אדם חוזר אחר הצהריים לביתו. יש לו אישה, ילדים, עבודה טובה, רכב חברה. ההרים ירוקים, התחילה פריחה, שלמה ארצי ברקע. פתאום - מטח אבנים מההר. סלעים מדורדרים לכביש בניסיון לעצור את הרכב על נוסעיו. שליפה־דריכה־ירי באוויר. מטח האבנים לא פוסק. האיש יוצא מהרכב ורודף אחרי אלו שבאו להורגו. הוא עולה על גבעה ויורה באוויר שוב. הם בורחים. מאז חייו הופכים לגיהינום.
זה סיפורו של יוסי אוחנה מהיישוב נוקדים, שזוכה השבוע בבית המשפט לאחר שמונה שנות סיוט. מדינת ישראל, זו האמורה להגן עליו, תבעה אותו בדין פלילי על שפצע בנסיבות מחמירות ערבי באותו אירוע. העדויות הרבות שסתרו את טענת הערבי לא מנעו ממנה להגיש תביעה זו, ולענות את אוחנה תקופה כה ארוכה.
שנתיים וחצי לאחר האירוע המדובר הגיעו בלשי ימ״ר ש״י למשרד המשפטים שבו עבד, ועצרו אותו בטענה כי פגע באירוע בנער ערבי ופצע אותו באורח קשה בראשו. הוא הכחיש, וסיפר כי ירה באוויר מכיוון שהיה בסכנת חיים מוחשית, כאשר חמישה ערבים יידו לעברו אבנים וסלעים מטרסות בעיקול חד, שמצדו השני תהום. לאחר החקירה הוא שוחרר, אולם כעבור שנתיים וחצי נוספות, חמש שנים לאחר האירוע, הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה של ״חבלה בכוונה מחמירה״, שהעונש עליה מגיע עד 20 שנות מאסר.
הנער שנפגע טען תחילה כי נורה בעת שקטף שקדים. בהמשך הודה כי יידה אבנים לעבר הרכב. במהלך התקופה שחלפה עד עדותו במשפט הספיק לנסות לרצוח חייל בפיגוע דקירה בגוש עציון, נשלח למאסר ממושך, אך שוחרר בעסקת שליט כעבור שנה ושלושה חודשים בלבד, דבר שלא מנע מהפרקליטות להמשיך להציגו כמתלונן תמים.
אוחנה פוטר מעבודתו בשל החקירה, שנתיים לפני שאפילו הוגש כתב אישום. דרכונו נלקח ממנו, והצעות העבודה שקיבל שכללו נסיעות לחו״ל ירדו מהפרק. גם נשקו האישי הוחרם (״לצורך בדיקה בליסטית״) ועד היום לא הושב לו. אוחנה טוען שאילו היה אשם - היה מזמן משמיד את הנשק או דואג לשבש את הראיות. למה, אם כן, לקחת לו את הנשק כשהוא נמצא בסכנת חיים בזמן שהוא נוסע בכביש מוקף ערבים?
פרופ׳ יהודה היס מהמכון לרפואה משפטית העביר חוות דעת לבקשת הפרקליטות שקבעה כי ״לא נראים פצעי כניסת ויציאת הקליע לראש״, ולכן אי אפשר להוכיח שמדובר בירי, וייתכן שהנער שיידה אבנים נפגע בעת מנוסתו מאבן או מחפץ אחר. אבל חוות הדעת הזאת לא נראתה לפרקליטות ״מקצועית״ מספיק, אז היא שכרה, בצעד חריג, מומחה פרטי שמסר חוות דעת ולפיה קיימת סבירות גבוהה יותר שמדובר בפצע שנגרם מירי.
ראוי לציין שעדותו של היס גובתה על ידי שני מומחים מההגנה, שאחד מהם קבע בפסקנות כי לא מדובר בפצע ירי ואילו השני קבע כי אין פתח יציאה בראש, ושמכלל הממצאים הסבירות לכך שמדובר בפצע ירי נמוכה ביותר. יתרה מכך, מומחה בליסטיקה הוכיח שלא ייתכן שהיה קשר עין בין נהג הרכב לבין הנער שיידה אבנים, ובבדיקת הסיטי שנערכה לפצוע לאחר המקרה לא נמצאו שרידי מתכת, למרות החיכוך הרב עם עצם הגולגולת שהיה אמור להשאיר שרידים כאלו. ועדיין, ״מדינת ישראל נגד יוסי אוחנה״. במקום לתמוך בו נפשית, במקום להעלות אותו ואת מעשה הגבורה שלו על נס.
