פייסבוק וטוויטר הם פלאי הטכנולוגיה. ממש כך. כבד לך על הלב, אתה רוצה לומר משהו לאומה, אתה רוצה לפרסם מהר וללא כל סינון? זה המדיום.
קריאה להפגנות, טענות נגד פוליטיקאים, חרם או כל דבר העולה על דעתך? רשתות חברתיות הן הפתרון. הייתי שם, ברשתות החברתיות, כדי להיות מחובר למציאות, כלומר מציאות וירטואלית. אך מי שמכבד את עצמו חייב להוכיח בקיאות רבתי במתרחש ברשתות החברתיות. הייתי שם, כאמור, אך עזבתי. יותר נכון התאכזבתי קשות, כי המדיום הזה, בחלקיו שבהם הייתי מעורב, אינו אלא אילוזיה במקרה הטוב או סתם עבודה בעיניים במקרה הגרוע. כלום, שום דבר ממשי, תכליתי, ענייני. מה ככה? ראית את ההיא, את ההוא, איזה לוק מגניב, ראית שמוכרים חמוצים או גרביים ב״עשר שקל״? תמונות אין ספור שאף אחד אינו מביט בהן, אך הן מועלות לרשתות - ביקור בשוק, במסעדה, במשחק כדורגל או סתם נופים מרהיבים, סטטיסטיקות שאינן שוות פרוטה, אמירות מטומטמות של פוליטיקאים או קידום אינטרסים מאוד צרים. זהו התוכן הרווח ברשתות החברתיות. כל מי שרוצה להרשים אינו יכול שלא למסור את כתובת הפייסבוק שלו או הטוויטר או האינסטגרם, יחד עם שמו ומקצועו.
אם מיליונים או מיליארדים משתמשים ברש־ תות החברתיות, סימן שיש בהן משהו. לא סתם כך אנשים נוהרים אחר פטה מורגנה. שידוכים, היכרויות מזדמנות - הכל יש ברשתות החברתיות. ובעצם אין כלום.
במשך תקופה ארוכה יחסית נכנסתי לאחת הרשתות החברתיות היותר פומפוזיות, הנחשבות בקרב האליטות התקשורתיות או הפוליטיות, הלוא היא טוויטר. האמת היא שהתפלצתי כבר מלכתחילה, אבל נתתי צ'אנס לרשת. המשכתי להיכנס מדי פעם כדי להיות שקט עם עצמי שמא אפספס משהו מהותי. 140 תווים לכל הודעה. אלה כללי הטוויטר: כתוב מעט, אל תתפתה לפרט, זרוק את ה״רימון״ וסע הלאה. גיליתי שעיתונאים ופוליטיקאים לא זו בלבד שאין להם כל אמירה ממשית, אלא הם מתגלים במלוא מערומיהם: ידיעות מומצאות, תעמולה עצמית זולה, דיווחים מאולפנים לפני ואחרי תוכניות, ליטוף האגו שלא ניתן למצוא באף מקום אחר. המוכרים והמוערכים מבין הסלבריטאים התקשורתיים מבצעים מניפולציות כה זולות לקידומם האישי עד כדי בחילה. מעטים מאוד, ממש, הם אלה המוסרים איזו שהיא אינפורמציה ממשית, עניינית. כל השאר עוסקים ברכילות זולה, בהשמצות מלומדות עם קורטוב של לעג וגומרים את ההלל על פעילותם העיתונאית או הפוליטית. מי שנופל לרשת שלהם - לא הרשת החברתית אלא רשתם האישית של המובילים -נחשב דג שמן. יש לך עוקבים רבים, אתה סלב.
לדאבון לבי, הרשתות החברתיות הפכו במהרה למה שהפכו מזמן מרבית כלי התקשורת: זירה של רכילות נמוכה, תמונות במקום טקסט, צעקנות במקום מהות, ספקולציות נלוזות והערכות מופרכות. לא רק אני הקטן והבלתי חשוב אומר זאת, ולא מן הנמנע שרבים יבטלו את דברי במחי יד. זה בסדר. יחד עם זאת, אני מציע לאלה המכבדים את עצמם לבחון את הדיאגנוזה שלי, ואז ייווכחו שאיני מגזים כלל. ניתן לומר בהכללה שכמובן יש בה פגמים כמו בכל הכללה, שכל מי שעיניו בראשו, קורא או צופה בערוצי הטלוויזיה, אינו יכול שלא לבכות את הרדידות, את השטחיות, את חוסר הכבוד כלפי הצופים במרבית תוכניות האקטואליה. מעטים הם העיתונאים המאוד רציניים, ידענים המבקשים לבצע את עבודתם העיתונאית בצורה המיטבית. לא יופתע אף אחד אם אלה הורחקו או יורחקו כי העם רוצה בידור, מציצנות ותוכניות ריאליטי שבינן לבין הריאליטי מפרידות שנות אור. בקיצור: עיתונאים ופרשנים בחסות תעשיית האשליות והכסף. זו טרגדיה אמיתית.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי