עוד אחד נפל במלכודת: הגרבוזים והקוטלרים לא נגמרים

אכתוב כאן משהו מאוד לא פופולארי: צפיתי אתמול בעודד קוטלר מתפתל אצל יונית לוי, ולבי יצא אליו. פעם אחר פעם הוא ניסה להסביר שלא התכוון להגיד שמצביעי הליכוד הם "עדר של בהמות", אבל לשווא. פגעת, נסעת. האמירות הללו אינן ניתנות להסבר בדיעבד, צריך שני צדדים לטנגו הזה. 

מול הגרבוזים והקוטלרים יש להקה של פוליטיקאים פגיעים ודליקים, וברגע שנדמה להם שמישהו העליב אותם או אולי התכוון להעליב אותם, או את הציבור שלהם, או משהו כזה, נדלקת הדליקה ונבערת הבעירה ומתפרצת הפרשה, ללא שוב. 

אז לבי יצא אל קוטלר. בדיוק כמו שלפני שלושה חודשים יצא לבי ליאיר גרבוז שמעולם לא אמר "מנשקי מזוזות", אלא רק "מנשקי קמעות", ובכל זאת מישהו שכתב את ההיסטוריה והדביקו לו מזוזות, עד שהמשקוף נפל עליו, ובעיקר על בוז'י.

זוהי כרוניקה של מלכודת פתאים, ידועה מראש. הגרבוזים והקוטלרים לא נגמרים, הם רק מתחלפים. הדם רותח, הלב מפרפר, המיקרופון קורץ והבימה משחררת. כן, מירי רגב מסתובבת עם נבוט וחייבים לתת לה מנה אחת אפיים. אבל בסוף, מה יוצא להם מזה? מפח נפש, שבועיים של תירוצים והתפתלויות, חודשיים של הסתגרות והתפלפלות, חיי נצח בארכיון הפליטות, המקושקשות והכי גרוע, נוקאאוט להם למחנה שלהם, לרעיון שלהם.
 

קוטלר, גרבוז, כמו ענת וקסמן ותיקי דיין לפניהם, הם ארבעה אמנים חשובים שגם בעוד מאה שנה לא אתקרב לתרומתם האדירה לתרבות הישראלית. נדמה לי שגם מירי רגב לא. ובכל זאת, הם הפכו בעל כורחם לגיבורים הטרגיים של טרגי-קומדיה ישראלית ייחודית, סוג של הכלאה בין "בית הקלפים" ל"פולישוק" ו"תעלת בלאומילך" בכרטיס אחד. במקום שנעסוק בנושאים החשובים באמת (חופש הביטוי, התנהגותה הלא מתורבתת של שרת התרבות, צנזורה במשטר דמוקרטי, קווים אדומים ומשמעותם), אנחנו מתעסקים ימים ולילות ושבועות בהם ובהגיגיהם (עודד קוטלר, עם כל הכבוד ויש הרבה), מייצג אדם אחד בלבד: את עודד קוטלר. כמו שגרבוז מדבר רק בשם גרבוז, וכו'.

מירי רגב, לעומת זאת, היא חלון הראווה שלנו. היא השרה של התרבות של כולנו, היא נותנת הטון, היא הפנים הייצוגיות, היא נבחרת הציבור. ככזאת, היא מסתובבת מאז שמונתה לתפקידה הרם כשור מועד בחנות פורצלן. 

אני לא מצליח להבין למה התכוונה כשאמרה לאמנים, בשיחה סגורה, ש"אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם רק 20". האמנים קיבלו 20 מנדטים? מה מסתתר מאחורי ההגות הזאת? המחנה הציוני קיבל 24.

המחנה הציוני זו מפלגה של אמנים? נסו לספר את זה לאיתן כבל. ומה עם מרצ? זה לא עוד חמישה מנדטים? רגע, ויאיר לפיד שהביא 11? ושישה מנדטים של כחלון, שעל פי הבדיקות מעדיפים את הרצוג על פני ביבי, הם עם האמנים או נגדם? ולמה שרה בישראל בוחשת בזה? ועוד נהנית?
 

מסתובבת עם נבוט. מירי רגב. צילום: פלאש 90
 

לא עובר יום בלי שהיא "תבדוק" את המימון הממלכתי של איזה תיאטרון, הצגה, או פסטיבל. הנשק הזה, שבו צריך להשתמש לעיתים נדירות ובאצבעותיו הרועדות, הפך לנבוט חוצות בידיה. באגרסיביות, בגסות, היא מסתובבת בתחום הרגיש והחשוב הזה, כאילו מדובר בפריימריז האישיים שלה. האמת היא

שבסופו של דבר אכן מדובר בפריימריז האישיים שלה. אין לי ספק שגם אם השבוע האחרון לא תרם שום דבר לתרבות, הוא תרם לא מעט למעמדה של רגב כזו ש"לימדה את השמאלנים לקח". ואם לא לימדה אותם לקח, לפחות סיפקה להם "לחם ושעשועים". 

כן, זו תפיסת התרבות לדבריה. לשמוע, ולא להאמין.

שני אנשים בימין ראויים לצל"ש. הראשונה היא השרה גילה גמליאל. גם היא בליכוד, גם היא עדות מזרח, גם היא ימנית גאה וגם לה יש פריימריז. אבל גמליאל, באומץ לב ותוך תצוגת אחריות ובגרות יצאה נגד ההשתוללות הפופוליסטית של רגב וציינה שבתחום התרבות זה מיותר ומזיק. השני, שכבר קיבל את הצל"ש שלו הוא נפתלי בנט. ההחלטה שלו מתחילת השבוע היתה מדוייקת וחכמה.

לא בכדי הצטרפו ותמכו בה גם רבים במרכז ובשמאל (איתן כבל ואיציק שמולי, למשל). בנט בדק את ההצגה ("הזמן המקביל") שנכתבה בהשראתו של ווליד דקה, שרצח חייל ישראלי, לא לפני שחטף ועינה אותו. 

אם בנט היה קורא להוריד את ההצגה מהבמה, זו הייתה סתימת פיות. הוא לא עשה את זה. הוא בסך הכל החליט שהמדינה לא תממן את העלאת ההצגה הזאת בפני תלמידים. יש כאן משפחה שכולה (משפחתו של החייל משה תמם ז"ל), יש כאן ערכים ואחריות של דמוקרטיה מתגוננת, יש כאן טעם טוב, 

יש כאן קווים אדומים ברורים, יש כאן שפיות.

חבל שהשמאל לא מבין ולא מבחין בין הדברים. כך, למשל, ממשיך השמאל הקיצוני לתמוך בהמשך כהונתה של חנין זועבי בכנסת, למרות שהיא לא הייתה יכולה בחיים לכהן בבית הנבחרים של ארה"ב אם הייתה נוקטת באותם צעדים נגד ארה"ב, אבל אנחנו יפי נפש, אנחנו פיינשמקרים. אנחנו יפי הבלורית והתואר, ואתם לא. 

אז זהו, חברים יקרים בשמאל הקיצוני, בסופו של יום אתם הולכים ונעלמים, הולכים ומאבדים רלוונטיות, אבל העיקר שאתם צודקים (לשיטתכם).

צל"ש מרוב החברה הישראלית. השר נפתלי בנט. צילום: פלאש 90