אדוני שר האנרגיה, ד"ר יובל שטייניץ, חודשיים עברו מאז כניסתך לתפקיד, וכבר אישרת את הסדר האנרגיה הגדול ביותר בתולדות המדינה. לאן אצה לך הדרך?
"החלטתי אישית לקחת אחריות ולשים סוף לעיכובים של שנים שהשאירו את הגז בים וגרמו נזק למדינת ישראל. כשר האוצר דאגתי להזרים את הכסף, וכשר האנרגיה אני מזרים את הגז. שמענו את כל הטיעונים. השאלה איננה למה אני ממהר, אלא מדוע התעכבנו שנתיים־שלוש. 

"מאגר 'לווייתן', שבו נמצא רוב הגז, התגלה ב־2010. היום אנחנו ב־2015 ועדיין לא התחילו לפתח אותו, והכל באשמת המדינה והרגולטורים השונים. כל אחד ראה את הזווית שלו. הגעתי ואמרתי שנגרם נזק עצום מכל הבחינות".

בראיון מיוחד ל"מעריב־סופהשבוע" מסכם שטייניץ שבוע סוער במיוחד. שבוע של תהפוכות פוליטיות, לחצים מכל הכיוונים ומתיחות חסרת תקדים בקואליציה על רקע הסדר הגז. 

האם בסופו של השבוע הסוער אתה שלם עם ההסדר, למרות הביקורות החריפות שספגתם מכל עבר?
"זה ההסדר האפשרי הטוב ביותר מבחינת המדינה. יש כאן קידום של האינטרס המדיני ביחסים מול מצרים וירדן, לאחר שאלה התעכבו שנים. ההסדר אינו פשוט ואפילו קשה מבחינת חברות האנרגיה, אבל הוא טוב למדינה".

 נמק.
"החברות מתחייבות לגשת לפיתוח מהיר של מאגר 'לווייתן' בזמן הכי קצר האפשרי. מדובר בשדה הנמצא 1,700 מטר מתחת לפני הים, ושאינו פשוט לפיתוח. במקביל הן נאלצו למכור את 'כריש' ו'תנין' וכתוצאה מכך יקרו כמה דברים טובים לאזרחים. נצליח להשיג 100 מיליארד דולר על חשבון חברות הקידוח ויצחק תשובה באמצעות חקיקת ששינסקי, שאני יזמתי. נקבל את הכסף מהר יותר ונשיג ביטחון אנרגטי. כיום כל תקלה בצינור עלולה לגרום להפסקת חשמל בכל המדינה. אנחנו מקדמים את האינטרסים הביטחוניים־מדיניים ומפרקים את המונופול בלוח הזמנים המהיר ביותר.

"מדובר בהסדר קשה לחברות האנרגיה, כי הן נאלצו להסכים לתנאים הכי קשים במדינות המערב. אנחנו מציבים שלוש מגבלות יחד: אחת, הגבלת הייצוא ומכירת מרבית הגז לשוק המקומי; שתיים, הצבת מגבלת מחיר, כולל תקרת מחיר, ואילוץ החברות להציע מחיר נמוך בארץ אם הן מייצאות בזול; ושלוש, אנחנו היחידים בעולם שאומרים: 'יגעת ומצאת, תמכור. אל תפתח'. אף מדינה במערב לא הציגה ליזמים תנאי כזה".

לפי רשימת הטיעונים שלך נדמה שאתה מגן על חברות האנרגיה והופך לסנגור שלהן.
"אני מגן על האינטרס של מדינת ישראל. לא עשינו שום ויתור מהותי. ברור שעשינו שינויים שנועדו לאפשר את פיתוח 'לווייתן', כי זה האינטרס שלנו. ויתרנו גם בעניין הייצוא למצרים ולירדן, כי הייתה כאן הזדמנות פז. מבחינתי זה ציר השלום".

היו שהמליצו שהמדינה, דרך חברה ממשלתית, תקנה את כל הגז מהמאגרים, תשיג מחיר מצוין ותמכור בזול לצרכנים. חשבתם על זה?
"לא, בשביל מה אנחנו צריכים את זה? המחיר בישראל היום הוא בין הנמוכים בקרב מדינות המערב המפיקות גז. בנורווגיה ובהולנד מוכרים גז לתעשייה במחיר גבוה יותר מאיתנו. נכון שאנחנו קצת יותר יקרים מקנדה ומארה"ב (4.5 דולר ליחידת אנרגיה לעומת 5.4 דולר בישראל - י"ש), אבל אנחנו בין הזולים. בכל מקרה, אין שום סיבה שהממשלה תיכנס כמתווך באמצע. זה לא יעיל ואלה סתם דיבורים. ארה"ב וקנדה לא קונות את הגז ומוכרות. עם החברה הממשלתית בנורווגיה המעורבת בשוק הגז יש הרבה בעיות. גם במדינות האחרות אין סידור כזה".

