בין לבין פיגועי הרמדאן החגיגיים, השב״כ הזהיר שחמאס כבר מוכן לגמרי לעימות הבא, דאעש קיבל אחריות על פיגוע הטרור בסיני, ו־683 פיגועים עממיים בישראל ב-2012 קפצו ל-1,834 בשנה שעברה. במילים אחרות: ברוכים הבאים ל״סטטוס קוו״ של המזרח התיכון. מדי פעם מגיעות הודעות הפוש בטלפון הנייד על עוד פיגוע דקירה או דריסה, ואנחנו נאנחים וממשיכים את היום. ממשלתנו הצרה לא מקדמת שום פתרון אזורי אף שמצרים, ירדן וסעודיה משוועות לפתרון מתון, לא פחות מאיתנו. איך תקדם? ממשלתנו בקושי מקיימת את עצמה. נתניהו אף פעם לא הצטיין ביוזמות מדיניות, עכשיו לפחות יש לו סיבה טובה.



למרות זאת, בעיה לא פחות אקוטית עבור אזרח מודאג היא הרפיסות ממול, מהאופוזיציה, ובמיוחד של מפלגת העבודה. הממשלה דמיקולו, את זה כבר הבנו. אבל מה התירוץ שלה?



בבחירות האחרונות מפלגת העבודה הגיעה הכי קרוב לשלטון מזה שנים רבות, ובכל זאת נכשלה. עם כל הרוח הגבית שהייתה לה, המסקנה המתבקשת הייתה שלא מספיק לרצות להחליף את נתניהו, צריך גם אלטרנטיבה ראויה. בוז׳י לא נתן מספיק ביטחון, לא הצטייר כאוטוריטה מדינית-ביטחונית שאפשר לסמוך עליה בעת צרה. אז נחמד שהיו מסקנות, אבל מאז המסקנות, איך המפלגה תיקנה את דרכה?



במקום להוביל את האופוזיציה בגאון, עם אמירות חותכות שנגזרות מתוכנית סדורה שתהווה אלטרנטיבה אמיתית לעם בצרה, העבודה מתנהגת כמו מפלגת שוליים ילדותית. מתעלמת משחיתותו של אבו מאזן מול מחליפים ראויים כמו סלאם פיאד או אפילו עאבד רבו, מתעלמת מהנעשה בסוריה, ממלמלת משהו לגבי דוח האו״ם. נראה שאיש שם לא הבין שעם ישראל לא צריך את העבודה בשביל קריאות ביניים מזדמנות, יש פה מספיק מפלגות סקטוריאליות שצועקות ״לא״ אוטומטי מול כל דבר שעושה ההנהגה.



באופוזיציה די כיף, כי אפשר לצעוק מהטריבונה כמה שרוצים, אבל השאלה היא אם העבודה רוצה להישאר באופוזיציה לעד, או שיש לה תוכנית כלשהי לצאת משם. בממשלה אין מנהיגות, זה נכון, אבל גם באופוזיציה אין. נדמה שאיש שם לא מתייחס באחריות עניינית למה שקורה, אלא רק חושב איך יצליח להשחיל עוד ססמה או לזעזע עם עוד פרובוקציה ריקה.



אלה רצים לעוד ״משט שלום״ שאמור לחזק את חמאס, וזו עולה שוב לקבר של ערפאת, כי זה באמת מאוד קריטי עכשיו, כמעט כמו שהיה קריטי למופרעי הימין לעלות לפני חודשיים להר הבית. אך במה המפלגה שמובילה את האופוזיציה טובה מהם?



כרגע אין אחד שמקבל אחריות - לא הממשלה, אבל גם לא האלטרנטיבה שלה. בין חזן, דנון, רגב ומזוז קשה לסנגר על ליצני הממשלה, אבל על ליצני האופוזיציה אפשר לסמוך עוד פחות.



זה נפלא שהמטרה של האופוזיציה היא להפיל את הממשלה, אבל זה לא מספיק. אולי הם לא מבינים שלעם נמאס כבר מהספינים, הוא רוצה מישהו שאפשר לסמוך עליו. ככל שהאופוזיציה מנסה להפיל את הממשלה עם פרובוקציות עלובות, תוך התעלמות ממה שבאמת קורה מסביב ומצריך פתרון ארוך טווח, היא רק משחזרת שוב ושוב את פלופ הבחירות שלה. במקום פתרון רציני למציאות המורכבת, מתעסקים בפייסבוק ובפיתות של ביבי. העבודה לא למדה כלום מהתבוסה בבחירות, וחבל.