"אישה צריכה לשמור על מקומה הטבעי. זו בעיה כשהיא מנסה לפרוץ גבולות, למרות שזה נורא נחמד שיש אישה עם קריירה, אבל שקודם תהיה אימא". את פניני התבונה האלה הגו עומר אדם ומשה פרץ בראיון ל"ישראל היום", והצליחו לקומם עשרות אלפים ברשת שהסכימו שהורות צריכה להתחלק בין האב והאם. אבות שהתרגשו מהחלפת חיתול, ואימהות שדרשו לבלבל את הסדר שאדם ופרץ הפצירו שיש לשמור עליו.

אבל קל לנו לצאת נגד זמרים מזרחיים שמסמלים תרבות פופולארית "נחותה", שבמידה מסוימת מה שאמרו הולם את הסטריאוטיפ שהודבק להם. זה בטח לא פוליטיקלי קורקט להגיד – אבל האם הייתם מופתעים פחות אם משה פרץ היה מספר שהוא קם מדי לילה לחתל ולהאכיל, ושהוא מבלה את הבקרים בג'ימבורי ואת הערבים בחפלות? כנראה שלא. אבל לא באנו לדבר על הגזענות שטמונה בנו, אלא על השוביניזם. זו צרה, וזו צרה.

אתה עוזר לה? באמת תודה לך

רוב האבות לעולם לא יגידו: "לאשתי יש תפקיד, אני לא רוצה שהיא תחרוג ממנו, ושלא תנסה לפרוץ גבולות". אבל כמה גברים אתם מכירים שמספרים בלב גאה איך הם עוזרים לנשותיהם? "אני עוזר לה עם הכלים" ו"אני עוזר לה להרדים את הילדים" נפוצים הרבה יותר מדברים בוטים כמו אלה של פרץ ואדם, שחטאו בכך שאמרו אמת לפיה חיים המון גברים ונשים. 
זה לא רק עניין של גברים, לחשוב שאימהות היא תמצית מהותן של נשים. בקרב נשים תמצאו בדרך כלל תרעומת הרבה יותר חריפה כנגד אישה שבוחרת שלא להביא ילדים. כבת 30, נשואה +כלב שהרחם שלה עדיין לא צועק, אחשוף בפניכם שמעולם לא פגשתי את הגבר שניסה לשכנע אותי להתעבר. נשים, לעומת זאת, יש בשפע. 

הורות משותפת היא לא פנטזיה
 
קל לכתוב על התפקיד האימהי כשאת לא אמא, אבל הטיעון "עד שאת לא שם את לא יודעת איך זה מרגיש" לא יכול להיות תירוץ להרמת ידיים בקרב על המקום שלך בעולם. המלחמה תמיד יותר קשה כשאנחנו האויב של עצמנו, כשאנחנו מנסות לקחת שליטה ולא להרפות, כשאנחנו מתעקשות לבצע את כל המטלות המשפחתיות, ולא דורשות מבן הזוג שותפות מלאה. לא עזרה בשטיפת הכלים – אלא גידול משותף של הילדים.
 
הרבה אנשים ברשת שהתקוממו נגד פרץ דורשים לעקור את הדיבור מהסוג הזה מהשיח. אבל אם תעקרו את הדיבור מהשיח, המציאות לא תשתנה, פשוט אף אחד לא ידבר עליה. אף אב לא יתהה על המקום שלו בבית, אם לא יגידו לו שהוא צריך להיות רק המפרנס, ואף אם לא תחשוב שאולי היא הקריבה את חייה ולא נותר כלום ממה שהייתה לפני שהיו לה ילדים. 
זה לא חלום, וזו לא פנטזיה. אני גדלתי בבית כזה, שבו שני ההורים עבדו. בית שבו לאבא היה עסק ולאמא הייתה "קריירה" מצליחה. אבא שלי מבשל אוכל מדהים, הוא אשף הכביסה, ומגהץ אפילו תחתונים, ואמא שלי מעולם לא הרימה תרווד, ולא שטפה כוס. עד שהגעתי לגיל שבו גברים אמרו לי שלא ככה הייתי צריכה לגדול, הייתי ממש משוכנעת שזו דרך מושלמת לגדול. תמיד הייתי גאה במשפחה שלי. לא הייתם רוצים לתת את זה גם למשפחה שלכם?