כל פעם מקבל הסכסוך הישראלי־ פלסטיני, הטעון ממילא, תזכורת מחודשת עד כמה הר הבית הוא חבית של אבק שריפה. זה החל ביום שישי והמשיך ביתר שאת בתשעה באב, כשמפגינים פלסטינים התפרעו, יידו אבנים והתנגשו עם כוחות משמר הגבול.
כל זה קרה בגלל שתי מילים: "מוחמד חזיר". השמיעה אותן אביה מוריס, מתנחלת צעירה מאחד היישובים היהודיים בגדה המערבית, שביקשה לעלות להר הבית ביום שישי ונקלעה לעימות עם אנשי הוואקף. מורים ובעלה חברים בעוד אחת מאותן קבוצות קיקיוניות והזויות, המבקשות להחיל ריבונות ישראלית על ההר וכנראה גם להרוס שם את המסגדים.
יש לציין כי האירוע התרחש תחת עינם הפקוחה של שוטרי משמר הגבול, שניסו למנוע את ההתכתשות. לתקרית קדמו גם קריאות גנאי ו"אטבח אל יהוד" של נשים ערביות רעולות פנים. אך ברגע שנאמרו המילים חדלה המהומה על הר הבית להיות אירוע מקומי שאפשר להכילו. התקרית תועדה והועלתה לרשתות חברתיות פלסטיניות, ומשם ועד להפגנות הייתה הדרך קצרה.
אומנם קריאות דומות נשמעו כבר ביציעים של בית"ר ירושלים, אך הפעם זה היה שונה. זה הדהד על הר הבית, המקום השלישי בחשיבותו למוסלמים. אביה מורים הפכה בן לילה לפנים המכוערות של העם היהודי ושל מדינת ישראל.
המתנהלת נעצרה, הובאה לבית המשפט ושוחררה בערבות. גם זו בעיה. הקלות הבלתי נסבלת שבתי משפט נוטים חסד או מקלים ראש בתופעות של מתנחלים קיצוניים, שבמחשבה תחילה עם כוונות זדון או סתם מתוך פרחחות מפיחים אש בגחלים לוחשות על חבית הנפץ הקרויה הר הבית.
אגב, למתנחלת שלום, לאחר שעורך דינה הסכים כי תורחק מהעיר העתיקה בנימוק המגוחך של שמירה על ביטחונה. מי שזקוק לשמירה על ביטחונו זה הציבור, ולא המתנחלת הפתיה והפוחזת, שבהבל פיה הייתה יכולה להצית תבערה גדולה יותר.
נכון, מי שבשל מילים, גם הקשות ביותר, מוכן לנקוט אמצעי אלימות כלפי הסובבים אותו - לא יימנה עם אלה שחופש הביטוי הוא נר לרגליהם. אבל את זה אנו כבר יודעים. הסובלנות היא לא ממש נשמת אפם של בודדים או קבוצות בעולם הערבי. ודאי כשזה מגיע לפגיעה במה שנתפס כ״קודשי הדת״.
אבל זו לא הבעיה. הסובלנות, או היעדרה, היא נתון. ולכן, כל מי שמבין את נפיצותו של המצב צריך לעשות הכל כדי למנוע הסכנה. הבעיה היא שיש בימין הקיצוני די והותר חמומי מוח, סוכנים מדיחים או סתם טיפשים המדליקים גפרור כדי להצית להבה גדולה.
רק זה חסר - שישראל, השרויה בסכסוך שנראה בלתי פתיר עם העם הפלסטיני, תיקלע גם למלחמת דת עם העולם המוסלמי. למרבה המזל את זה מבינים בממשלה ובשירות הביטחון הכללי, והם מנסים, כמו כבאים בקיץ חם, לצנן את הלהבות. עד הפעם הבאה.