1 תיאטרון האבסורד
לפני ימים אחדים ערך מבקר המדינה יוסף שפירא "ביקורת" יוצאת דופן. הוא הוזמן על חשבון לשכת רואי החשבון למופע של להקת הריקוד האירית ספיריט אוף דה דאנס בהיכל התרבות בתל אביב. השופט שפירא, שהגיע בלוויית אשתו, עלה לבמה בתום המופע ובירך את הנוכחים בלשונו ההומוריסטית.
כשהגיע לאוזני הסיפור, היה נדמה שמדובר במעידה חד־פעמית, הגם שהיא בעייתית, בלשון המעטה. אלא שעל פי המידע שבידינו הוזמן מבקר המדינה גם לפני שנה לאירוע תרבותי על חשבון הלשכה (שאליו הגיע עם נכדתו), למופע של עידן רייכל. גם אז עלה שפירא בתום המופע לבמה והתחיל להתבדח עם הזמר תוך שהוא מלווה את דבריו במופע חקיינות בצרפתית. זה המקום להזכיר שהשופט שפירא נוהג מעת לעת להתלוצץ עם המתקשרים אליו ומשנה את שפת דיבורו פעם לאנגלית, פעם לצרפתית או לכל שפה זרה אחרת.
אנשים שנכחו בהיכל התרבות חשו אי נוחות מהמופע של המבקר. אחרי הכל, הוא אינו מייצג את עצמו בלבד אלא את מוסד הביקורת כולו.
נזכיר שבין לשכת רואי החשבון לבין מבקר המדינה אין קשרי עבודה ישירים. הלשכה גם אינה גוף המבוקר על ידו, אך אירוע הבידור של הלשכה לא היה חלק מכנס מקצועי או פאנל של מומחים, אלא פינוק העומד בפני עצמו שבמהלכו גם הוענקו תעודות הוקרה לחברים. עלות הכרטיסים למופעים נאמדת במאות שקלים. שפירא לא שילם מכיסו את מחיר הכרטיס. לא היינו רוצים לחשוב איזה דוח קטלני היה סופג גוף הכפוף לביקורתו לו היה מקרה כזה מתרחש אצלו. אבל מדוע להרחיק לכת. בתחילת 2015 הספקנו לראות כיצד קטל המבקר את נתניהו בדוח על ההוצאות ובזבוז כספי ציבור במעון ראש הממשלה.
פניתי למבקר עם השאלות הבאות: 1. איך ייתכן שמבקר המדינה משתתף באירוע בידור לא מקצועי על חשבון גוף פרטי; 2. מדוע היה צריך לממן את הכרטיסים עבור בני המשפחה; 3. אם המבקר שוקל להחזיר ללשכה את עלות המופע; 4. אם בכוונתו להעביר את הטיפול בלשכת רואי החשבון לגורם אחר במשרד המבקר.
מלשכת מבקר המדינה נמסר בתגובה כי "מבקר המדינה מוזמן מתוקף תפקידו לאירועים שונים כמו כנסים של לשכת עורכי הדין, כנסים של לשכת רואי החשבון, אוניברסיטאות, מכללות וכדומה, בין אם הוא נותן הרצאה, בין שהוא מברך ובין שהוא אורח כבוד. "כידוע, הופעות של אמנים בכנסים הן דבר שבשגרה, כך למשל אירועים בבית הנשיא (אף הוא גוף מבוקר), הכוללים הופעות אמנים, שמבקר המדינה מוזמן אליהם ונוכח בהם. כך גם בלשכת רואי החשבון (שלחבריה יש רלוונטיות לעבודת הביקורת) שבו נשא המבקר דברים.
"לאירוע בלשכת רואי החשבון הצטרפה למבקר רעייתו, שרכשה מבעוד מועד כרטיס ושילמה עבורו. גם באירוע שהתקיים שנה קודם לכן נקנה כרטיס עבור נכדת המבקר. להלן עוד דוגמה לדרך התנהלותו של מבקר המדינה: בשעתו הוזמן המבקר על ידי המועצה האזורית תמר למופע אופרה לרגלי מצדה. הוא הוזמן לשבת ביציע המוזמנים (המכובדים) כמקובל בהתאם למעמדו. המבקר נאות להזמנה בתנאי שישלם את מלוא הסכום עבורו ועבור בתו - 950 שקלים לכרטיס, סה"כ 1,900 שקלים. אגב, מצויות כמובן חשבוניות.
