינת לא מדובשך ולא מעוקצך. 
 

הוא סימן לעצמו כמטרה להגיע ללשכת הרמס"ד בגלילות ולשם יגיע, אלא אם כן תקרה לו תקלה בלתי צפויה. אם אכן יתמנה לתפקיד בסוף השנה, יעמדו בראש שניים משלושת ארגוני הביון החשובים של ישראל שני כהנים ששמם הפרטי מתחיל באות יו"ד - יורם כהן מהשב"כ ויוסי כהן מהמוסד. 

רפי שמיר, דוברו של ראש הממשלה, לא הגיב על פניות חוזרות ונשנות של "מעריב־סופהשבוע" לקבלת התייחסותו בנושא