בשבועות האחרונים אנחנו נחשפים ללא מעט כתבות לרגל עשר השנים שחלפו מאז האירוע שכונה ״התנתקות״. הרבה אמפתיה זורמת בדיווחים, לצד תיעוד הטראומה והסבל של מי שמכונים ״מפונים״. אבל הדבר החשוב מכל נעדר מהעיסוק הציבורי והוא הצבעה על האחראים והסקת המסקנות.
ראשי האחראים - משפחת שרון, לבני, אולמרט, וייסגלס וחלוץ - יוצאים ללא פגע. איש לא דורש ועדת חקירה ממלכתית, איש לא תובע לחשוף את כל המניעים. כאילו הבריחה והגירוש היו מעין צונמי שהגיע מאי שם ולא היה דבר לעשות כנגדו.
מעניין להשוות את ההתייחסות הזו לשני אירועים קודמים - מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. הדבר הראשון שנעשה אחרי המחדל הפטאלי של 1973 היה הקמת ועדת חקירה ממלכתית. זו הסיקה מסקנות ובין היתר הדיחה את הרמטכ״ל. מאז, בכל ערב יום כיפור, אנחנו שבים למוספים הגדושים באצבעות מאשימות נגד האחראים למחדל. גם התוצאה המשמעותית היחידה שיצאה ממלחמת לבנון הראשונה הייתה הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שנדרשה לחקור טבח שביצעו הנוצרים במוסלמים, ללא מעורבות שלנו. שר הביטחון דאז - אריאל שרון, שילם מחיר כבד על כך.
אבל המעשה הפוגעני של קיץ 2005, שבמקרה הטוב ניתן לומר עליו שהוא היה רשלנות פושעת, עובר ללא העמקה והסקת מסקנות. רבים, בראשם הרמטכ״ל של ערב הגירוש, בוגי יעלון, הזהירו באופן חד וברור מפני הבריחה והעקירה שלא היה בהם כל היגיון. אפילו אני, בעיתון ״מעריב״, פרסמתי תסריט רחב היקף, בגיליון פסח שלפני האירועים, שבו ציירתי מציאות הדומה לסיוט שפגש את מחצית תושבי הארץ ביום שאחרי.
הדברים היו ברורים וצפויים, במיוחד עבור ראש ממשלה שהיה גנרל מנוסה וחד. עד כדי כך שקשה לבטל את האמרה שרווחה אז, ולפיה עומק העקירה יהיה כעומק החקירה, והמהלך נועד למצוא חן בעיני השמאל ולהשפיע על היועץ המשפטי לממשלה. עשר שנים אחרי לא נחקרו המניעים, לא סומנו האחראים. וגם היום עדיין יש מקום להקים ועדת חקירה ממלכתית, ולו כדי שנדע. ולו כדי שנסיק מסקנות לאומיות. ולו כדי שנרחיק מהחיים הציבוריים את מי שהוביל את מהלך העוועים הזה.
ועוד שתי נקודות מקוממות. האחת היא הירתמות המשטרה, הפרקליטות וחלק מבתי המשפט לרדיפת מתנגדי ה״התנתקות״, ללא מידה, ללא שוויון, תוך כניעה או הזדהות עם גחמות החצר של שרון.
האחרת היא הונאת הבוחרים. קדם לגירוש מעשה רמייה כפול, ציני ומתריס. ערב הבחירות שקדמו ל־2005 הטיפה מפלגת העבודה לעקור את נצרים תחילה. מנהיג הליכוד שרון התחייב ש׳דין נצרים כדין תל אביב' ואסור לעקור אף יישוב. אחרי הבחירות, לאחר שפרסם את התוכנית הגאונית שלו, פנה שרון למתפקדי הליכוד והעביר את ההכרעה להצבעה שלהם. רוב גורף דחה את תוכניתו אבל הוא צפצף גם עליהם.
מדובר במעשה שוד החמור בהרבה מגניבת כספים. זוהי גניבת דעת ודעה של אומה שלמה, שמשום מה עדיין לא נאסרה בחוק הפלילי, אבל במישור הציבורי חייבים להסיק את המסקנות ולהוציא את האחראים אל מחוץ לגדר הנורמטיבית. עשר שנים אחרי, הגיע כבר הזמן לכל אלו.