למאבק המתנהל נגד ההסכם עם איראן יש פגם בסיסי. למאמצים לסכל את אישורו של ההסכם יש חסרון יסודי. המאבק מתרכז באזור הגיאוגרפי הלא נכון. המאמצים מתמקדים בבירה הלא מתאימה.
המערכה נגד ההסכם היא דוגמה קלאסית של חיפוש אחרי אבדה בחושך בפינה ליד עמוד חשמל מואר במקום בפינה שהיא אבדה. נכון שארה"ב והממשל הנוכחי יזמו את השיחות עם איראן ואמת שהנשיא ברק אובמה ושר החוץ שלו ג'ון קרי הובילו את השיחות וניווטו את המו"מ לכיוון של הסכם. אבל אובמה וקרי לא יכולים היו מלכתחילה לקדם את ההסכם בלי גיבוי מלא, בלי תיאום גורף ובלי הסכמה נלהבת של מעצמות המערב, בריטניה, צרפת וגרמניה. בלי הלהיטות וההשתוקקות להבנה עם איראן שגילו רוסיה וסין – ההסכם לא היה מושג.
לכן, המאבק נגד ההסכם והמאמץ לסיכולו המתרכזים רק בוושינגטון ואך ורק מול הנשיא ומול מזכיר המדינה הם במקרה הטוב רופפים ובמקרה הגרוע מפוקפקים.
שיהיה ברור, המאבק נגד ההסכם עם איראן הוא צודק, ראוי, רצוי וחשוב. גם אלה שתומכים בהסכם אינם יכולים שלא להתייחס בכבוד ובהבנה לשוללי ההסכם.
גם אם הסיכויים לסיכול אישור ההסכם בקונגרס קלושים ביותר - מי שרואה בהסכם איום וסכנה לעולם החופשי מחובתו למחות, להתריע ולהשתתף בכל פעולה ומעשה הנותנים ביטוי מופגן להתנגדות להסכם.
אבל המחאה וההתרעה חייבות לחצות את גבולות וושינגטון וניו יורק ולבוא לידי ביטוי ציבורי מופגן וחד משמעי בכיכרות ומול בנייני הפרלמנטים בברלין, בלונדון, בפאריס, בבריסל ואפילו במוסקבה.
קיומה של ההפגנה ההמונית נגד ההסכם בטיימס סקוור במנהטן היה מעשה חשוב וראוי לשבח. אבל ההפגנה, שאורגנה על ידי ארגונים יהודים, הוכיחה כי קיימת התעלמות גמורה ועצימת עיניים מהעובדה שמדובר בהסכם שהושג על יד מעצמות המערב, בעידודן ובהסכמתן הנלהבת.
ההסכם קיבל אישור רשמי של האיחוד האירופי והוא נכס מאומץ רשמית לא רק על ידי המעצמות אלא על ידי ארצות אירופה. כל בירה אירופית היא שטח שזועק להפגנה ולמחאה המוניות נגד ההסכם. אבל עד כה לא נשמע ממחוזות אלה אף לא ציוץ של מחאה נגד הסכם שמתנגדיו מזהירים שהוא איום על שלום וביטחון העולם.
גם ישראל יושבת בדד במאבק נגד ההסכם. כל המחאות והזעקות נגד ההסכם הנשמעות מבכירים בישראל מכוונים רק כלפי הנשיא אובמה ושר החוץ ג'ון קרי.
מדוע אין ביקורת פומבית נגד ראש ממשלת בריטניה קמרון הנחשב ידיד או נגד הקנצלרית מרקל הידידה הגדולה שיש היום לישראל בזירה העולמית?
לפי דיווחים בתקשורת, שגריר ישראל בוושינגטון רון דרמר מקיים "מרתון של שיחות בקונגרס במטרה לשכנע מחוקקים להצביע נגד אישור ההסכם".
דרמר הוא שגריר מוקצה שמידת השפעתו בוושינגטון היא מתחת לאפס. מדוע לא שומעים על שגרירי ישראל בבירות אירופיות שפועלים בקרב שרים וחברי פרלמנטים במאמץ וניסיון להסביר את רוע גזירת ההסכם ואת השלכותיו הרות הסכנה?