בחצר האחורית

לאחר בירורים הגיעה הוועדה למסקנה כי הפונה הוא מתחזה ודחתה את בקשתו. הוא לא היה משתף פעולה, ואף על פי שאכן היה נתון לאיומים, מדובר היה ב"רמת מאוימות נמוכה" בלשון הוועדה. חמור יותר, התברר שהאיומים כלפיו הושמעו בשל מעשיו: הוא נתפס כמה פעמים מבצע מעשי סדום ואונס בלוקים בשכלם. האיומים באו מצדם של קרובי משפחה של קורבנותיו.

המקרה הקשה הזה הוא רק אחד מני רבים המתרחשים מעת לעת בחצר האחורית והלא מוכרת של השלטון הישראלי בגדה המערבית. והוא מאפשר להטיל אלומת אור על הוועדה המיוחדת, ששמה, תפקידה ומעשיה ידועים לקומץ בלבד, אפילו בשטחים ובוודאי בישראל. מדובר בוועדה שגם מי שהיו חברים בה בעבר או מכירים את פעולתה ואת ההיסטוריה שלה מסכימים כי מדובר באח חורג למערכת הביטחון ולמשרדי הממשלה.

זהו גוף ששמו הרשמי הוא "הוועדה לבחינת מאוימות של מי שטוען לשיתוף פעולה עם ישראל", ומוכר יותר בשם "ועדת המאוימים". זהו הגוף המוסמך לדון בבקשותיהם של פלסטינים תושבי הגדה ורצועת עזה הטוענים כי נשקפת סכנה לחייהם בשל שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון בישראל, או משום שהם נחשדים על ידי שכניהם, חבריהם, בני משפחתם או הרשות הפלסטינית בשיתוף פעולה כזה.

הוועדה בודקת את הפניות על בסיס שני קריטריונים. האחד - אם אכן יש סימנים המעידים על כך שהושמעו איומים על הפונה או אף התנכלו לו במעשים. הקריטריון השני הוא אם העברתו מהגדה למקלט זמני מהווה סכנה לשלום הציבור בישראל. משנבחן המקרה והוועדה משתכנעת שהפונה אכן מאוים ושאין בעברו ובמעשיו להצביע כי יסכן את הציבור בישראל, מוענק לו לפנים משורת הדין, מטעמים הומניטריים, היתר שהייה בגבולות הקו הירוק.

הוועדה היא חלק מהגוף שנקרא פעם המינהל האזרחי בשטחים. כיום היא משתייכת ליחידת התיאום של פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש). המתפ"ש פועל במסגרת משרד הביטחון ובראשו עומד אלוף (כיום מרדכי פולי יואב) ותפקידו לתאם בין הממשלה, צה"ל, הרשות הפלסטינית וארגונים בינלאומיים וארגוני זכויות אדם.

בראש "ועדת המאוימים" עומד זה כשנה אל"מ שרון ביטון, שמשמש גם ראש מחלקת אגף המטה במתפ"ש. לצדו פועל סרן, המשמש מזכיר הוועדה. הוועדה נעזרת בייעוץ משפטי מיוחד. את תפקיד היועץ ממלא כיום עו"ד אריה רוטר, שהיה עד 2007 היועץ המשפטי של שירות הביטחון. על פי הקשר הפניות, הוועדה מתייעצת לא רק עם השב"כ, עם המשטרה ועם השב"ס, אלא לעתים גם עם גופים העוסקים ברכישת קרקעות כמו קק"ל וחברת הבת שלה, הימנותא. יודגש כי הוועדה מטפלת רק במקרים של מי שטוענים כי היו משתפי פעולה או סייענים של גופים ממשלתיים, והיא אינה דנה באלה שטוענים כי שיתפו פעולה עם עמותות פרטיות של מתנחלים.

הוועדה הוקמה ב־1998 על רקע הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף, שנחתמו החל מ־1993 והובילו לנסיגת צה"ל מחלקים בגדה המערבית וברצועת עזה. באותן שנים הקים השב"כ את מינהלת השיקום, או בשמה המלא "המינהלה הביטחונית לסיוע" (מנב"ס), שנועדה לעסוק בשיקום של הסוכנים, של הסייענים ושל משתפי הפעולה ובני משפחותיהם בגדה ובעזה ובטיפול בהם. במרוצת הזמן הורחבה המינהלה, והיא מטפלת בכל פלסטיני שעבד בשיתוף פעולה עם המוסד, עם משטרת ישראל ועם צה"ל. בראש המינהלה עומד איש שב"כ שדרגתו היא של ראש אגף. 

