אנשי חמולת נווג'עה מיאטה, עיר ערבית דרומית לחברון, רעו במשך שנים את עדריהם מחוץ לעיר, באזור העיר העברית הקדומה סוסיא. עם גשם ראשון הם היו אורזים את מיטלטליהם, מדרבנים את צאנם ומדרימים אל המערות. רק הגברים היו יוצאים, הנשים והילדים נשארו ביאטה. יש שחזרו מדי כמה ימים, ויש שנשארו שם לכל תקופת המרעה. עם בוא האביב, לפני עונת ההמלטות של העזים והכבשים, שבו כולם על צאנם לבתיהם ביאטה, עד הגשם הבא.

מעטים חקרו את אורח חייהם הסמי־נוודי של בני חמולת נווג'עה. אבי השבט מעיד על עצמו שהגיע ליאטה מתל ערד. אחד היחידים שחקר את אורחותיהם הוא המזרחן והאנתרופולוג מאוניברסיטת בן־גוריון יעקב חבקוק. בספרו "חיים במערות הר חברון" כתב מתחת לתמונה של שרידי ח'רבת סוסיא: "רועים ופלאחים פוקדים את הח'רבה עם גשם ראשון, ומשתכנים במערות שבמקום עד האביב". ספרו עוסק בארעיות של המגורים במקום ובכך שהרועים לא בנו בו, אלא השתכנו במערות.

בשנת 1982 עלה על הקרקע היישוב היהודי סוסיא, שנבנה בסמוך לעיר העברית הקדומה. חלק מתושבי המקום הקימו חוות צאן, ומהחלב הם מכינים גבינה המפורסמת באיכותה. תצלומי אוויר של האזור מ־1986 מראים את גבעות האזור הפסטורליות שוממות מאדם ומחקלאות, מלבד הכפר היהודי. 



ב־1993 נחתם הסכם אוסלו, ושטחי יהודה ושומרון חולקו לשלושה: שטחי A - הערים הפלסטיניות שאליהן אסורה הכניסה לישראלים, שטחי B - הכפרים הפלסטינים, ושטחי C - שטחים בשליטה ישראלית, שאליהם אסור לפלסטינים להיכנס ללא אישור.

השטח שבו היו רועים אנשי חמולת נווג'עה נמצא בשטחי C. הצבא אישר להם להמשיך לרעות בשטח, אבל הם החליטו, בעידוד הרשות הפלסטינית והאיחוד האירופי, להשתקע במקום. דפוס פעולה זה לא ייחודי לאזור סוסיא: ניתן לראות ניסיונות השתלטות פלסטיניים על שטחי C בנקודות אסטרטגיות נוספות ביו"ש, כמו הבדואים ליד מעלה אדומים. זוהי תוכנית פיאד, שמטרתה ליצור רצף טריטוריאלי פלסטיני ביו"ש ולשבור את הרצף היהודי. כמו משחק "צוללות" ענק.

גם כאן, כמו בגוש אדומים, נתמך הפרויקט במיליוני יורו מהאיחוד האירופי. מרפאה, בית ספר, מבנים חקלאיים, אוכל ואפילו טורבינות רוח המספקות חשמל חינם למאחז הפלסטיני ממומנות מכספי האירופים. הם, מבחינתם, עושים זאת כי אינם מקבלים את הסכמי אוסלו, ומבחינתם כל שטחי יהודה ושומרון הם "שטח כבוש" ועל הישראלים לשחררו לטובת הקמת מדינה פלסטינית. לכן אימצו האירופים דה־פקטו את תוכנית פיאד, ולכן הם מממנים מאחזים פלסטיניים לא חוקיים בשטחים ישראליים, לכאורה מטעמים הומניים. 
 