"שילוב הומור בדברים שנושא המבקר אינו חטא. השתתפות בכנסים אינה פוסלת את מבקר המדינה כלל ועיקר מלבצע את תפקידיו".
מלשכת רואי חשבון נמסר בתגובה: "ללשכה קשרים מקצועיים עם משרד מבקר המדינה בדיוק כפי שישנם קשרים מקצועיים עם רשות המסים, עם משרד המשפטים ועם גורמים נוספים. לאור זאת, בתחילת המופע הוזמן מבקר המדינה כאורח כבוד לשאת דברים בפני ציבור רואי החשבון".
2 הזהיר מול היהיר
חודש בלבד לאחר תחילת כהונתו של משה כחלון כשר האוצר, וכבר מורגשים ההבדלים בינו לבין קודמו יאיר לפיד. ההבדל הבולט ביותר הוא בהתנהלות השניים: כחלון הזהיר מול לפיד היהיר.
כחלון הזהיר, שכבר זכה לכינוי "הכייס המנומס", יודע להשיג את מבוקשו בחיוך צחור שיניים. כך למשל, בלי להרגיש נאלצה הנגידה קרנית פלוג להסכים להקמת ועדה נוספת להגברת התחרותיות לאחר שוועדת זקן שהוקמה רק סיימה את עבודתה, ועוד לקבל את רוע הגזירה בחיוך.
כחלון אינו תוקף חזיתית. הוא מעדיף לעקוף עימותים, להתיישר עם הדרג המקצועי, הוא חש הערכה לאנשי המקצוע ומתואם לחלוטין עם נתניהו. לעומתו, הכינוי "פיל בחנות חרסינה" הוא מחמאה עבור לפיד. הוא לא היסס לעלוב בנגידה פלוג (בפרשת עובדת הקבלן שבנה נהרג בצוק איתן). הוא זלזל בדרג הפקידותי וגרם להתפטרות מיכאל שראל, הכלכלן הראשי באוצר. יתרה מכך, אפילו מקהל בוחריו הוא התעלם (המגפון של המוחים שלא נשמע בחדר ישיבות הממשלה וכלבי השנאוצר המייללים).
כחלון ולפיד הגיעו ללשכותיהם חפים מניסיון, לפחות בתחומי המקרו־כלכלה. כחלון הגיע כדי ללמוד, ולפיד הגיע כדי ללמד. עם כל ניסיונו של לפיד בתקשורת, מחליפו יכול לעשות לו בית ספר בשאלת יחסי האנוש, כמו איך לומדים את העסק מבלי לפגוע באנשים, או איך מקדמים אג'נדה ללא מהפכות.
בניגוד לדימוי הראשוני, אפשר לקבוע שכחלון הוא קפיטליסט עם חמלה בעוד לפיד הוא סוציאליסט בתחפושת של קפיטליסט נאור. בשבוע שעבר כחלון אפילו נפגש עם מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח, ובקרוב ייפגש עם הבנקאים האחרים. לפיד התכתב איתה דרך העיתון.
כחלון הזהיר. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
האתגר העיקרי של כחלון ולפיד לא היה מתחום המקרו־הכלכלה (תקציב המדינה) אלא מתחום המיקרו - יוקר המחיה בשוק הנדל"ן. שניהם הפכו לשרי האוצר המעוטרים ביותר בסמכויות. אלא שבעוד כחלון מנסה לטפל במשבר בזהירות המזכירה שני קיפודים העושים אהבה, לפיד חיפש פתרונות של זבנג וגמרנו, בסגנון מע"מ 0%.
כדי לפתור את המשבר, כחלון היה חייב להטיל מס אגרסיבי יותר על משקיעי הנדל"ן אבל הוא פחד, לא הלך את כל הדרך והסתפק במס רכישה מוקטן. כפוליטיקאים, גם לפיד וגם כחלון מעוניינים לפנק ולפנק. כחלון עושה את זה דרך "מחיר למשתכן", שבו מחיר הקרקע נמוך ממחיר השוק, והיזם שיציע את המחיר הנמוך ביותר יזכה. לפיד התכוון לעשות את זה דרך מע"מ 0% ו"מחיר המטרה" שבו הקרקע נמכרת בהנחה, אבל היזם מתחייב למכור את הדירה ב־20% מתחת למחיר השוק.
