משהו על החוק בנושא האופניים החשמליים: מי שיטען שאופניים חשמליים אינם הנושא החשוב ביותר, אסכים איתו; אבל מי שיאמר לי שחופש מכל חוק ושלטון איננו הנושא החשוב ביותר, אסובב לו את הגב.
האופניים החשמליים העניקו לאדם חופש תנועה בעיר, חופש שלא היה לו קודם. בלי רישיון, בלי רישומים ובלי שלטון. כמה טוב הוא הדבר הזה. סוף-סוף זכינו לחופש לפחות בנקודה אחת, ואסור להרוס זאת.
אבל, והאבל עצוב מאוד, נתנו חופש לבני אדם והם ניצלו אותו לרעה. אני רואה יום-יום איך מישהו על אופניים חשמליים נוסע באור אדום, ואני זועק לו בלבי: ״למה?! מה אתה עושה?!״.

אני רואה את הנסיעה הלא מתחשבת על המדרכות, ואני אומר: ״אתם לא מבינים מה אתם עושים? בגללכם לא תהיה ברירה אלא להטיל חוקים ומגבלות ולהרוס את החופש״. כאשר נותנים לאדם חופש, הוא צריך להשתמש בו בצורה לא דורסנית. להתחשב בכל הולך רגל על המדרכה ובכל תמרור בכביש כפול ופי שלושה מאשר אם היה חוק שמחייב אותו לכך. רוכב אופניים חשמליים חייב לעצור לא רק באור אדום אלא גם בכל תמרור עצור. טיפשים, נתנו לכם חופש והרסתם.
משהו על המשט ההומניסטי לעזה: למען החופש ובשם התמיכה בחופש יצא המשט מיוון. פעילי התמיכה בפאשיזם הפלסטיני היו נרגשים משליחותם האנושית נגד האנושיות. החרטום פילח את המים, אבל אחרי שעה קדרו השמיים, זרמי ים לא ידועים שטפו במצולה, רוחות הסתערו והסוללות בג׳י-פי-אס נגמרו. התברר שהים איננו עוד אותו מקום נשלט הנושא את האדם אל עבר כל מאווייו. רק לאחר יומיים של מסע נראה סוף-סוף החוף. על החוף נראו אנשים בבלויים, חסרי כל, ייאוש נורא במבטם, רצים אל הספינה המגיעה, והם זועקים: תודה לאללה הכביר שהגעתם, כי אין לנו כלום, לא תרופות, לא מזון, ואנחנו זקוקים לעזרה הומניסטית דחופה.
״ההומניזם ניצח ואנחנו כאן״, קראו אליהם באחוות אדם מהספינה ההומניסטית, ועשרות מצלמות טלוויזיה כוונו לרגע המפגש עם האומללים. אבל רגע, מה זה? מי אתם? פליטים מסוריה ומעיראק? לאן הגענו? למקום שיש בו מחנה פליטים ממלחמות המוסלמים זה בזה? אנחנו לא בעזה? סליחה, טעות, טעות. שנה מסלול. ההומניזם לא התכוון לזה.
ומשהו על בדיחות נפל עד 140 תווים יותר מדי: אין ספק שגם הטוויטר אפשר חופש שצריך להשתמש בו באחריות, במיוחד אם אתם אשתו של סטיב כלשהו. הבדיחה על הקשר בין אובמה לבין קפה שחור וחלש היא אוי לא. עם זאת, עצרתי כדי לנתח לעצמי: מה מעליב בה בעצם? האם השימוש במילה, שאין בה גנאי, שחור? או האם התואר המזלזל חלש?
כדי לעשות לעצמי טסט רגשות, ניסיתי לחשוב האם היינו נעלבים במקרה שבאמריקה מישהו היה אומר: ״הם צייצו ופגעו בנשיא שלנו, תכף נצייץ ונפגע בנשיא שלהם״. זאת אומרת, האם ולאיזה עומק היינו נעלבים אם מישל אובמה הייתה מצייצת: ״מה הקשר בין גפילטע פיש וראובן ריבלין? יהודי ואפור״.