לאחר שייחתם ההסכם בין המעצמות לאיראן על צמצום תוכנית הגרעין בתמורה להסרה הדרגתית של הסנקציות על טהרן, איש המפתח בטיפול בתיק הנפיץ יהיה האיטלקי מאסימו אפארו, שאמור להיות שומר הסף. עליו יהיה לעמוד על המשמר ולוודא שאיראן אינה מפרה את ההסכם. במילים אחרות, מוטלת עליו המשימה להיות השוטר הרע של הקהילה הבינלאומית מול איראן.
 
אפארו עומד בראש יחידת העילית "כוח המשימה האיראני" בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). את הכוח הקים לפני כשלוש שנים המנהל הכללי של סבא"א, הדיפלומט היפני יוקיה אמנו, שמגלה עניין אישי בסוגיה ומפקח מקרוב על עבודת הכוח. כוח המשימה הוא חלק מאגף הפיקוח והאימות של הארגון, שמושבו בוינה.
 
פורמלית, כוח המשימה כפוף מינהלית לאגף האחראי לפיקוח בכל מדינות העולם, ותפקידו לוודא שהן עושות שימוש ראוי במעבדות, בכורים ובחומרים הגרעיניים שלהן - אך ורק למטרות אזרחיות (רפואה, תעשייה, חקלאות מחקר) ולא לייצור נשק גרעיני. בפועל, המדינה היחידה שהפיקוח עליה הוא פרטני ושלשמה הוקמה היחידה המיוחדת היא איראן, ולא בכדי.
 

לאיראן יש היסטוריה מפוקפקת בת 12 שנים של משחקי חתול ועכבר, שקרים ופעולות טשטוש, שנועדו לשטות בקהילה הבינלאומית ולהונות אותה באשר לכוונותיה האמיתיות. איראן טענה שתוכניתה הגרעינית מיועדת אך ורק לצורכי שלום, אך פעלה בחשאי לפתח ולקדם את יכולתה לייצר נשק גרעיני. היא הקימה מבוכים סודיים של רשתות רכש שקנו את מה שהיה דרוש לה לתוכנית. היא הפרה בסיטונות הסכמים והתחייבויות לסבא"א. היא התחמקה מלשתף פעולה עם סבא"א, מסרה מידע כוזב או חלקי, והקימה וניסתה להעלים מתקני גרעין סודיים. ולכן ברור שבמערב מתקשים להאמין שהפעם היא תשנה את התנהלותה.

לפי ההסכם, אם יתברר כי איראן מפרה חלק מסעיפיו, בוודאי את המהותיים ביותר, ההכרעה לא תועבר למועצת הביטחון כפי שרצתה איראן, אלא להכרעה ברוב קולות של שבע המדינות המתדיינות בשיחות הגרעין: חמש המעצמות הקבועות של מועצת הביטחון, גרמניה ואיראן. כלומר, כפי שפורסם לראשונה כאן במדור, החשש והסכנה שרוסיה או סין יטילו וטו על כל החלטה להחזיר את העיצומים, נוטרלו. בוועדת ה־7 יהיה תמיד רוב של לפחות ארבע מעצמות המערב - ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה.

וכאן נכנסים לתמונה אפארו וכוח המשימה שלו. עצם ההחלטה של אמנו למנות את הכוח היה מעשה חסר תקדים והעיד עד כמה אין, לא לקהילה הבינלאומית ולא לסבא"א, שהוא ארגון מקצועי של האו"ם אך לא חסר הטיות פוליטיות, אמון באיראן ובמנהיגיה.

כשהוקם הכוח, עיקר משימתו היה איסוף מידע על מה שקרה בבסיס הצבאי בפרצ'ין וניתוחו. לפי מידע שמקורו בסוכנויות ביון במערב ובקהילת המודיעין של ישראל ואשר הועבר לסבא"א, עסקה שם איראן בניסויים סודיים בתחום המכונה "קבוצת הנשק". זהו השלב הסופי והרגיש של פיתוח נשק גרעיני והרכבת חלקיו. בין השאר, לפי החשד ביצעה איראן בפרצ'ין שורה של צעדים שתכליתם הייתה לבדוק את "שרשרת הפיצוץ" בפצצה תוך שימוש בחומרי נפץ ובהדמיות.

