חתימת ההסכם בין המעצמות ובין איראן טרפה את דעתם של המנהיגים בישראל, במיוחד זו של ראש הממשלה נתניהו. לפי הפרשנות הנשמעת בימים אלה,
ניתן להסיק שקצה של המדינה מעבר לדלת. ממש אפוקליפסה. התחרות בין הפוליטיקאים מי יתאר את ההסכם בצבעים יותר קודרים, תוך שימוש במוטיבים מורבידיים יותר, בשיאה.
לכן צר לי לאכזב את המדוכאים והמבוהלים באומרי שההסכם שהושג בווינה לא יביא לחיסולה של ישראל. במקום הבכי והנהי, במקום ההפחדה ללא גבול, על מנהיגי ישראל להתחיל לפעול ליישומו המלא של ההסכם, שהפך למוצר מוגמר. אפשר להילחם בטחנות רוח, לפנטז על מחיקת איראן מעל פני האדמה. זה לא יקרה. מה שכן צריך לעשות זה לשנס מותניים, להפסיק להתלהם ולהתנגח בכל העולם, ובמיוחד בנשיא אובמה וצוותו, ולהתגייס למאמץ הבינלאומי כדי להפיק את המקסימום האפשרי.

ממשל אובמה יסתיים בקרוב וממשל חדש יעלה. לא סביר שהממשל החדש, גם אם יהיה הידידותי ביותר כלפי ישראל, יפר את ההסכמות, אלא אם איראן תפר אותן ברגל גסה. לכן צריך לראות את חצי הכוס המלאה. היכולת להטיל סנקציות מיידיות על איראן, כולל במועצת הביטחון, ללא זכות וטו של אף אחת מהמעצמות הקבועות אלא ברוב, זו נקודה חיובית, שמשמעה שרוסיה וסין לא יוכלו לפעול רק לפי האינטרסים שלהן. ארצות הברית, בריטניה וצרפת יפעלו כמקשה אחת ובכך יובטח רוב במקרה הצורך. במצב כזה, ישראל יכולה לסייע בהשגת מידע מודיעיני נדרש כדי לפקוח עין על הנעשה באיראן. אלא שללא שיתוף פעולה עם ארצות הברית, יקשה עלינו להיות מעורבים בנעשה.
לגבי האופציה הצבאית יש להבהיר: לישראל יכולת משמעותית לפגוע בפרויקט האיראני. איראן תצטרך כחמש שנים כדי לשקם את הנזקים, כך לפי פרסומים זרים. אבל האם פעולה צבאית ישראלית בלבד אפשרית ללא שיתוף אמריקאי ותשתיות אחרות, זו שאלה אחרת לחלוטין. ומה יקרה אז? האם איראן תיכנע ולא תנסה לשקם את יכולותיה? האם ישראל לבדה תוכל מדי תקופה קצרה יחסית לפעול שוב ושוב צבאית?
בחינה מעמיקה של אחדים מהסעיפים בהסכם תוכיח שאת אותה תוצאה של דחיית היכולת להשיג פצצת אטום ניתן להשיג בדרכים אחרות. גם כאן צריך להסתכל על החיובי: צמצום כמות האורניום המועשר ל-300 ק״ג בלבד, צמצום מספר הסרכזות הפעילות לכשליש ממה שיש כיום ואכסנתן של האחרות במקום מוסכם ותחת פיקוח, איטום הכור המבוצר היטב בפורדו ועריכת שינויים מפליגים בכור באראק, כך שלא יוכל להפיק פלוטניום עבור פצצה. אלה אינם דברים זניחים.
אם ישראל תוותר על העמדה הלוחמנית ותסייע ביישום ההסכם, היא תזכה לחבילת הטבות ביטחונית משמעותית ביותר מצדה של ארצות הברית. גם סעודיה ונסיכויות המפרץ יקבלו חבילות דומות. אלה בהחלט אמצעים חשובים כדי לקדם פני סכנה. מעבר לכל אלה, על ישראל ליזום בעצמה שיתוף פעולה אזורי עם אותן מדינות החוששות מפני הבאות. מי שמסוגלת לקשור את הקצוות זו ארצות הברית. ככל שישראל תקדים ליזום מהלך מסוג זה, כן ייטב.