הגשת כתבי האישום נגד תושבי חורה בנגב בחשד לחברות ולתמיכה בארגון הטרור דאע״ש צריכה לעורר דאגה. היא צריכה להדאיג לא רק את שירות הביטחון הכללי, אלא גם את משטרת ישראל ואת הרשויות האחרות האמונות על אכיפת החוק. אף יותר מהם היא צריכה להדליק נורה אדומה אצל מנהיגי הציבור הערבי בישראל: חברי הכנסת, ראשי עיריות ומועצות מקומיות, עיתונאים ואנשי רוח.
מדובר במורים שעבדו בבתי ספר בחורה וברהט והפיצו גם לתלמידיהם את משנתם של ארגון "המדינה האסלאמית" ושל מנהיגו אבו בכר אל־בגדדי. צעירים מוסלמים, לעתים בגיל בית ספר יסודי, הם יעד חשוב לתעמולת הדיגיטציה המשוכללת של ארגון הטרור הרצחני ששולט בחלקים של סוריה ועיראק.
מדי יום מועלים לרשת תמונות של ילדים נושאי נשק, שנתונים לדרשות שטופות מוח. בעבר הופצו גם תמונות הזוועה של ילדים שעורפים את ראשיהם של שבויים שנפלו בידי דאע״ש.
זו לא הפעם הראשונה שבישראל מוגשים כתבי אישום נגד ערבים ישראלים שהתארגנו והקימו תאים חשאיים שבהם למדו, הפיצו ותכננו להצטרף לשורות דאע״ש. כמה מחברי הרשת החדשה תכננו לצאת למסע דתי של עלייה לרגל למכה בערב הסעודית ושם ליצור קשר עם אנשי דאע״ש. בין החברים ברשתות השונות שנחשפו כבר היו לא רק צעירים מתוסכלים ומובטלים אלא גם מורים, רופא ועורך דין. על פי מערכת הביטחון 47 ערבים ישראלים הסתננו לסוריה והצטרפו לדאע״ש או לאל־קאעידה. נראה שמאז גדל מספרם. בודדים מהם שחזרו הועמדו לדין ונשפטו לתקופות מאסר.
מדובר עדיין במספר מצומצם, שמסתכם בכ־100 ערבים ישראלים שהולכים שבי אחר האידיאולוגיה ופולחן המוות של ״המדינה האסלאמית״. זה בטל בשישים באוכלוסייה הערבית-ישראלית, המונה כמיליון וחצי אזרחים.
כדי למנוע מהמקרים הבודדים האלה להפוך לתופעה שתלך ותתרחב, נדרשת אחריות, תגובת הוקעה מהירה ונחרצת ללא גמגומים וללא תירוצים של פרנסי הציבור הערבי וכן פעולות הסברה וחינוך רציניות. היעילות של שב״כ, שעוקב אחר הרשתות החברתיות ועוסק בעיקר בסיכול, לא תספיק כדי למנוע את הגלישה במדרון החלקלק.