המלחמה על מתווה הסדר הגז חרגה מזמן מהטיפול הענייני והפכה לנושא פוליטי, שבמרכזו מתקפה רבתי כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, על שהעז לשחות כנגד זרם הפופוליזם.
לחלל האוויר נזרקות שלל סיסמאות - ממונופול, דרך ברוני גז ומחיר תחרותי ועד להלאמה. בפועל, הכול נועד כדי לנגח את הסדר הגז שהושג בדחיפתו החיונית של ראש הממשלה - ואוי ואבוי למי שלא מצטרף למתקפה.
אף אחד עדיין לא הציג נוסחה בת קיימא שתקבע כיצד ניתן לרבע את המעגל ושתמצא תשובה לשאלות כמו מהו באמת מחיר סביר לגז טבע - 4 דולר? 3 דולר? חצי דולר? או שאולי 5.4 דולר ליחידת חום, כפי שמוצע בהסדר הנוכחי.
למתלהמים אין שמץ של מושג כיצד מייצרים תחרות ואיזה בעל הון זר יתנדב להגיע לישראל ולקנות את אחזקותיהם של דלק או אולי של נובל אנרג'י, בעלי המאגרים הנוכחיים. הסדר הגז הפך לשיח של סיסמאות ולהתקפה רבתי של האופוזיציה בחסות חלק מהתקשורת.
בניגוד לטענות, אין מדובר בשיח חוצה מחנות, אלא במפורש בשיח פוליטי שיעדיו הם כרסום כזה או אחר במעמד הממשלה. זה בסדר, כל עוד אין המדובר בהסדר הגז שהוא באמת חיוני לאזרחי המדינה. די היה לשמוע בסוף השבוע את ראשי התעשיינים כדי להבין במה מדובר.
לצורך העניין נזרקות מדי פעם לחלל האוויר בשורות הרות אסון: ששלדון אדלסון השפיע על נתניהו, ששר החוץ האמריקאי ג'ון קרי השקיע מאות אלפי דולרים בנובל אנרג'י, וש״ברוני הגז״ הטו את ההסדר לטובתם.
בתוך החלל ההולך ומתרחב של האמירות הפופוליסטיות השתלבו בצורה מעוררת השתאות הפוליטיקאים. הם הפכו ללא בושה את הסדר הגז לקרדום לחפור בו, אף על פי שלדברי מומחים כמו פרופ' איתן ששינסקי, מדובר בהסדר הטוב ביותר עבור אזרחי המדינה.
הפוליטיקאים נגררים אחר תנועות חברתיות הסבורות שיש לטרפד את ההסדר בכל מחיר ושלא יקרה שום אסון אם קידוח ״לווייתן״ יידחה בכמה שנים, משום שמקידוח ״תמר״ ממילא זורם גז. אלא שרק דבר אחד הם שכחו: הגז מ"תמר" כבר נמכר במרביתו עבור צרכני האנרגיה הגדולים.
ומה עם פיתוח משק הגז עבור הצרכנים הביתיים, התחבורה הציבורית ואלפי מפעלים קטנים ובינוניים? אנחנו זקוקים ללווייתן כאוויר לנשימה, ולא רק בגלל פוטנציאל ההכנסות ממסים הגלום בו.
את תעלולי הפליק פלאק הפוליטי התחיל דווקא שר האוצר משה כחלון, שהדהים באחרונה כשהודיע שהוא מנוע מטיפול במשק הגז בגלל חברותו עם קובי מימון. ״חברות״ עם מימון? מה זה שייך? האם מימון בחר בו לתפקיד שר האוצר? אם כבר ניגוד אינטרסים, מומלץ היהשכחלון יפסול את עצמו מטיפול בנושא הנדל״ן, הרלוונטי הרבה יותר לעסקיו של מימון.
אבל כחלון, בניגוד מפורש להבטחתו ערב הבחירות, קיבל רגליים קרות, חשש להביע את עמדתו (לכאן או לכאן) בענייני הסדר הגז, וחלון ההזדמנויות שלו נגוז. בעקבות כחלון נגרר שר הכלכלה אריה דרעי, שמשום מקום הודיע שהוא מעביר את סמכותו (על פי סעיף 52 לחוק ההגבלים) לממשלה כולה. מה קרה לדרעי, שכבר נועץ עם מומחים והסדר הגז הסופי הותאם לדרישותיו? האם הוא רקח מתחת לשולחן עסקה עם כחלון שנועדה לאלץ את נתניהו להוביל להרחבת הממשלה? הרי כמי שאחראי לתעשייה הישראלית הוא חייב להיות קשוב לנשיא התעשיינים שרגא ברוש, שבירך על מתווה הגז וביקש בכל דרך להאיץ את הטיפול בו.
כמו שאני מכיר את דרעי, קיימים כנראה מניעים אישיים להתקפלותו, והתרגיל שלו אינו מונע אך ורק מדאגה לשקופים. ובחזרה לכחלון. באופן מסתורי, גם שרי כולנו התעוררו מרבצם (כנראה בעקבות הוראה מסתורית), וגם להם היה מה להציע בנושא הגז. שר השיכון יואב גלנט מבקש להימנע מטיפול כי בעבר היה קשור לבני שטיינמץ, שביצע בעבר איזה קידוח כושל. מה הקשר בין שטיינמץ להסדר הגז הנוכחי? אין קשר כמובן, מלבד תיאום פוליטי עם יו״ר המפלגה כחלון. ופתאום צץ לנו גם אבי גבאי, השר לאיכות הסביבה, שנזכר שצריך זמן כדי ״ללמוד את החומר״. איזה חומר בדיוק צריך ללמוד כשמדובר בבקשה של דרעי להעביר את סמכויותיו לממשלה?
היינו מצפים מהשר גבאי להיות פעיל הרבה יותר כשקבינט הדיור העביר סמכויות גורפות בשוק הנדל״ן, המתעלמות מעניינים קריטיים הנוגעים להגנת הסביבה ולארגוניים הירוקים, אבל בעניינים חשובים אלה קולו נאלם.
בתנועה לאיכות השלטון סבורים שאולי צריך לפסול גם את ח״כ אלי כהן (כולנו), שכיהן בעבר כסגן יו״ר הכשרה אנרגיה. על מה בדיוק צריך לפסול אותו? על שלהכשרת היישוב נגרמו הפסדים של מאות מיליוני שקלים על הקידוחים הימיים היבשים ״מירה״ ו״שרה״? וכיצד הוא בכלל קשור להסדר הגז? בנושא ההסדר ניתן דווקא לשבח את עמדתם העניינית של יש עתיד ושל העומד בראשה יאיר לפיד. דווקא הם הבינו את חשיבות פיתוח המאגרים כאן ועכשיו. הם רק דורשים פיקוח על המחיר ושקיפות בתהליך, וזה בסדר. להערכתי, בסופו של דבר הם יצביעו בכנסת בעד העברת הסמכויות לממשלה. הרי לפיד עצמו כבר התחייב שבעניינים הנוגעים לטובת המדינה - אין הבדל בין קואליציה לאופוזיציה.
מי שבאמת מייחל לתחרות ולהורדת מחירים חייב לתת למשקיעים זרים סיבה להגיע לישראל ולחפש גז. על פי פרסומים שונים, הסיכויים למציאתו מול חופינו גדולים מאלה שבקפריסין או בלבנון. כדי לעודד אותם חייבים ליצור ודאות רגולטורית וסביבה מחבקת, ולא כזאת שכבר הבריחה משקיעים כמו וודסייד מאוסטרליה או אריסוןמאיטליה - שהציצו ונפגעו.