ממש לא משנה כמה הומניים אנחנו; כמה חושבים פעמיים לפני שאנחנו לוחצים על ההדק; כמה כרוזים אנחנו מפזרים מעל שכונות רקובות מטרור בעזה בשביל להזהיר את האוכלוסייה האזרחית שאנחנו באים להילחם במחבלים ושכל נקיי הכפיים מוזמנים לעזוב, למרות הסיכון שגם מחבלים יימלטו; לא משנה כמה עבודת הסברה נעשה וכמה צילומים של טילים הנורים מבתי חולים או ממתקנים של האו"ם נשלח; לא משנה בכמה פצועים פלסטינים נטפל; לא משנה כמה מלט נעביר להם, מלט שבוודאי לא נועד אך ורק לשיקום הרצועה, אלא גם לשיקום מנהרות הטרור. כלום לא משנה, תמיד נצא אשמים.
השבוע הגיע אלינו רב המכר החדש "דוח דיוויס", ספר ההמשך ל"דוח גולדסטון" הפופולרי. הדוח מתחיל, כמובן, בכניסת צה"ל לרצועה ולא בחטיפת הנערים, אבל בואו לא נהיה קטנוניים. זו בסך הכל ועדת בדיקה.
בדוח נוכל למצוא פנינים כגון, "על ישראל להבטיח כי פשעים בינלאומיים חמורים שהוכח שנמצאו תימוכין לביצועם, יובילו להגשת כתבי אישום, תביעה והרשעה. כמו כן, עליה לדאוג לכך שמקרים אלה לא מוגבלים להפרות נקודתיות על ידי חיילים בודדים, אלא כוללים גם מקרים שבהם ישנה מעורבות של הדרגים הפיקודיים והאזרחיים. על ישראל לטפל בסוגיות המבניות אשר מתדלקות את הסכסוך ומקעקעות את הכבוד לזכויות אדם. על ישראל להסיר את המצור על עזה, לחדול מכל פעילות הקשורה בהתנחלות".
כלומר, נכון, אמרו לנו לחקור את צוק איתן, אבל היי, יש פה מיקרופון, אז אולי נגיד גם משהו בנוגע לנושא ההתנחלויות ביהודה ושומרון. גם זה פשע הראוי לחקירה, לא? ובנוגע להוכחות של הפשעים הבינלאומיים שחיילינו ביצעו - ולא רק חיילים בודדים, כאמור על פי הדוח זה התחביב הלאומי שלנו - מניין ההוכחות האלה, אולי משוברים שתיקה? כי זה לא כל כך אמין לקחת עדות ממישהו בלי להגיד את שמו, דרגתו, מספרו האישי או את המקום והזמן שבהם התרחש הפשע הנוראי הזה, נכון?
בעת פרסום דוח גולדסטון לחקר מבצע עופרת יצוקה בשנת 2009 חשפה תנועת אם תרצו כי 92% מהעדויות של הארגונים הישראליים שהובאו בפני הוועדה היו של ארגונים שהקרן החדשה לישראל תומכת בהם. כידוע, סוס מנצח לא מחליפים, בעיקר אם הוא פורה כל כך ושש כל כך להעניק, ולכן גם הפעם השתמשה הוועדה לחקירת מבצע צוק איתן באותם מקורות.
בדוח מופיעים, בין היתר, 72 אזכורים לדוחות של בצלם, שמונה אזכורים לעדאלה, שמונה לשוברים שתיקה, 12 לארגון מוקד, חמישה אזכורים ליש דין ועוד. לא אני ספרתי, הרופא אסר עלי להתרגז. עמותת אם תרצו כתבה דוח מפורט בנושא.
בדוח מתוארים מקורות המימון של הארגונים האלה, החותרים ללא לאות תחת עצם קיומה של מדינת ישראל וזכותה להגן על עצמה. מתן פלג, מנכ"ל תנועת אם תרצו, קורא לממשלת ישראל "לפעול באופן מיידי נגד אותם ארגונים הפועלים להכפשת ישראל באצטלה של אזרחות ישראלית אכפתית, כאשר בפועל מדובר בסוכנים זרים לכל דבר ועניין".
אם תרצו הוא ארגון רציני. הם לא רק מדברים. השבוע נשא מאבקם פרי, כשהשר אורי אריאל, שאחראי גם למינהלת השירות הלאומי, החליט למנוע תקנים של בנות שירות מהארגונים האלו. כל כך פשוט, איך לא חשבו על זה קודם?
ברגע שעושים העתק־הדבק מאתר האינטרנט של בצלם - הם אפילו לא התאמצו לזמן אותם לשימוע - ומוסיפים "עדות" משוברים שתיקה למסמך רשמי, הדברים הופכים לראיה משפטית שאינה נזקקת להוכחה במשפט בבית הדין הבינלאומי בהאג, בדיונים נגד ישראל, שהרשות הפלסטינית מחכה להם בתאווה.
נכון, ממשלת ישראל החליטה לא להשתתף בדיונים של הוועדה לחקר המבצע האחרון. ונכון, העדויות היחידות שהם שמעו היו של ארגוני שמאל ושל הפלסטינים עצמם. חוץ ממשלחת קטנה של תושבי עוטף עזה החבולים, לא נשמע בוועדה הצד הישראלי, הציוני. לכן, לכאורה, ברורה העמדה האנטי־ישראלית המובאת בדוח. אבל לו היה מדובר בדוח אמיתי ורציני, שהאמת חשובה למחבריו, היינו רואים שנעשים מאמצים להבין את המצב לאשורו. אבל קל כל כך לשבת רחוק ולשפוט את הפראים האלה במידל איסט; שוב היהודים טובחים בפלסטינים.