מרתק, חשוב והיסטורי הוא הרגע שבו ייכנס סגן שר הבריאות יעקב ליצמן אל חדרו של הרב יעקב אריה אלתר, אחת הדמויות המסתוריות והחזקות במגזר החרדי. אלתר מכהן כמנהיגם של חסידי גור, אך השפעתו חורגת מגבולות החסידות אל כלל הציבור החרדי.
עבור חסידיו, הרב אלתר (76) הוא אדם נערץ, הדמות הקרובה ביותר לבורא. הוא סולד מחשיפה תקשורתית וכמעט שאי אפשר למצוא תיעוד של שיחות או של מפגשים איתו. בעבר הייתה תחלופת הנציגים מטעמו בכנסת גבוהה יותר, אלא שהאמון הרב שהוא רוחש לליצמן הביא לקדנציה הולכת ומתארכת של האחרון.
את זמנו הוא מחלק בין הערים בני ברק וירושלים, שם הוא מקבל את קהל חסידיו הרבים, שלא מקבלים שום החלטה משמעותית בחייהם, מרכישת דירה ועד חתונה, בלי לשאול לעצתו.
הרב אלתר הוא האיש שמינה את ליצמן לתפקידו, בלי פריימריז ובלי ועדה מסדרת, והוא האיש שצפוי לעשות היסטוריה כשיורה לליצמן להתמנות לתפקיד שר, מהלך שעוד צפויות לו השלכות רבות על דברי הימים של הפוליטיקה החרדית.
ראשון החרדים בתפקיד שר היה יצחק לוין מאיר מחסידות גור, שכיהן כשר הסעד הראשון של ישראל והמשיך בתפקידו בשלוש הממשלות הראשונות. אלא שאז קמו אגודת ישראל ודגל התורה והתריעו כי כהונה בתפקיד שר כמוה כהבעת הסכמה חרדית עקרונית לפעולות הממשלה, כולל בנושאים שבהם ברור כי ישנה התנגשות חזיתית בין הפעולה לבין עקרונות ההלכה.
דעתם עמדה בניגוד מוחלט לעמדת מועצת החכמים בראשותו של מייסד תנועת ש״ס, הרב עובדיה יוסף ז״ל, שגרס כי אין מניעה לקבל תפקידי שרים בממשלה, וזאת במטרה לקדם את המהפכה וכדי ״להחזיר עטרה ליושנה״. החלטה זו הביאה לכך שאנשים כמו אריה דרעי, אלי ישי ואריאל אטיאס מצאו עצמם מעורבים בקודש הקודשים של דיוני הקבינט הביטחוני ושותפים להחלטות הרות גורל לביטחון ישראל. הצורך שלהם לקבל החלטה גם בנושאים אלו הביא לכך שנושאים כמו הסכמי שלום או תוכנית ההתנתקות הובאו והוצגו על ידי מומחי ביטחון למרן, כדי שיורה לנציגיו בבית המחוקקים איזו החלטה לקבל.
בעניין הזה מתקיים פער בין העמדה החרדית הממסדית, הרואה בשותפות במוסדות המדינה ובהנהגה עניין שנעשה בדיעבד וסוג של כורח בל יגונה, לבין חרדים מן השורה, שלא מעט מהם מגלים פטריוטיות בדרכם שלהם ועשויים לרוות נחת מהעובדה ש״אחד משלנו״ נכנס לממשלה ברמה הרשמית.
להחלטה זו יש משמעות נוספת, שצפויה עם תחולתו של החוק הנורווגי, שיאפשר להכניס לכנסת את יעקב אשר, ראש העיר בני ברק לשעבר וכוח פוליטי עולה בדגל התורה הליטאית. המחלוקת הפנים־ליטאית ערב הבחירות, בין הרבנים שטיינמן לאוירבך, גרעה את קולות חסידיו של אוירבך ממניין המצביעים, מה שהשאיר את אשר, שהוצב במקום השביעי, מחוץ לכנסת. כעת, אם החוק יאפשר זאת, יוכל ליצמן להתפטר מתפקידו לטובת אשר.
לכולם ברור כי מדובר בתקדים המבשר על הבאות. ברגע שהמוסכמה שלפיה יהדות התורה לא מרכיבה את הממשלה נשברת, הרי שבסיעה לא יוכלו לדרוש את ראשות ועדת הכספים כתנאי בל יעבור בכל מו״מ קואליציוני.
אם האדמו״ר מגור יחליט ברגע האחרון שהוא יל א יהיה זה שישבור את מסורת ההימנעות ממינוי חרדים לתפקידי שרים - תזדעזע המפה הקואליציונית. בנימין נתניהו ייאלץ לתת מענה לדרישת בג״ץ תוך שמירה על מעמד יהדות התורה בקואליציה. בממשלת 61 הח״כים אין פריבילגיה להתמרמרות סיעתית, וכל הצדדים ייאלצו למצוא פתרון הולם ויצירתי במיוחד.