הקמפיין המשפטי

החיכוכים בין סוסיא היהודית לבין הח'רבה לא איחרו לבוא והגיעו לשיא נורא ב־2001, כשמוחמד נור רצח את יאיר הר סיני, רועה צאן מסוסיא שדגל בפציפיזם ומעולם לא נשא נשק. בהוראת מח"ט חברון באותה תקופה, דרור ויינברג ז"ל, נהרסו בתי החמולה. משפחת הרוצח גורשה משטחי המרעה, אך הוחזרה אליהם בלחץ ארגוני שמאל ובית המשפט כעשר שנים לאחר מכן. 

בשנת 2011 עתרו אנשי החמולה בעזרת עמותת השמאל שומרי משפט לבג"ץ, בבקשה להפקיע 3,000 דונם משטחי היישוב סוסיא, שלטענתם נגזלו מהם. בית המשפט דחה את עתירתם ותהה היכן היו 30 שנה, מאז הקמת היישוב היהודי ועד להגשת העתירה, וטען כי התביעה כללית מדי ואינה מתייחסת לשטח מסוים.

לעומתם עתרו עמותת הימין רגבים והיישוב סוסיא נגד המינהל האזרחי, האחראי להרס מבנים בלתי חוקיים ביו"ש, בבקשה לממש את צווי ההריסה שניתנו למאחז הערבי. בצעד נדיר הוציא בג"ץ צו ביניים המורה על הקפאת המצב - אין בנייה ואין הריסה במקום - עד שהמינהל האזרחי יספק תשובות לשאלה מדוע לא פונה הכפר.

תושבי הכפר הפרו את צו הביניים ארבע פעמים, שבהן בנו ארבעה מבנים חדשים. הם בנו אותם באופן מוסווה, תחת יריעות בד גדולות המשוות למבנה צורת אוהל. הפרת צו ההקפאה התגלתה על ידי עמותת רגבים ומנהל אתר סוסיא הקדומה, כשנאלצו הפלסטינים להסיר את היריעות לפרק זמן קצר כדי לבנות את גג המבנה. מיד לאחר היציקה השיבו את היריעות על כנן.

העובדה שהפלסטינים הפרו את צו בית המשפט ארבע פעמים הרגיזה את בג"ץ, והוא הוציא פסק דין המורה להרוס את ארבעת המבנים מיידית, ללא זכות ערעור "בשל עשיית דין עצמי". מאותו רגע יצאו תושבי הכפר, בגיבוי עמותות שמאל, בקמפיין אדיר נגד הריסת ארבעת המבנים שנבנו בניגוד לצו בית משפט. בקמפיין לא נזכרת העובדה שמדובר בארבעה מבנים (מדובר בו על הרס הכפר סוסיא כולו), ולא מסופר שארבעת הבתים נבנו בתקופת הקפאה של צו בית משפט.

"זהו הסיפור על תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא, שלמרות בעלותם המוכחת על הקרקע, גורשו מאדמתם כבר פעמיים", מספר הקריין בסרטון מאויר שהוכן עבור הקמפיין SOS SUSYA, "בפעם הראשונה הם גורשו אחרי שהכפר הוכרז כאתר ארכיאולוגי (1986). נאסר עליהם להיכנס לשטח הכפר והם לא קיבלו שום פתרון מגורים חלופי. מחוסר ברירה הם עברו להתגורר בחלקותיהם החקלאיות הסמוכות, רובם חיו במערות תת־קרקעיות ללא תשתית חשמל או מים, כשהם סובלים מהתנכלויות אלימות מהקיצוניים מההתנחלות סוסיא הסמוכה. 

"בפעם השנייה הם גורשו מביתם החדש לאחר רצח מתנחל על ידי פלסטיני, למרות חשד סביר שהרוצחים לא היו תושבי הכפר סוסיא", ממשיך הסרטון, "בכל זאת, צה"ל גירש אותם באלימות ואטם את מערותיהם. עוד באותה שנה בג"ץ קבע כי יש לאפשר לתושבים לחזור ולהתגורר באדמותיהם. הם חזרו לשטחיהם החקלאיים אך לא יכלו להתגורר במערות שנחסמו, ולכן הקימו פחונים לגור בהם. בלי תוכנית בנייה לכפר לא ניתן לבקש אישור בנייה לפחונים, ולכן הוצאו נגדם צווי הריסה. השנה פנה ארגון הימין רגבים לבג"ץ בבקשה לממש את צווי ההריסה, והצבא הודיע כי הוא מתכוון להוציא אותם לפועל. תושבי סוסיא עומדים להיות מגורשים בשלישית. 

"כולנו חייבים לתבוע מהממשלה: לא ייתכן שאנשים מגורשים מבתיהם ללא חלופה. לא ייתכן שהורסים יישוב שלם רק בגלל חשד שאחד מתושביו מעורב ברצח. לא ייתכן שזכותם הבסיסית של תושבי סוסיא לגור על אדמתם הפרטית  נשללת מהם".

בתגובה לקמפיין טוענים בעמותת רגבים שלא היה צריך לספק לתושבי הכפר פתרון מגורים חלופי מפני שלכולם בתים בעיר יאטה, שהם פורעי חוק ושאין צורך מוסרי לפצות אותם. העמותה קוראת לרשויות לקיים סקר מקיף באופן מיידי, שיבדוק כמה אנשים גרים במקום ויכלול פרטי תעודות זהות, משום שהמספרים הנטענים בבית המשפט על ידי הפלסטינים אינם מגובים בעובדות כלשהן. על פי הנתונים הללו, יפוצו הפלסטינים אם תפונה הח'רבה.

למרות כל האמור לעיל, ואף שהעובדות מראות מעל לכל ספק שלא הייתה התיישבות בגבעות סוסיא לפני היישוב היהודי בו ב־1982, אף על פי שאין לאיש מתושבי הח'רבה מסמך המוכיח בעלות על הקרקע - הקריאה "לעצור את ההרס" הגיעה עד לבית הלבן, המפעיל לחץ לבל ייהרסו המבנים.

דובר מחלקת המדינה האמריקאית, ג'ון קרבי, התייחס במסיבת עיתונאים ב־16.7 לסערה שטרם פרצה, ואמר: "אנחנו עוקבים מקרוב אחר הנעשה בכפר סוסיא, ואנחנו מפצירים בכל לשון ברשויות הישראליות להימנע מהריסת בתים בכפר. הריסת הכפר הפלסטיני הזה או חלקים ממנו ופינוי פלסטינים מבתיהם יגרמו נזק ויהיו בגדר התגרות. לפעולות האלו תהיינה השלכות מעבר לתושבים ולמשפחות שיפונו". גם האיחוד האירופי הצטרף השבוע וגינה את ישראל, בין השאר, בשל ה"טרנספר של הבדואים" בסוסיא. 

בקמפיין של בצלם נכתב שההריסה (שוב, ללא ציון הפרת צו בית משפט והעובדה שמדובר רק בארבעה מבנים), היא "לא חוקית ולא מוסרית", אף שזוהי החלטת בית המשפט ואף שהכפר נבנה בשטח C, שבשליטה ישראלית. על המודעה הזאת חתומים אנשי רוח רבים, ביניהם גברי בנאי, שירה גפן ובן זוגה אתגר קרת, אוהד נהרין, מירה עוואד ורננה רז.
 

אף שהוכח שיש לכל תושבי הח'רבה בית ביאטה, החליטה המדינה לתת להם שטח נוסף, חלופי לבית בנווג'עה, אם ייהרס. כל בית אב יקבל חצי דונם מאדמות המדינה בשטח הצמוד לשטח A. התושבים מסרבים לקבל שטח זה, ומתעקשים להישאר במקומם.

בגלל הלחץ הבינלאומי והקמפיינים של השמאל, נקבע דיון מחודש בבג"ץ ל־3 באוגוסט בשאלה אם להרוס את ארבעת המבנים שנבנו לאחר צו הביניים של בית המשפט. לפי ההערכות - לא ייהרסו המבנים.