המלחמה החלה. עדיין לא באמצעות מטוסים, טנקים וטילים אלא באמצעות מילים, אך מלחמה בכל זאת. פרסום דוח לוקר לבחינת תקציב הביטחון ותיקונו היה האות לפתיחה באש. מערכת הביטחון, צה״ל, עיתונאי החצר ואינטרסנטים אחרים התגייסו למלחמה נגד מדינת ישראל. מדוע מדינת ישראל? הסיבה פשוטה: ועדת לוקר מונתה כדת וכדין על ידי ראש הממשלה. מאז שפו-רסמו המסקנות, הבליסטראות הופנו נגד חברי הוועדה והעומד בראשה. זו התקוממות בלתי ראויה. האיומים מתוך מערכת הביטחון באמצעות עיתונאי החצר ויחצנים ממולחים גובלים בניסיונות פוטש. הלובי הפוליטי-צבאי בכנסת נערך למערכה. זה הלובי החזק ביותר. למותר לציין שאלה הסבורים שיש לתקן עיוותים באשר למהות תקציב הביטחון ודרך ניהולו, בעיני מערכת הביטחון ועיתונאי החצר, הם פשוט דאע״ש. אויב מר ונמהר, עוכרי ישראל, מפקירי הביטחון. דאע״ש. זו אנומליה שאין כדוגמתה באף מדינה דמוקרטית.



במדינה דמוקרטית, מי שאמור לקבוע את מדיניות הביטחון של המדינה זו הרשות המבצעת. הצבא חייב להתיישר לפי מדיניות הממשלה. אלא שכאן היוצרות התהפכו: הצבא מכתיב לממשלה איזו מדיניות ביטחון לנקוט, 
 
כמה להשקיע, בלי שלמאן דהוא מחוץ למערכת תהיה אפשרות לבחון ולבקר את תקציב הביטחון. מי ששכח, תקציב משקף מדיניות, לכן היה מצופה שקברניטי ישראל יהיו אלה שיקבעו אותה ולא אנשי הצבא, לוביסטים המהלכים אימים או עיתונאי חצר המתפרנסים מידם של אנשי צבא או בכירים במערכת הביטחון. לא פוגעים במקורות פרנסה! עצוב, מבהיל ומבחיל.
 

שימו לב להתבטאות שלהלן: ״דוח ועדת לוקר הוא דוח שטחי, לא מאוזן באופן קיצוני ומנותק לחלוטין מהמציאות סביב מדינת ישראל ובתוכה... הדוח, אם ייושם, יהיה הימור על ביטחונם של אזרחי ישראל. מי שרוצה להתמודד בהצלחה, כפי שאנו עושים עד כה, עם דאע״ש, חמאס, חיזבאללה, איראן ועוד עשרות ארגוני טרור חסרי מעצורים החמושים בנשק מתקדם, לא יכול להרשות לעצמו צבא בינוני עם אנשים בינוניים. למרבה הצער, דוח לוקר מוביל את מדינת ישראל ואזרחיה בדיוק למקום הזה״. אלה דברי שר הביטחון משה יעלון על ועדה שמונתה על ידי ראש הממשלה.

אלה דברים המוטחים בראש הוועדה שהוא אלוף במיל' ושימש מזכירו הצבאי של ראש הממשלה. החוצפה של יעלון לכנות את עבודת הוועדה שטחית לא תיאמן. אפשר לא להסכים, אפשר להתווכח, אפשר לדחות. לומר שהוועדה ביצעה עבודה שטחית, שהיא התעלמה מהאיומים ואם מסקנותיה ייוקמו, הן עלולות לפגוע בביטחון ישראל - דברים אלה מעידים על יהירות, שחצנות, אך יותר מכל, בושה לשר ביטחון בישראל המתבטא כך כלפי אנשים רציניים שעשו את עבודתם לפי בקשת ראש הממשלה. והאחרון, ראש הממשלה, עד כתיבת שורות אלה, שותק ובכך מפקיר את לוקר וחברי הוועדה בשדה הקטל של הצבא.
ועדת לוקר אינה הוועדה הראשונה העוסקת בנושא תקציב הביטחון. היו כבר ועדת בן בסט, ועדת ברודט וכדומה. שום מסקנה של ועדות אלה לא יושמה. עוצמת מערכת הביטחון והצבא לעומת המנהיגים הרופסים החוששים ליש- בניהם, שמא בעת משבר ביטחוני תוטל עליהם אחריות על כישלון, ניכרת. לכן גם דוח לוקר ייקבר קבורת כלב.
 
אתייחס לסעיף אחד מתוך הדוח: ועדת לוקר דורשת שקיפות של תקציב הביטחון. מערכת הביטחון מתנגדת. אין ולו דוגמה אחת לחיסיון כזה בעולם הדמוקרטי. לכך יש הסבר אחד: לא לאפשר פיקוח על הנעשה במיליארדי שקלים.

ראש הממשלה יכריע. במאבק בין הלוקרים לבין הבלופרים, ברור לכל מי יצא כאשר כל תאוותו בידו.