דרישת אל על מדיילות האוויר להאריך את זמן השימוש בנעלי עקב במקום בנעליים שטוחות, עד לעליית כלל הנוסעים למטוס, נתפסת בעיני החברה כ״עוד נוהל״, אך החברה אינה לוקחת בחשבון שלדרישה המקוממת הזו משמעויות נרחבות, הן בתחום התעסוקה הן בתחום המגדר. בעיני החברה, הדיילות אולי ייצוגיות יותר כשהן גבוהות בכחמישה סנטימטרים.



כמי שנוסעת פה ושם בחברת התעופה, אני חייבת להודות: גובהן ונעליהן של הדיילות במטוס אינם נכללים במערכת השיקולים, בבואי לבחור חברת תעופה, ואינם משפיעים על חוויית הטיסה שלי. נדמה כי החברה מצאה אפיק התגוששות עם העובדים שאינו קשור כלל לקוד הלבוש בטיסה אלא לעולם היחסים בין העובד למעסיקו, אבל על הדרך עושים בחברת התעופה - שאוהבת לראות בעצמה לאומית - פאול שמחזיר אותנו שנים לאחור.



ראשית, בגדי הייצוג של צוות האוויר אינם כה מרשימים, שכל מה שחסר בהם זה נעליים עם שיק. אולי, אם לחברה כל כך חשובה הופעת הצוות עד כדי הקפדה מכף רגל ועד ראש, כדאי שישקלו שם עיצוב מחדש של המדים.



שנית, הטענה כאילו מדובר ״רק בתוספת של 40 דקות״, אין לה שום משמעות. אם אכן מדובר בזמן כה קצר, מה כל כך חשוב לכם להחיל על הדיילות לבוש שכה מקשה עליהן. חוץ מזה שגם שעה על עקבים, אפילו רק פעמיים בשבוע, למי שעובדת גם כך עבודה פיזית קשה, עלולה להיות מאוד לא נוחה, ואף פוגעת בבריאות כף הרגל והגב.



שלא לדבר על כך שכמו בכל חברת תעופה, גם במוביל הלאומי ישנם לעתים עיכובים בעליית כל הנוסעים למטוס, ו-40 הדקות הנוספות על עקבים עלולות להתארך לשעות ארוכות. הטיעון של אל על כאילו מדובר בכלל מקובל בעולם התעופה מעצבן, ואין בו כדי להצדיק את ההחלטה האומללה.



בכל העולם אכן עדיין נהוג להתייחס אל נשים כאל אובייקט, לשפוט את חיצוניותן ולארוז אותן בבגדי ייצוג שיהיו לא רק מכובדים אלא גם מחמיאים, מבליטים ואפילו סקסיים. ועקבים, בואו לא ניתמם, הם פריט מאוד לא נוח ברוב המקרים, אבל הם מאריכים את רגליה של האישה, מבליטים את ישבנה ובאופן כללי מעניקים לרוב הנשים חזות מושכת יותר.



אז כן, המחשבה הזו עוברת בראשם של כל מנהלי חברות התעופה. האם זו הצדקה עניינית, מכובדת ומכבדת למהלך? למה שלא תהפוך אל על לחלוצה שבראש המחנה, ובמקום לטוס עם העדר, או הלהק, הבינלאומי, תחליט החלטה חלוצית (עד כמה שזה נשמע אבסורד ב-2015), ותאפשר לדיילות האוויר שלה לנעול נעליים שטוחות לכל אורך המשמרת? אין ספק שהחלטה כזו תייצר הערכה רבה גם בקרב דיילות אוויר בחברות אחרות ותגרום להן להפעיל לחץ על מעסיקיהן. גם זו דרך להיות חלק ממשפחת התעופה הבינלאומית.



לא ברור איך פספסו את המשמעות האי שוויונית והכל כך מקוממת מבחינה מגדרית של ההחלטה הזאת באל על, ועוד ויותר תמוה שההחלטה באה משולחנה של סמנכ״לית השירות באל על, תא״ל יהודית גריסרו, שכיהנה בצה״ל כיועצת הרמטכ״ל לענייני נשים. למרבה הצער נדמה שהיא הביאה עמה משם יותר את הצבא ופחות את הנשים.



חברה כמו אל על, שממשיכה להתיימר להיות חברה לאומית למרות היותה לגמרי פרטית, אינה יכולה לזלזל כך בעובדיה, כי בדרך זו היא מזלזלת גם בלקוחותיה. טוב יעשו שם אם במקום להיכנס לקטטות תעסוקתיות מיותרות עם ההסתדרות, יסיגו בחברה את הגייסות ויתעסקו בדברים החשובים באמת. 



הכותבת היא עורכת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל