מהלכים כלכליים רבים נחשפו השבוע במסגרת תקציב המדינה שיידון היום ומחר בממשלה. רבים מתוכם נוגעים למצב המשק, לענייני מסים, תוספת שכר וגם לרפורמות שאמורות להיטיב עם הצרכן. בחוק ההסדרים גם מסתתר סעיף חריג הקשור למלחמה בהון השחור.

רשות המסים מציעה ליזום חקיקה מחמירה שלפיה יוטלו עד עשר שנות מאסר על מעלימי מס כבדים. עד כאן זה בסדר. אלא שבמקביל היא גם דורשת לקבל סמכויות שיתירו לה לחדור לחשבונות הבנק של האזרחים ולקבל מידע על חשבונותיהם.

במילים אחרות, אם תאושר יוזמה זו, המדובר בקץ הסודיות הבנקאית המעורערת גם כך. אם יתקבל החוק, יחייבו הבנקים ומוסדות פיננסיים אחרים למסור מידע על חשבונות הלקוחות לפי שיקול דעתה הבלעדי של רשות המסים.

במקרה והמדובר בלקוחות עסקיים (הגדרתם המדויקת עדיין לא נקבעה) יחויבו הבנקים להעביר אוטומטית, מדי כל סוף שנת עסקים, נתונים פיננסיים הכוללים מצב יתרות, הכנסות, אשראי ועוד. כאמור, מדובר במהלך חסר תקדים.

רשות המסים הופכת בעצם לשותף של בנק ישראל בקבלת המידע הבנקאי. מעתה היא לא תזדקק להדלפת מאגר קובצי לקוחות מבנקאי שווייצרי מתוסכל שפוטר. האוטוסטרדה לחשבונות הבנקים תהיה פתוחה לחלוטין.

כדי לקבל מידע מהבנקים, נדרשו עד היום חוקרי המס לפנות לבית המשפט בבקשה לקבל צו שיורה למסור את המידע המבוקש. הבקשה חייבת הייתה להיות ממוקדת ומנומקת ונגעה רק ללקוחות ספציפיים. הרשות לא יכלה לפרוס רשת דייגים פיננסית בתקווה שבחכתה יעלו דגים שמנים.

השינוי הדרמטי המוצע ייעשה בחסות חוק ההסדרים וללא דיון פרלמנטרי מקיף. גם לפני שנתיים ביקשה רשות המסים ליישם מהלך דומה שיחמיר עם עברייני מס כבדים ויתייחס לעבירות כאל עבירות מקור לפי חוקי איסור הלבנת ההון המחמירים.

אלא שאז נשלפה ההצעה מחוק ההסדרים והועברה כמקובל לדיון בכנסת. יו״ר ועדת החוקה דוד רותם המנוח (ישראל ביתנו) גרר רגליים ובסופו של דבר טרפד אותה. הליך החקיקה הנוכחי הוא מרחיק לכת בהרבה. הוא ישים קץ לסודיות הבנקאית ויהפוך את עובדי הבנקים לפקידי רשות המסים. רשות המסים תקבל לידיה במקרה של אישור החוק עוצמה חסרת תקדים שתערער את זכויותיו של הפרט ותפגע בהן.

ההצעה מהווה הפרה של האיזון הדק שבין צנעת הפרט למלחמה החשובה בהון השחור. די להזכיר את הרעש העצום שנוצר כשדובר על החשש מהפגיעה האפשרית בצנעת הפרט בעקבות ההצעה להקמת מאגר ביומטרי.

לקוח בנק, גם אם המדובר בעבריין מס, זכאי עדיין לנהל את חשבונותיו בצנעה בלי שצד ג' יחטט בנעשה בהם ללא פיקוח. המלחמה בהון השחור היא מטרה ראויה, אבל במקרה זה היא אינה מקדשת את כל האמצעים.

לא ברור כיצד טחו עיני היועץ המשפטי לממשלה מראות את המשמעות יוצאת הדופן של הגנבת הצעה חריגה כזאת לחוק ההסדרים. ואולי כפי שמקובל אצלנו לומר, מדובר ב״עז״ שבסופו של דבר תוצא מהחוק, כדי להנציח סעיפים חשובים לא פחות הנוגעים להחמרת הענישה על עברייני מס.