לפי הבטחות לפיד כבר היינו אמורים להיות בעיצומה של ירידת מחירי הדיור, אלא שהמצב כמובן הפוך. מצד אחר, כחלון מסרב להתחייב למחירים, ובצדק מבחינתו. אף אחד לא באמת יודע מתי ירדו המחירים. בטח לא בשנה הקרובה.
שני שרי האוצר שלנו לוקים בפופוליזם, אלא שבעוד כחלון מדבר בשפת ה"תחרות" ה"מונופולים" וה"טייקונים", אבל כמעט לא עושה, לפיד שלף את החלטותיו מהרגע להרגע בהתאם להלכי הרוח הרלוונטיים. כאחרון הסוציאליסטים לא היסס לפיד להתערב אפילו במחירי החלב. בגללו הוחמצה האפשרות שחברת פוטאש הקנדית תצטרף כמשקיעה בכימיקלים לישראל וחברת וודסייד האוסטרלית בקידוח "לוויתן". לפיד גם יזם הגבלת שכר הבכירים לשלושה מיליון וחצי שקלים. לו היה ממשיך באוצר, הוא היה דוחף לפתרונות קיצוניים בנושא הגז.
כחלון לעומתו מתנהל בזהירות. הוא התחמק באלגנטיות מטיפול בדואופול הגז, זרם עם לפיד ואימץ את הצעתו להגבלת שכר הבכירים, עודד משקיעים זרים להגיע לישראל וספק אם יאמץ את המלצות ועדת אנדורן להחמרת התנאים בחוק עידוד השקעות הון.
ומילה נוספת בעניין התקציב. לפיד וכחלון התחייבו שלא להעלות מסים. לפיד נשבר והעלה מסים בעילה של הבור התקציבי שקיבל. אין לי ספק שבתקציב הקרוב כחלון יעמוד בהתחייבותו שלא להעלות מסים. את הלקח של לפיד הוא למד.
בנושא הגירעון לפיד לא היסס לדרוש בתקציב 2015 חריגה משמעותית (3.4%) מיעד הגירעון. אצל כחלון זה לעולם לא יקרה. להערכתי, הגירעון בתקציב 2015 ינוע סביב 2.5%־2.7% מהתוצר, וב־2016 הוא ירד ל־2%־2.5% למרות יעד מוצהר של 2%. לכל פסיק בעניין הגירעון זה יש משמעות עצומה. כל סטייה של 0.1% מהיעד משמעותה כמיליארד שקל.
לסיכום, את שני שרי האוצר שלנו אפשר להשוות לבנקאים: כחלון יתקשר ללקוח שנקלע למינוס ויבקש בנימוס לסגור את האוברדרפט, לא לטובת הבנק אלא לטובת עצמו. לפיד לא יהסס להחזיר מיידית את הצ'ק.
לפיד היהיר. צילום: פלאש 90
3 שיח הגז הפופוליסטי
מאבק הגז יכול להצטייר בעיניים מסוימות כמלחמת בני האור בבני החושך. כמאבק בין "הטובים" שהשתלטו על מונופול הדאגה לאזרחי המדינה, לבין "הרעים", בני הבליעל הדואגים אך ורק לכיסם הפרטי. באמצע אין כלום: הכל שחור או לבן.
חלק מאלה הרואים את עצמם כבני האור מיוצגים על ידי תקשורת האג'נדה כמו "דה מרקר", הנחשב לתנ"ך הפיננסי של התוכנית "סדר יום" של קרן נויבך ברשת ב'. הם אינם בוחלים בפתרונות שאפיינו פעם עיתונות שניצבה שמאלה מ"על המשמר". מבחינתם אין בעיה להלאים את מאגרי הגז או אפילו להוביל להשתלטות ממשלתית על נובל אנרג'י. בבנקאות הם ממליצים על סבסוד ממשלתי לטובת הכנסת שחקנים חדשים למערכת ולהביא מזור לתחלואי עם ישראל.
אלה התומכים היום בצעדים הקיצוניים הם אלה שמחאו כפיים לחוק הריכוזיות, שהקשר בינו לבין הורדת יוקר המחיה מקרי לחלוטין. הם גם עודדו את הפוליטיקאים להוציא את קופות הגמל מהבנקים. נכון שבעניין זה קיים קשר ליוקר המחיה, אבל הקשר הפוך: המהלך הכפיל את דמי הניהול שהעמיתים משלמים.
