זמן רב חיכו במשרד הבריאות לרגע הזה. בשלוש השנים האחרונות, מאז הוקמה התוכנית הלאומית למדדי האיכות בבתי החולים, הם מכינים את הקרקע ליום בו לא יסתפקו בפרסום התוצאות העמומות אליהם הגיעו כלל בתי החולים, אלא יוכלו גם לנקוב בשמות. 



אבל כשהמועד הגיע, נראה שאת תחושת ההישג ליוו גם חששות בקרב בכירי המשרד. כשאלו נתבקשו מול המצלמות לנקוב בשמות בתי החולים שציוניהם לא מספקים, הם הגיבו בגמגום, שבסופו הינד ראש. כשנשאלו על המקומות בהם ציוני ישראל נמוכים ביחס לעולם, הם העדיפו להתמקד בשיפור מהשנה שעברה ולא בכך שאנחנו עדיין מפגרים מאחור. 

"אם נרד על בתי החולים לא נזכה מהם לשיתוף פעולה", הסביר אחד מהם הרחק מהעדשה. אבל האמת היא שההחלטה האם לקחת חלק בתוכנית ולהעביר את הנתונים לא נתונה לשליטתם של בתי החולים, הכפופים למשרד הבריאות. אז ממה מפחדים במשרד? לפני 20 שנים נערכה השוואה בין בתי החולים בסיבוכים בניתוח לב פתוח. התוצאות אמורות היו להיות פנימיות, אבל העיתונאי רן רזניק חשף אותן והדבר עורר סערה ציבורית גדולה, שבסופה ההסתדרות הרפואית הורתה לרופאים לא לקחת עוד חלק בסקרים. אז נכנע משרד הבריאות ללחצים ועצר את הבקרות.
 

17 שנים לקח עד שחזרו לערוך אותן, והפעם הם מנסים שהדברים ייראו אחרת ולא יתקלו בהתנגדויות. ההחלטה לפרסם סוף סוף, והפעם ביוזמת משרד הבריאות, את דירוג בתי החולים היא אמיצה ומבורכת. עכשיו נשאר להם לעמוד מאחוריה בפה מלא ולהגיד בקול גם את הדברים שפחות נעים לשמוע.