היו הרבה מאוד קריאות לפיקוח, כדי להבטיח מחיר נמוך. מדוע לא עשיתם זאת?
"יש כיום מעין פיקוח רך, אבל אנחנו לא רוצים לקרוא לכך פיקוח, כי יש לזה שם רע. החברות הבינלאומיות עזבו את מצרים וארגנטינה בגלל הנהגת הפיקוח. קנדה פיקחה בעבר על המחירים, אבל הגיעה למסקנה שמדובר בטעות והיא ירדה מכך. צריך ללמוד מניסיונם של אחרים. מה שהשגנו היום אלה הגבלות מחיר אפקטיביות, שטובות לצרכן. אין צורך בפיקוח".

עם יד על הלב, הרי תסכים שמונופול חברות הגז לא פורק ולכן לא תהיה תחרות.
"נכון שלא תהיה תחרות מלאה, אבל אני בהחלט מאמין שתהיה תחרות מוגבלת. אכן, עדיף היה לעשות הפרדה מוחלטת בבעלות הצולבת בחברות הגז, אבל זה אינו אפשרי ולא מעשי. שום מפעיל אחר אינו מסוגל להיכנס לנעלי נובל, המפעילה את 'תמר' ומי שתפעיל את 'לווייתן'. רק לה יש אפשרות לתפעל שדות גז במים עמוקים. היא אומנם תיאלץ למכור כמה אחוזים מקידוח 'תמר', אבל אי אפשר להוציא אותה כמפעילה. אז נכון, המונופול לא פורק לגמרי, אבל בכל זאת יהיו שלושה מתחרים: הגז מקידוח 'כריש' ו'תנין' יימכר רק בארץ, ואפקטיבית מדובר ב־20% מכמות הגז. זה יאפשר תחרות מסוימת".

אם מדובר בהסדר הסביר והטוב ביותר, כפי שאתה מציין, איך אתה מסביר את הביקורת החריפה עליו ועל חברות הגז?
"ישראל חיפשה 40 שנה גז ולא מצאה כלום, עד שהגיעה נובל. כל ההשקעות הן שלהן. הן משקיעות ב'תמר' ו'בלווייתן' מעל 20 מיליארד דולר, ואנחנו מקבלים את מרבית הרווחים. חלק מכלי התקשורת מנהלים שיח של הסתה והתלהמות אגרסיבית. האחרים מבינים שהעיכובים עלו לנו מיליארדים ומדברים בטון מתון. הציבור שם לב לאלה שצועקים קריאות שוד וגזל. התקשורת השפויה חייבת לדבר בקול ברור וחד. אני שומע כל הזמן טענות מגוחכות. אנחנו ויתרנו לחברות? הרי זה קרה בשוליים. הרי הן אלה שוויתרו לנו לאורך כל הדרך".

אבל גם בכנסת מתנגדים להסדר. 
"אני אומר לך שרוב הח"כים תומכים. מדובר בח"כים מיש עתיד, מישראל ביתנו, מהמחנה הציוני, ואפילו מבין הח"כים הערבים היו שאמרו שהם תומכים. מי שמובילים את ההתנגדות הם ח"כים אולטרה־סוציאליסטים ממרצ, שלי יחימוביץ' ומיקי רוזנטל".

אבל גם מבקר המדינה ביקש לעכב את ההסדר. מה קרה? 
"אני לא יודע. העברתי את הפנייה שלו ליועץ המשפטי לממשלה והוא אמור להנחות אותי בימים הקרובים כיצד לנהוג. אני לא חושב שפניית המבקר תעכב את התהליך, כי אסור להתעכב. נראה לך שנעכב את התהליך אם הדוח הסופי יוגש בעוד חצי שנה? לא עולה על הדעת. אני מניח שהטיוטה תגיע בשבוע הבא, נלמד אותה ואם צריך לשנות משהו, נעשה".

האם הופעלו עליך לחצים כמו בדוח ששינסקי? 
"שום כלום. איתי כבר הספיקו ללמוד ששום כוח לא עוזר. הם למדו את זה מהדרך שבה טיפלתי בנושא המיסוי. לדוגמה, החברות דרשו תחילה שש שנים למכירת 'תנין' ו'כריש', בהתאם לחוק הריכוזיות. אחר כך הן ירדו לארבע, ועל זה העסק כמעט התפוצץ. בסוף אמרתי להן שנכון שזה לא הוגן, אבל שהן ייאלצו למכור בתוך שנה וחודשיים. מבחינתי זה היה קו אדום. הן למדו שאם אני מדבר על משהו חיוני, אין סיכוי להזיז אותי. האמריקאים בוודאי שניסו לשכנע, אבל לא ללחוץ".

מדוע לא הבאתם את פרטי ההסדר מראש לידיעת הציבור או לכנסת?
"אנחנו סיימנו את העבודה רק ביום רביעי שעבר והתחייבתי לפרסם אותו באמצע השבוע, וכך באמת היה. זה בדיוק מה שעשינו. לא היה כאן שום ניסיון הסתרה, לוקח זמן לנסח את דברי ההסבר".

האם אתה אופטימי בנוגע לסיכויי ההסדר לעבור בכנסת?
"אני לא חושב שצריך את אישור הכנסת למתווה כולו. צריך את האישור לשימוש בסעיף 52 (המסמיך את הממשלה להיכנס לנעליו של הממונה על ההגבלים העסקיים - י"ש). אני אופטימי שבסופו של דבר השכל הישר ינצח והמתווה יאושר".

 

[email protected]