כעת, בשם ססמאות הריכוזיות, התחרותיות, והורדת יוקר המחיה, הם מלהגים בשבח הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. למרבה ההפתעה, לא למדו הפוליטיקאים לקח, והם ממשיכים לקנות את הסחורה הקלוקלת. פוליטיקאים לא מתים אלא רק מתחלפים.
לגורמי התקשורת מצטרפים ארגונים חברתיים כמו התנועה לאיכות השלטון, ישראל יקרה לנו וארגוני איכות סביבה. אלה כוונתם טובה והם מבקשים באמת את טובת הציבור, אבל נופלים כל פעם מחדש בפח הקלישאות. הם נדבקים לססמאות כמו פיקוח על מחירי הגז, אף שמבנה המחירים הנוכחי נקבע על ידי הרגולטורים עצמם.
אליהם מצטרפים כאמור ח"כים תאבי פרסום מהשמאל כמו זהבה גלאון או שלי יחימוביץ', שבכנס התעשיינים השבוע הפכה לרגע ליועצת הענף כשהתיימרה לקבוע מה טוב בשבילם בענייני משק הגז.
כל מי שאינו מחזיק בעמדות אלה חשוד מראש באהדת הטייקונים. הוא מכונה תקשורת מגויסת, נחשד ביחסי הון־שלטון ובאינטרסים סמויים מן העין. האפשרות שקיימת דעה עצמאית המנותקת מאג'נדת הפופוליזם נתפסת ככפירה בעיקר. הכל מונע מאינטרסים. אלא שהפוסל במומו פוסל. סיפור תגליות הגז, שהיה אמור להפוך לאחת הבשורות המשמחות, הפך לטרגדיה או בעצם לקומדיה של טעויות.
אסדה ימית. צילום: רויטרס
בואו נעשה סדר. הגז שהתגלה אינו "שייך לעם ישראל" כפי שרבים טוענים, אלא לגופים המסחריים שגילו אותו. התגליות המשמחות הגיעו לצד כישלונות מהדהדים כמו בקידוח "שמן", "אפרודיטה", "שרה" ו"מירה", שבהם ירדו לטמיון מאות מיליוני דולרים. למדינה יש כמובן הזכות לקבוע את התנאים לפיתוח המאגרים, גם אם מדובר בטיפול רטרואקטיבי. ועדת ששינסקי החמירה את תנאי המיסוי וקבעה שככל שיגדלו שיעורי תשואה, כך יגדלו שיעורי המס. בעקבות כך, עד 60% מהכנסות מאגרי הגז ומרווחיהם יזרמו לאוצר המדינה כתמלוגים או כתשלומי מסים.
הנה כי כן, הגז חזר להיות "שייך לעם ישראל". ועדיין לא הזכרתי את העובדה שמרבית מניות קבוצת דלק (של הטייקון יצחק תשובה) וקבוצת ישראמקו (של הטייקון קובי מימון), בעלי המאגרים, מוחזקות בידי המוסדיים המנהלים את הפנסיות שלנו. לאחר ששינסקי קמה ועדת צמח שקבעה את היקף ייצוא הגז מהמאגרים. מאוחר יותר הוחמרו ההמלצות, ומשרד האנרגיה קבע שמרבית הגז יישאר בישראל.
והיה לנו סיפור הממונה על ההגבלים העסקיים שבתחילת הדרך נרדם בשמירה, ואז התעורר ועמדותיו התהפכו. לאחר שלא התקבלה עמדתו האחרונה מתחילת 2015 הוא שיחק ברוגז, הפסיק לשתף פעולה עם חבריו מהאוצר ובסופו של דבר התפטר. אז מה הפלא שהזיגזג של הרגולטור גרם להברחת המשקיעים מאוסטרליה, מאיטליה ועוד, שגילו עניין בכניסה כשותפים למאגרים. אף חברה בינלאומית לקידוחי גז גם לא תתקרב בעתיד הנראה לעין לישראל במצב זה של חוסר ודאות.
