משחקי הפייס: על הקלות שבה הופכים עילגים לאושיות רשת

בדיפלומטיות ובאלגנטיות של קרנף בהתקף אפילפסיה, עשיתי את כל מה שיכולתי כדי למנוע מכל אחד מהצדדים לפנות נגדי. מול חברתי הפגנתי תמיכה ואהדה. מול המחרימות שלה הפגנתי תמיכה ואהדה. בהן, לא בה. וכל הזמן ליוותה אותי מין תחושת ריגוש שהיה קשה להסביר, כאילו מתחוללת בכיתה הקטנה הזאת בבאר שבע איזו התרחשות חברתית אקוטית. ואני, ה״ליטלפינגר״ של מחוז דרום, מדשדשת בין הצדדים בהצלחה, שבדיעבד מביכה אותי.

הבנתי כבר אז שמשהו בפנייה קולקטיבית נגד אדם אחר, גורמת לנו להרגיש ממש טוב לגבי עצמנו. קל לנו להפוך לגיבורים במקרים האלה, ולעזור לזעוק זעקה שמלכתחילה לא הייתה שלנו, זו לא אשמתך, אף אחד עוד לא הסביר לך שהיכולת לקושש כמה לייקים ברשת, לא הופכת אותך לסופרסטאר בעולם האמיתי. עדיין לא.

וגם אף אחד לא ערך איתך את השיחה הזאת על מודעות עצמית וצניעות ושאולי אנחנו לא בהכרח מאמינים בה, רק כדי שיראו שאנחנו זועקים משהו. אולי כדי שאנחנו עצמנו נרגיש שאנחנו עושים משהו, ורק שאף אחד לא יצביע עלינו בטעות. זו הסיבה לכך ששיימינג הפך להיות כלי לגיטימי ומשגשג. וכל הזמן הזה, יש לנו הפריבילגיה להרגיש נהדר עם העובדה שאנחנו לא המטרה, אלא שאנחנו בין לוחמי הצדק שעזרו לחשוף את האמת. העיקר שאנחנו לא המטרה.

השבוע נחשפתי לסרטון של בחור, שיש המכנים אותו ״אושיית רשת״, מונח שעם הזמן הולך ונעשה יותר ויותר מתועב בעיני. בהרבה יותר מדי מקרים, אין שום קשר בין מספר העוקבים לבין איכות התוכן שאותה אושיה מספקת (אם ״תוכן״ היא בכלל מילה ראויה לשימוש, כשזה נוגע לסטטוסים בשגיאות כתיב), או לשאלה אם היא באמת מצחיקה, מקורית או מעניינת. ולפני שהספקתם לאנפרנד, היא כבר מתהלכת בינינו כמו הג׳יי-זי של חדרה, משוכנעת שאשכי העולם נחים בין ידיה.

הבחור הספציפי הזה נוטה להעלות סרטונים של עצמו, שבהם הוא בעיקר מדבר. אל תשאלו אותי למה לכמה עשרות אלפי אנשים אכפת לשמוע מה יש לו לומר. אנחנו חיים במדינה שבה גם לצל יש כמה עשרות אלפי עוקבים, כך שמזמן הפסקתי לנסות. בסרטון שלו מהשבוע שעבר, הוא דיבר על פרשה שהסעירה את כל פייסבוק, וכשאני כותבת ״הסעירה״, אני כמובן מתכוונת ל-50 האנשים שמכירים את הנפשות הפועלות וידעו על מה הוא מדבר.

אם הצלחתי להבין, מה שקרה הוא שאושיית רשת אחרת, בחור בעל רגישות ולב רחב של זומבי ב״משחקי הכס״, קיבל מבחורה כלשהי תמונות עירום, ובדרכו הג׳נטלמנית הקסומה, הפיץ אותן בקרב חבריו, גם הם ״אושיות רשת״. על הדרך נאמרו שם גם כל מיני אמירות גזעניות, כי מוכרחים לתבל בקצת שנאת חינם.

הסיפור התפוצץ כשהדבר נודע לבחורה שמככבת בתמונות, ומיד התגייסו להגנתה כמה אושיות רשת אחרות. חלקן דאגו גם לציין את שמו של מפיץ התמונות, שכמה ימים אחר כך העלה פוסט עתיר בהתמסכנות קורבנית, כי אף אחד לא לימד אותו שזה לא בסדר להשפיל נשים ככה, וקינח בהכרזה שהוא זונח את פייסבוק לפרק זמן לא ידוע של שבוע. במשך כמה ימים נכתבו כמה פוסטים זועמים על ידי חברי ליגת-העל של אושיות הרשת, מה שכמובן הביא את העניין לידיעתם של עוד כמה אלפי אנשים,

שלא היו קשורים לסיפור בשום דרך, אבל בכל זאת היו מוכרחים להביע דעה. זה דווקא היה מרגש לראות איך כולם מתגייסים להגנתה של אותה בחורה, שהיא באמת הקורבן בסיפור הזה, אבל משהו בהטפה הצדקנית הזאת פשוט לא קנה אותי. היו שם כמה בנות שבאמת זעמו את זעמה, והיו כמה אחרים שפשוט ניצלו את ההזדמנות כדי להכתיר את עצמם לאבירים החדשים של נפגעות התקיפה המינית. כמו אותו בחור, שהעלה סרטון ארוך בכיכובו,

מלהג את עצמו לדעת באותו טון זחוח ומלא חשיבות עצמית של איש צעיר, שבאמת ובתמים משוכנע שהוא, כמו שלנה דנהאם אמרה ב״בנות״, ״הקול של הדור שלו״.

ובכן, אתה לא. וזו לא אשמתך, אף אחד עוד לא הסביר לך שהיכולת לקושש כמה לייקים ברשת לא הופכת אותך לסופרסטאר בעולם האמיתי. עדיין לא. וגם אף אחד לא ערך איתך את השיחה הזאת על מודעות עצמית וצניעות. המטרה שבחרו לעצמן אותן אושיות רשת הייתה מוצדקת, ואם כבר להילחם בתופעה מטרידה, אין ספק שזו אחת מהן.

אבל בזמן שאתם יוצאים להתלהם, נסו להסוות מעט עד כמה העניין מחרמן אתכם ועושה לכם חשק לגעת בעצמכם. כי ללוחמי צדק אמיתיים אין זמן לצלם סרטונים לפייסבוק.