הממשלה אישרה שלשום את העלאת מס הרכישה לקוני דירות להשקעה מ־8% ל־10%. הללויה. בעקבות הרעש והצלצולים של הקבלנים שהתלוננו על הכפלת שיעורי מס הרכישה והטלת מס שבח על קוני הדירות, השר כחלון נבהל ונמנע מצעדי מיסוי אגרסיביים.
שר האוצר התחמק מטיפול חריג במצב שהוא וראש הממשלה נתניהו הגדירו כחירום. סביר שכחלון לא רצה להפוך ללפיד 2, שבניגוד להתחייבויותיו ערב הבחירות הטיל מס על שכבות הביניים ושילם מחיר אלקטורלי כבד.
אבל אדוני שר האוצר, בסוף גם אתה תשלם את המחיר. הרי כ״איש הרפורמות״ שמת על ראש שמחתך את הטיפול במשבר הדיור. אינך יכול להתבשם עד אין סוף בתואר הרפורמטור הגדול של שוק הסלולר.
שוק הנדל״ן נקלע למצב לא שגרתי המחייב צעדים לא שגרתיים. בשביל זה עוטרת בכל הסמכויות האפשריות בתחום הנדל״ן. נכון שקבינט הדיור יאשר ביום שני צעדים נוספים להגדלת התחלות הבנייה, הנהגת שיטת מחיר למשתכן (שתקל על קוני דירות יד ראשונה) ועוד. אבל הטיפול בצד ההיצע יישא פרי לא בזמן הקרוב אלא אולי בתוך חמש שנים. עד אז שר האוצר ייכשל במבחן העיקרי שלשמו נבחר, כי המחירים ימשיכו לעלות.
לכחלון יהיה קשה להצליח כל עוד ריבית בנק ישראל תישאר אפסית. משקיעי הנדל״ן יעדיפו לקנות דירות עם תשואה של 4% לשנה או לרוץ לבורסה על פני אפס ריבית בפק״מ בבנק. כדי לפגוע בתמריץ ההשקעה בדיור שר האוצר היה חייב לדכא את הביקוש באמצעות הכפלת מס הרכישה (למספר שנים).
במקביל היה חייב שר האוצר להזהיר את קוני הדירות שאלה שלא ימכרו את הדירות להשקעה בתוך שנתיים יחויבו במס שבח של 25% עבור כל השנים, כמקובל באפיקי ההשקעה הנורמליים.
ההשפעה של צעדים אלה הייתה מושגת מידית ולא בתוך מספר שנים. כל משקיע שעיניו בראשו היה רץ למכור את הדירה והיצע הדיור היה גדל בעשרות אלפים (עד 25 אלף דירות). הגידול בהיצע והירידה בביקוש היו מאפשרים לכל אותם אלפי זוגות צעירים לקנות דירה במחיר שפוי.
אפילו בבנק ישראל מודים שלפחות מחצית מהביקוש לדיור מקורו בריבית האפסית. אבל כחלון אינו מסוגל ללחוץ על הנגידה. היא הסבירה, בצדק מבחינתה, שהמדיניות המוניטרית נועדה לשמור על האינפלציה (מה שלא רלוונטי בחודשים האחרונים) ובאמצעות הריבית לעודד צמיחה ותעסוקה.
שר האוצר עדיין מסוגל לדרוש סיוע בפתרון המשבר. בחוק בנק ישראל כתוב שמדיניות הבנק המרכזי צריכה להביא בחשבון גם את צמצום הפערים החברתיים. האם יש ספק שיוקר המחיה בשוק הנדל״ן מביא להרחבת הפערים?
אם לא באמצעות הריבית, בנק ישראל יכול היה לסייע בדרכים אחרות. למשל לחסום לחלוטין מקוני דירות להשקעה את האפשרות לקבלת משכנתה. הרי לפני כשנה הם הוגבלו למימון של 50% מהדירה, אז מדוע שלא ללכת עד הסוף?
נכון להיום הובטח לנו טיפול שורש בשוק הנדל״ן ובשלב זה קיבלנו בקושי שיננית. אם כחלון לא יתעשת והטיפול במשבר הדיור לא יהיה אגרסיבי, מחירי הדיור לא רק שלא ירדו אלא ימשיכו לעלות. נקבל אז שפע של תירוצים, בדיוק כפי שהיה בהתחמקותו מהטיפול בשוק הגז.