המינהלה טיפלה מאז הקמתה בעשרות אלפי פלסטינים, לחלקם היא מעניקה שכר חודשי וחלקם הועברו למגורים בישראל, לרוב לערים ולכפרים של ערביי ישראל או לפזורה הבדואית, זאת נוסף לרישיונות שהייה ועבודה בתחומי הקו הירוק. על פעולות השיקום האלה הוציאה מדינת ישראל ב־20 השנים האחרונות כ־5 מיליארד שקל לפחות.

למרות עבודתה של מינהלת השיקום התעוררו מקרים חריגים, בעלי אופי הומניטרי, שלא היו בתחום הסמכויות שלה. לנוכח החלל או הפרצה שנתגלתה לא יכול היה היועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין (כיום שופט בבית המשפט העליון) - שידוע באנושיותו, במוסריותו, ובהיותו בעל לב רחום וחנון הנוטה ללמד זכות בנוסח בית הלל - להישאר אדיש. מעניין לציין כי רובינשטיין היה בשנים האחרונות חבר בכמה הרכבים של בית המשפט העליון שדנו בעתירות שהגישו פלסטינים שנדחו בידי "ועדת המאוימים".

לפי המלצתו של היועץ המשפטי רובינשטיין הקימה הממשלה (בראשות בנימין נתניהו) במאי 1998 צוות שיבדוק כיצד לטפל בכל אותם חריגים הומניטריים. הצוות, בראשות אל"מ סמי מוצפי, המליץ על הקמת ועדה זמנית עליונה לבירור פניות מאוימים.

וכידוע, אין בישראל דבר קבוע יותר מהזמני. הזמניות של הוועדה נמשכת כבר 17 שנים. בכל אותן שנים טיפלה הוועדה ב־1,500 פניות של פלסטינים שטענו כי הם מאוימים ונשקפת סכנה לחייהם. כ־20% מהן נמצאו כנכונות ואושרו. ל־280 איש הוענקו רישיונות שהייה בישראל, שבעה שוכנו ביישובים יהודיים באזור יהודה ושומרון. 80% מהבקשות נענו בשלילה. במקרים רבים התברר כי הפונים נקלעו לסכסוך שכנים או למצוקה על רקע רומנטי ובצר להם, כדי למלט נפשם מהסכנה, פנו ל"ועדת המאוימים" והציגו בפניה מצג שווא כאילו עבדו בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון.

שנים היה הטיפול בבקשות אטי ולקה בסחבת, ובכמה מקרים הסתיים בטרגדיות קשות. מאז נכנס אל"מ ביטון לתפקידו, הוא קיבל על עצמו לזרז את הטיפול בתיקי הפונים ולסגור את הפערים. מעתה תידון כל בקשה ותטופל תוך חודש ימים.

כיצד מתבצע תהליך הפנייה? פלסטיני יכול להגיע למשרדי מינהלת התיאום בגדה, למחסומי צה"ל, או - אם הוא מרצה עונש מאסר - לפנות לרשויות הכלא ולטעון כי הוא מאוים וחושש לחייו. חלק מהפונים נעזרים בעורכי דין מישראל שמתמחים בנושא ולעתים גם מנצלים את הידע שלהם לרעה. הבקשה עוברת לוועדה, והיא מעבירה את הפרטים לגוף שעבורו לכאורה עבד. מכיוון שמדובר בגופים ממשלתיים די מסודרים, אפשר לבדוק מהר מאוד אם אכן צודק הפלסטיני בטענתו כי היה משתף פעולה.

 שלב הבדיקה הבא כבר מסובך יותר ומצריך חקירה מעמיקה יותר. הפונה יכול לדוגמה לטעון כי ביום מסוים, בשעה מסוימת, ירו לעבר ביתו או לעבר בני משפחתו או שזרקו עליו אבנים או שהפיצו נגדם כרוזים. במקרה כזה תהיה פנייה לרכז של השב"כ שאחראי לאזור מגוריו של הפונה, כדי שיבדוק באמצעות מקורותיו אם אכן היו דברים בגו.

מעת לעת פונים לוועדה גם הומוסקסואלים פלסטינים, אם כי מספרם מועט, שטוענים כי מתנכלים להם ומאיימים על חייהם - לא אחת מצד הרשות, שאמורה, כגוף המתיימר לייצג את המדינה הפלסטינית שבדרך, להגן על אזרחיה. במקרים אלה, ומשהתברר כי לפנייה אין ולא כלום עם שיתוף פעולה עם ישראל וכי היא נובעת מנטיותיו המיניות של הפונה, מועברת בקשתו לטיפול בוועדה הומניטרית במשרד הפנים. המשרד לא ממהר בהכרח להפגין מאור פנים לפלסטינים הנרדפים בשל נטייתם המינית. 

