במשך כמה שעות שררה אי ודאות מהיכן נורו הרקטות שנחתו בתחום ישראל ולא גרמו לנזק או נפגעים.
בתחילה התעורר חשד שאפשר שהם שוגרו מדרום־רצועת עזה, אך מאוחר יותר פורסמו, ובעיקר צויצו, הודעות, שלפיהן ״מחוז סיני״ של המדינה האסלאמית (דאעש) קיבל על עצמו אחריות למעשה. חמאס מצדו הכחיש שהרקטות נורו מהרצועה.
ועדיין, זה לא בלתי אפשרי שארגון סלפי סורר שפועל ברצועה, אינו מכיר בסמכות חמאס ומעוניין לתקוע טריז בינו לבין ישראל, ירה אתמול את הרקטות לעבר ישראל. כך שלמרות הפיקוח המצרי ההדוק למדי על המנהרות בין הרצועה לסיני, עדיין אפשר להסתנן משני הכיוונים.
לכאן או לכאן, הירי בסוף השבוע - אף שצריך להדאיג את ישראל - אינו מסמן תפנית דרמטית. בעבר כבר היה ירי של רקטות לעבר הנגב ואזור העיר אילת מצד הארגון ״אנסר בית אל־מקדס״, שרק לפני כמה חודשים התנער מקשריו עם אל־קאעידה ונשבע אמונים לדאעש.
אנשי הארגון גם הצליחו לחדור לפני יותר משלוש שנים לישראל, ניהלו קרבות עם צה״ל ופגעו בכלי רכב בכביש מספר 12, שעולה דרך הרי אילת בואכה מצפה רמון. אז הם עשו זאת בעיקר בשליחות חמאס, שביקש לפתוח חזית שנייה נגד ישראל.
אך כיום המצב שונה. לחמאס, בוודאי שלהנהגתו הפוליטית (אם כי אין להוציא מכלל אפשרות שההנהגה הצבאית יכולה לעשות זאת, על רקע המתיחות בין השתיים), אין עניין כיום לשתף פעולה עם דאעש ולהחריף את היחסים עם מצרים. יתר על כן, ניכרת לאחרונה התקרבות בין מצרים לחמאס ואף סימנים לשיתוף פעולה מודיעיני ביניהם נגד המדינה האסלאמית.
מה שבאמת חשוב לישראל הוא המאבק הנחוש שמנהל צבא מצרים נגד דאעש בסיני, מאבק שרק יתחזק בעקבות מתקפת הדמים בצפון חצי האי ביום רביעי שעבר, שבו ספג צבא מצרים אבידות קשות מידי הטרוריסטים הג׳יהאדיסטים. אך בצד הנחישות, מתגלה צבא מצרים כמי שלוקה ביכולותיו המודיעיניות ובכישוריו המבצעיים.
לישראל לעומת זאת, שהכיסוי של סיני נתון לצה״ל וגם לשב״כ, שבו הוקמה לפני כמה שנים חטיבה מיוחדת לצורך עניין זה, יש ידע רחב על מה שקורה שם. אפשר להניח שבמסגרת שיתוף הפעולה הביטחוני שלה עם מצרים לשמירת הגבול בין שתי המדינות ואבטחתו, היא חולקת מידע עם ממשלתו של א־סיסי בקהיר.