רק בשבועות האחרונים סוף־סוף נזכרו בממשלה לקחת לידיים את מה שהיו צריכים לעשות כבר לפני שנתיים־שלוש. לטעון היום שלנתניהו אצה הדרך זה כמו לטעון שנמר הוא חיה צמחונית. נתניהו היה חייב מזמן להיכנס לעניינים, לכפות על הרגולטורים את עמדתו ולהביא סוף־סוף לפיתוח המאגרים, אלא שגם אם כל המחלוקות הרגולטוריות ייפתרו והסדר הגז יובא לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב, הגז ממאגר "לוויתן" יזרום רק בסוף 2019 - עשר שנים לאחר התגלית.
בעיות "מונופול הגז", "מחירי הגז", "התמלוגים" ו"טייקוני הגז" לא היו עומדות על סדר היום הלאומי, לו היה מאגר "תמר" מתגלה כיבש (כפי שהיה בקידוח שמן), ואילו היה גורלו של מאגר "לוויתן" כגורל המאגרים היבשים ב"שרה" ו"מירה".
4 דרוש רגולטור לרגולטורים
המפקח על הבנקים והמפקחת על הביטוח הטילו בשבוע שעבר מיני פצצה: הם יאסרו על יושבי ראש בחברות פיננסיות מפוקחות (בנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות) לקבל בונוסים או תגמול משתנה. אלה ייאלצו להסתפק במשכורת בלבד.
ההודעה פורסמה ימים אחדים לאחר שהתחייב נתניהו פומבית בפעם המי יודע כמה לחתוך ברגולציה ולהגביל את פעילות הרגולטורים, אלא שלמרבה ההפתעה, ההגבלות הרגולטוריות לא יחולו על מלכי הרגולציה הישראלית. אלה כוללים את המפקח על הבנקים, שימשיך להפיץ ערב סיום כהונתו עשרות חוזים והוראות לבנקים, המפקחת על הביטוח ושוק ההון, רשות ניירות ערך והממונה על ההגבלים.
מי ששם לב להודעה של המפקח זקן והמפקחת דורית סלינגר, הבחין שמההודעה המשותפת נעדר שמו של רגולטור בכיר רלוונטי אחר: יו"ר רשות ניירות ערך שמואל האוזר. איך זה קרה? הרי האוזר אחראי מתוקף תפקידו על כל בתי ההשקעות ומנהלי התיקים שההוראה אמורה לחול גם עליהם. ואולי בעצם לא, כי הרי הוא לא חתום על ההודעה ולכן הוא לא יאכוף אותה.
סיפור הרגולטורים מתחיל ונגמר בענייני אגו, ואין זו הפעם הראשונה שהם על סכינים. סלינגר היא דעתנית, והעבודה איתה אינה פשוטה. השבוע נותרה ללא שני בכירים שנטשו: סגניתה הבכירה הילה בן חיים והסגן הוותיק רג'ואן גרייב שקדם לה. האוזר והמפקחת לא משתפים פעולה כבר כמה חודשים. יו"ר הרשות אינו סופר אותה והיא מתעלמת ממנו. אם תחליט סלינגר על משהו, תהיו בטוחים שעמדת רשות ניירות ערך תהיה הפוכה.
כך למשל, השניים חלוקים בשאלת האחראיות על "פוליסות החיסכון" בחברות הביטוח. סלינגר, בתפקידה כאחראית על ענף הביטוח, חושבת שהמוצר באחריותה, בעוד האוזר סבור שהפוליסות הן עוד אחד ממוצרי החיסכון. שלא במקרה, סלינגר גם החרימה את הכינוס בנושא רגולציה שיזם האוזר בחודש שעבר. זקן מבנק ישראל ודיוויד גילה הגיעו.
"אז מה יהיה", שאל השבוע אחד ממנהלי בתי ההשקעות הגדולים בישראל, "עד מתי יימשך הריב בין הרגולטורים ואנחנו ניפול בין הכיסאות?". הריב יימשך כל עוד לא יקום מוסד חדש שיפקח על הרגולטורים ויתאם את חלוקת העבודה ביניהם. זה ימנע את האפשרות להנחיות כפולות ומכופלות ולריבי סמכויות. האם יש סיכוי שהדבר יקרה?
הצעה בעניין שינוי מבנה הרגולציה תועלה על ידי פרופ' אבי בן בסט, חבר הוועדה להגברת התחרות בין הבנקים (ועדת שטרום). אם תקרום היוזמה עור וגידים, מדובר במתכון כמעט בטוח להתפטרות הנגידה. היא לא תוכל להשלים עם העובדה שהפיקוח על הבנקים יוצא מתחום אחריותה.
