גם אם היה חוק עונש מוות למחבלים, כמו שרוצה ח״כ שרון גל, חאדר עדנאן היה ממשיך לחיות. אותו מחבל מהג׳יהאד האסלאמי מאזור ג׳נין, שבשבתו כאחד מדוברי הארגון קרא לחטיפת חיילים ולהתעמתות עם כוחות הביטחון כדי לשחרר כלואים, מעולם לא הועמד לדין בישראל ולכן מעולם לא הוכרז כ״מחבל״ ולכן לא נכלל תחת החוק המוצע של ח״כ גל.
זאת לא הפעם הראשונה שעדנאן נעצר על ידי כוחותינו. הוא נעצר באינתיפאדה השנייה כשעודד מחבלים ללבוש חגורות נפץ ולרצוח ישראלים. הוא היה עצור מנהלית שוב, בין נובמבר 2011 לאפריל 2012 ושוחרר. למה? כי שבת רעב. אז הוא שבת 66 יום ושביתתו גרמה לגל שביתות רעב בקרב עצירים ואסירים פלסטינים. שחררנו אותו כי פחדנו מהתקוממות.
הפעם הוא נעצר מנהלית לחצי שנה, וכשתמה התקופה, היא הוארכה בארבעה חודשים נוספים. בינתיים הוחלט להזין בכפייה אסירים, אבל משום מה דילגו על עדנאן בתור לאוכל. השאלה אינה למה הוא במעצר מנהלי ולא נשפט (אולי יש לפרקליטות הצבאית סיבות טובות, הם עוד לא ענו לשאלותי), וגם אינה למה לא כפו עליו מזון, אלא: למה אנחנו צריכים את כאב הראש הזה?
אם מישהו מטיף לרצח אזרחים, מנסה לרצוח חיילים ומעודד אחרים להתאבד, למה הוא עדיין כאן? למה אנחנו מתחבטים בשאלות של זכויות אדם - כן או לא הזנה בכפייה, כן או לא יצית מותו של העצור שובת הרעב מהומות בשטחים, כן או לא כניעה ללחץ פלסטיני וללחץ של התקשורת העולמית - למה אנחנו נותנים לרוע הזה לחלחל אלינו, אם אנחנו יכולים פשוט לגרש אותו?
ה״פשרה״ שבית המשפט הגיע אליה לפני כחודש, כשמצבו של המחבל הורע והוא ״התקשה להחזיק את בנו התינוק״ לדברי אשתו הדואגת, הייתה שלא להאריך את תקופת מעצרו המנהלי של האיש ולשחררו, אם רק יפסיק את הצום שכפה על עצמו. כלומר - הוא ניצח. הוא שבת רעב ושחרר את עצמו, זו הפעם השנייה. ועכשיו כל העצורים המנהליים יודעים שאם הם יסתמו את הפה ולא יכניסו אליו דבר, הישראלים יפחדו וישחררו אותם.
בפעם הבאה אין צורך לנקוט מעצר מנהלי, שהוא צעד לא דמוקרטי ומוטל בספק מבחינה אנושית. אם יש מישהו שמתסיס את השטח, כפי שעשה עדנאן כשניסה להקים שוב את הג׳יהאד האסלאמי בשומרון, או פועל לרצח של אזרחים ישראלים - לוו אותו אחר כבוד אל הגבול. אף אחד בעולם לא רוצה אותו? אנחנו רוצים אותו פחות.