״זו שעה שבה הורים מסיעים את הילדים שלהם, שעה של חזרה הביתה מחוגים, מקניות.
גם אם אני הייתי מצליח לברוח - אולי אחרי הייתה אישה בלי נשק? אולי ילדה הייתה חוטפת אבן בראש? יש חוק כזה, 'לא תעמוד על דם רעך'. מה אני אמור לעשות במצב כזה?״.
נחזור למשפט: אבן מגואלת בדם שנמצאה ליד מקום הפציעה של הערבי נלקחה על ידי המשטרה, צולמה, ונטלה ממנה דגימת דנ״א, שלאחר מכן הוכח שהיא שייכת לפצוע. זו כנראה האבן שפצעה אותו, ושאולי נזרקה בטעות על ידי חבריו. המוצג המשטרתי הזה פשוט נעלם.
יתרה מכן: במהלך המשפט גילה עו״ד דוד הלוי, סנגורו של הנאשם מטעם ארגון חוננו, דבר שהדהים את כלל המומחים ואת השופטת. התברר כי המומחה שהביאה הפרקליטות קרא את תצלומי הפציעה שנעשו בבית החולים בחברון בסדר הפוך, דבר שמשנה את התמונה כולה, כיוון שאת התמונה שצולמה לאחר שהתווספו פצעי הניתוח, קרא המומחה כתצלום הראשוני של הפציעה. השופטת קבעה כי הדבר מפריך את עדותו של מומחה התביעה, ולפיכך הורתה על זיכויר של הנאשם מחמת הספק.
״מביאים את מי שניסה לרצוח אותי, ואחר כך ניסה לרצוח עוד חייל והודה בחקירה שהוא רצה להיות שאהיד, והופכים אותו לקורבן. זאת תחושה קשה מאוד. הוא בא ומנצל את מערכת המשפט שלנו נגדי, ובמקום שהמדינה שלי תגן עלי - היא תובעת אותי, ועושה הכל בכדי להאשים אותי. אתה יושב שם ואתה לא יכול לזעוק את הכאב שלך״.
בארגון חוננו אשר ליווה את התיק והעניק לאוחנה סיוע משפטי מרגע המעצר ועד הזיכוי המיוחל, קוראים לפרקליטות לערוך חשבון נפש. ״הקמנו את חוננו לפני 13 שנה בדיוק בגלל מקרים כאלו שבהם תושב נוסע לביתו, מותקף באירוע טרור, ומוצא עצמו במצוקה משפטית ובסכנת מאסר בגלל שהגן על עצמו״, אומר שמואל (זנגי) מידד, מנכ״ל חוננו. ״העובדה שהמציאות הזאת נמשכת, והפרקליטות והמשטרה 'הופכות את העולם׳ כדי לנסות להרשיע יהודים תמימים גם כאשר המתלוננים הם מחבלים מורשעים, צריכה להדליק אלף נורות אזהרה. אנחנו שבים ומתריעים ודורשים לבצע שינוי מגמה וניקוי אורוות מקיף בפרקליטות...״. עו״ד דוד הלוי אמר שהפרקליטות חטפה סטירת לחי מצלצלת מבית המשפט שדחה טענה אחר טענה מטענותיה, לאחר שעשתה הכל כדי להשיג הרשעה בכל מחיר.
אבל למרות הזיכוי, התחושה קשה. התסכול, הזעם, בזבוז הזמן, הכסף, הסבל הנפשי, המתח המשפחתי, העיוות הנורא הזה, כל אלו לא יכולים להימשך. הסיפור של אוחנה הוא לא מקרה חד־פעמי, אלא מגמה. או במילותיו ״זו המטרה שלהם, שלא נעשה כלום, שנשב בשקט. שהגזרה תהיה שקטה, שלא נירה, שלא נגן על עצמנו, אחרת נסתבך״.