כשביקשה סבא"א לשלוח את אפארו ואת כוח המשימה שלו לפרצ'ין, סירבה איראן בטענה שמדובר ב"מתקן צבאי", האתר מחוץ לתחום הפיקוח. בשנתיים האחרונות ניסה אמנו לשכנע את מנהיגי איראן לאפשר לפקחים להיכנס לפרצ'ין, אך לשווא. בכל אותה עת, וגם לאחרונה, המשיכה איראן לבצע פעולות טשטוש והטעיה בבסיס. כפי שהוכיחו צילומי לוויינים מסחריים, היא הרסה בניינים, הוציאה כמויות גדולות של אדמה מהמקום ושטפה אותו במים בפרקי זמן ארוכים. וכל זאת בתקווה כי גם אם יום אחד יורשו הפקחים לבקר בפרצ'ין, הם לא ימצאו שום זכר לפעולה אסורה בתחום פיתוח נשק גרעיני.
 
הבעיות של אפארו
כוח המשימה של אפארו מונה כ-50 פקחים מלאומים שונים - פיזיקאים, כימאים, טכנאים ומהנדסים, אנשי מחשבים ותקשורת ועוד. רובם מומחים לנשק גרעיני, אחרים מנתחי מידע מודיעיני. איראן התעקשה שבכוח לא ישתתפו בריטים ואמריקאים, שבהם היא חושדת יותר מאשר בכל בן לאום אחר, אך לבסוף נאלצה להסכים להשתתפות של בריטי ואמריקאי. האמת היא שאיראן רואה בכל אנשי כוח המשימה, ולא חשובה לאומיותם, מרגלים או סייענים של סוכנויות הביון המערביות. קציני המודיעין של איראן ניסו, מנסים וינסו שוב לגייס מקרב אנשי כוח המשימה סוכנים שיבגדו במעסיקם, ישתפו עמה פעולה ויספקו לה מידע מבפנים על תוכניות הפיקוח.
 
משימתו של הכוח תהיה לפקח שאיראן אכן מבצעת את ההסכם ככתבו וכלשונו ולחשוף כל הפרה, קטנה או גדולה. עיקר משימתם יהיה לגלות אם איראן בעצם ממשיכה להעשיר אורניום או שוקדת שוב בחשאי, באיזשהו אתר סודי, מן הסתם בסיס צבאי, כפי שעשתה בעבר, על הרכבת נשק גרעיני.

הבעיה של צוותי הפיקוח של סבא"א בכלל ושל הכוח בראשות אפארו כפולה: תקנות נוקשות של אמנת סבא"א וציוד מיושן. התקנות תובעות שלמדינה המפוקחת תינתן התרעה של ימים עד שבועות לפני כל ביקור של הפקחים. וגם כשאישורי הכניסה ניתנים והפקחים מגיעים לביקור, עושה המדינה המארחת כל מאמץ לפגוע בו ולעכב אותו. איראן, כפי שמעידים פקחים לשעבר, הגיעה בנושא זה לדרגת אמנות.

אולִי הוינאנן, מדען גרעין מפינלנד, שהגיע לדרגת סגן מנהל כללי של סבא"א וראש אגף הפיקוח, ביקר עשרות פעמים באיראן וסיפר לי בכמה הזדמנויות על המכשלות שהערימו האיראנים. הם ניסו להציע לו מתנות יקרות ערך כדי לשחדו, הציבו עליו ועל אנשיו מעקב צמוד והשתמשו בתירוצים ילדותיים כמו "איבדנו את המפתח", כשנתבקשו לפתוח שערי כניסה לאתרי גרעין.

גם הציוד שהפקחים רשאים להשתמש בו לעבודת הניטור על האתרים אינו מקל את עבודתם. מדובר במצלמות ובחותמות ישנות שמורכבות על ציוד ומכונות כמו סרכזות או מכלי אורניום, כדי לוודא שאיש לא טיפל בהם. כדי לבדוק זאת, על צוותי הפיקוח להגיע לאתרים ולבדוק במו עיניהם וידיהם. וזאת משום שהאיראנים התעקשו שלא לאפשר להרכיב ציוד חדיש יותר, בוודאי מצלמות מתקדמות, שהיו מעבירות תמונות וקולות בזמן אמת למטה בוינה. פערי הזמן שנוצרים מאפשרים לאיראנים, אם ירצו, לטשטש, לחפות ולהסתיר את מעשיהם.