5 עגבניות או לא להיות
כנס איגוד יצרני המזון נפתח השבוע במתקפה רבתי על הממשלה ועל הרגולציה, על פתיחת השוק לייבוא ועל כל מה שזז. התעשיינים תקפו בחריפות את המדיניות המפלה לרעה את הענף ופוגעת בעתידו. אם תרצו, מפעל פריניר שליד טבריה מדגים היטב את המצב.
לפני הקיטורים, תחילה לבשורות המשמחות: השבוע נפתחה "עונת העגבניות" המבשרת את תחילת הקטיף. פריניר שכר את הקומיקאית ליטל שוורץ לקידום מוצריה. נשקלה האפשרות לגייס לקמפיין גם את פילוסוף העגבניות אייל שני, אבל המהלך לא התקדם. את הקמפיין תלווה פעילות קידום מכירות במקומות שונים, דוכני טעימה ועוד. במהלך השיווקי יושקעו חמישה מיליון שקל.
שוק שימורי העגבניות שבתחום התמחותה של פריניר מגלגל 220 מיליון שקל בשנה. בשוק פעילים שלושה שחקנים עיקריים: זנלכל (עם המותג "יכין") עם נתח של 43%, פריניר שבבעלות משפחת נקש עם נתח של 36% ופרי הגליל.
שוק רוטבי העגבניות, המקביל לרסק העגבניות, נמצא בשנים האחרונות בצמיחה. הוא מגלגל 50 מיליון שקל בשנה וצומח מדי שנה ב־10%. את השוק מובילה שסטוביץ עם המותג ברילה, המחזיקה בנתח שוק של 36%.
מחזור המכירות של פריניר גבוה מ־100 מיליון שקל לשנה. אם בעבר ייצאה החברה לחו"ל, כיום היא מתמקדת בעיקר בשוק המקומי. כמפעל לעיבוד העגבניות הגדול בישראל מטפלת פריניר מדי שנה ב־55 אלף טונות המגיעות במישרין מ־25 משקי גידול באזור הצפון. נוסף לכך מעובדות 2,500 טונות זיתים ו־2,000 טונות מלפפונים.
בשלוש השנים האחרונות המנכ"ל הוא יפתח קרן, שקודם לכן שימש כמנהל בכיר בקבוצת אסם טבעול: "תעשיית מוצרי העגבניות היא בעיקר רסק. בשנים האחרונות קפא השוק על שמריו וחיפשנו כיווני צמיחה נוספים, וקטגוריית הרטבים הייתה אחד הכיוונים. היתרון היחסי שלנו הוא באריזת הפלסטיק שפיתחנו לראשונה לפני 20 שנה".
לדבריו, "האתגר הוא בפיתוח רטבים עשירים המתאימים לחך הישראלי תוך שימוש בעגבניות, בפלפלים, בשום, בבצל ובעשבי תיבול. השבוע מתחיל המחזור הראשון של עגבניות הנקטפות מאזור עמק בית שאן". על מצב התעשייה אמר כי "העסק הפך לבלתי אפשרי והופך להיות קשה משנה לשנה. הפוליטיקאים פותחים את השוק לייבוא חופשי של עשרות מוצרים. יש עלויות ארנונה גבוהות והוצאות אחרות. התחרות עצומה והרווחיות נשחקת".
מדוע לא לייבא?
"לא אכחיש שמחשבות כאלה עוברות לי בראש מדי פעם. אבל בכל זאת מדובר בתעשייה הישראלית. אני מרגיש אחריות למאות העובדים שהקבוצה מעסיקה. יש לי אחריות גם למגדלים שעובדים במיוחד בשבילנו".
מה הטעם של הצרכן הישראלי?
"הישראלים אוהבים עגבניות מקולפות ולא מרוסקות עם הקליפה. את הקטשופ הם אוהבים בטעם מתקתק, ולכן הם מעדיפים את המוצר של אסם על פני היינץ. המונח 'שימורים' מטעה. כל מה שמיוצר על ידינו הוא על בסיס טבעי וללא חומרים משמרים. אנחנו עובדים על פיתוח מוצרים חדשים, ובקרוב יהיו הפתעות".
קרן. "העסק הפך לבלתי אפשרי". צילום: ישראל הדרי