סוגיה אחרת הטורדת את מנוחת חברי הוועדה היא התנהלותם של חלק מעורכי הדין הישראלים שמייצגים את הפונים. לטענת מקורות הבקיאים בהליכי הוועדה, עורכי דין אלה, שהתמחו והתמקצעו בנושא, עושים את עבודתם פלסתר. הם גובים שכר טרחה של כמה אלפי שקלים, ובתמורה מייעצים בציניות ללקוחותיהם להעלות טיעונים שנויים במחלוקת, אם לא לומר מפוקפקים. כך לדוגמה, הוועדה דנה בשלושה מקרים שבהם הטיעונים של הפונים נשמעו זהים, כאילו מישהו עשה העתק־הדבק ורק החליף את שמות הפונים.

 אבודים בקו הירוק

 בעיה אחרת, ואולי יש לומר אבסורד, היא שהסמכות לערער על החלטות הוועדה נתונה רק לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. זו קפיצת ענק מיותרת: מוועדה צבאית בראשות אלוף משנה, ללא תחנת ביניים היישר לערכאה המשפטית הגבוהה ביותר.

הנה דוגמה לדיון כזה שנערך בבג"ץ ב־2013, שבהרכבו ישב גם השופט רובינשטיין. העותר היה פלסטיני שעתר באמצעות עורכי דינו, בעת שריצה עונש מאסר בכלא, על עבירות פליליות. מעתירתו ומפסק הדין התברר כי "שניים מאחיו נרצחו בשטחים על רקע חשדות לשיתוף פעולה, והוא עצמו נחטף, נעצר ועונה על ידי גורמים פלסטיניים; ואכן אושר בוועדה (המאוימים) שהיה חשוד בשיתוף פעולה עד 2004 ונחטף". התברר גם כי העותר היה מודיע של משטרת ישראל במשך עשר שנים (עד 2008) ומסר לה מידע על עבריינים אחרים.

וכך סוכם המקרה בפסק הדין: "עיקר עתירה זו הוא בקשת העותר, שריצה מאז 2010 עונש מאסר בפועל בן 33 חודשים, לקבלת היתרי שהייה בישראל בשל טענה למאוימות באיו"ש בעקבות חשדות בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. העותר ריצה עד לא מכבר מאסר בן 33 חודשים בגין הרשעה בעבירות שונות - כניסה לישראל שלא כחוק, הסגת גבול, גניבה, התפרצות למקום מגורים, החזרת נכס חשוד כגנוב, גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב, בריחה ממשמורת חוקית והפעלת מאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים כנגדו. הגורם המוסמך, יו"ר ועדת המאוימים, דחה את בקשת העותר להישאר בישראל, על רקע פעילותו הפלילית ומהיעדר הוכחות לאיום כלפיו באזור מגוריו".

אף שבג"ץ ייעץ ל"ועדת המאוימים" לשפר את תפקודה, במיוחד בכל הקשור לכתיבת החלטותיה (עליה לפרטן ולנמקן טוב יותר) הוא אישר את החלטתה ודחה את בקשת העותר בשל "מסוכנתו לציבור".

לא פעם מטרת העותר לבג"ץ היא אך ורק להרוויח זמן. כל עוד היא מתבררת, מורשה העותר לחיות בתחומי הקו הירוק ואסור לגרשו לגדה או לעזה. אגב בעניין עזה, הוועדה נוטה לגלות רגישות גדולה יותר משום שברור לה כי גירושו לרצועה של אדם שטען כי היה משתף פעולה עם ישראל - גם אם זהו שקר - עלולה לעלות לו בחייו.

בעיה חשובה אחרת שמלווה כצל את הוועדה מאז הקמתה היא העובדה שהסמכות שלה מצומצמת ביותר. היא רשאית להעניק אישור שהייה זמני בישראל, אך אין לה זכות להעניק רישיון עבודה למי שנמצא כי חייו בסכנה. מרגע שהעניקה את אישור השהייה עובר המאוים לישראל, וכאן כבר איש אינו יודע מה הוא עושה. לא מעט מהם מקימים בישראל משפחה חדשה. בהיעדר רישיון עבודה, הוא יכול למצוא עצמו מידרדר לפשע.

אחד הנתונים המעניינים הוא שיותר ממחצית המאוימים שקיבלו רישיון שהייה מנתקים את הקשר ואינם באים לחדש את הרישיון. הם פשוט נבלעים בתחומי הקו הירוק ובהדרגה הופכים למעשה לשוהים בלתי חוקיים, כמו עשרות אלפי פלסטינים אחרים. למרבה המזל, אף לא אחד מאלה שהוועדה העניקה לו רישיון שהייה נתפס כחשוד בפעילות טרור.

בימים אלה מתקיימים דיונים במתפ"ש ובמשרד הביטחון באשר לעתיד הוועדה, ובשאלה אם לשנות את המבנה שלה ולהעביר את סמכויותיה לגוף אחר