אפארו הוא מומחה למכשור גרעיני בהשכלתו ובניסיונו, בוגר אוניברסיטת ספיאנצה ברומא. לאחר לימודיו עבד בתפקיד מחקר בסוכנות האיטלקית לטכנולוגיות חדישות ובסוכנות החלל האירופית. זה כ־20 שנה הוא עובד בתפקידים שונים בסבא"א, בעיקר באגף הפיקוח. בין השאר הוא עסק באיראן, עוד לפני הקמת כוח המשימה. במסגרת תפקידיו השונים ביקר פעמים אחדות במדינה והוא מכיר היטב את עמיתיו האיראנים מ"ארגון האנרגיה האטומית של איראן". בביקוריו שם סייר ופיקח על מרבית מתקני הגרעין של איראן - ויש לה כ-18 שנמצאים בפיקוח - כולל המוכרים כמו האתרים להעשרת אורניום בנתנז ובפורדו, הכור להפקת פלוטוניום באראק, הכור למחקר גרעיני בטהרן ומכרות האורניום הטבעי.

הוא נחשב לאיש מקצוע רציני, אך כפי שאמר לי בכיר לשעבר בסבא"א, "אין לו כישורי מנהיגות. זה נדרש לא רק כדי להנהיג צוות בינלאומי ומורכב שלו רגישויות פוליטיות, אלא בעיקר כדי לעמוד על שלך ולהיות תקיף מול האיראנים, שינסו להתמקח על כל נושא, אף הקל שבקלים, ולכופף בכל הזדמנות את ההבנות שמושגות". לדברי אותו בכיר, "יש בסבא"א וגם בין אנשי כוח המשימה מועמדים עדיפים על מאסימו, שיכולים היו לבצע את המשימה טוב יותר".

זו כמובן לא שאלה של מנהיגות. השאלה החשובה יותר היא מה יהיו הסדרי הפיקוח על איראן. אם הם יהיו חודרניים מספיק, כך שלפקחים יתאפשר להיכנס לכל אתר במדינה בהתרעת זמן קצרה של שעות או יום־יומיים, ואם הציוד שיועמד לרשותם יהיה המילה האחרונה בטכנולוגיית הפיקוח והניטור - מאסימו אפארו יצליח במשימתו גם בלי כריזמה וכישורי מנהיגות, במיוחד אם בסבא"א ידעו להיעזר במידע סודי שממשיך וימשיך לזרום אליהם מקהילות המודיעין של המערב ושל ישראל. סוכנויות ביון אלה אינן סומכות במיוחד על סבא"א, שידוע כארגון נקוב ככברה, שהכל דולף ממנו ושאיראן הצליחה לחדור לשורותיו ולהשתיל בו אנשים או לגייס מקרבו סוכנים.

ולכן כשיושג הסכם, במוקדם או במאוחר, נטל האחריות על ה-CIA, המוסד ואמ"ן, ה-MI6, ה-BND הגרמני והביון הצרפתי, לאסוף מידע מדויק, אמין וזמין,
יהיה אף כבד יותר מכפי שהוא כיום.
הבהרה / של מי הבלון הזה?

לפני שבועיים פורסם כאן על מכרז שנוי במחלוקת שפרסם משרד הביטחון לאספקת עשרה בלוני תצפית ומודיעין לזרוע היבשה בצה"ל. בינתיים, בעקבות הפרסום ועל רקע טענות שהשמיעו חלק מהמשתתפים כי מדובר במכרז "תפור", החליט משרד הביטחון לדחות בחודש את המועד האחרון להגשת ההצעות.

בכתבה צוין בין השאר כי מטוס הרקולס (קרנף) של חיל האוויר, שהוביל לוחמים של שלדג במשימת אימונים, היה מעורב ב"כמעט תאונה" עם אחד משני הבלונים שמפעיל צה"ל בגדה. רק תושייתו של הטייס מנעה אסון כבד. במהלך התקרית, שדובר צה"ל אישר את התרחשותה, נפצע מכונאי מוטס.

ועוד נכתב כי הבלון, שמפעיל גדוד התצפיות של צה"ל בפיקוד מרכז, היה של חברת שילת. לאחר פרסום הכתבה התקשר חזי שלום, נציג חברת שילת ואיש הקשר שלה לצה"ל, וטען בתוקף כי בתקרית האווירית לא היה מעורב בלון של חברתו. לדבריו, הכמעט-תאונה הייתה עם בלון של חברה אחרת בשם אר-טי. נציג אר-טי הכחיש בתוקף את הטענה.

פניות לדובר צה"ל ולדוברת משרד הביטחון לקבל תשובה על השאלה של מי היה הבלון לא נענו. כנראה שמתייחסים שם למידע כה בסיסי שנוגע לבטיחות כמו היה מסודות הגרעין של המדינה.