מבצע ג'ונתן: כיצד ישראל פספסה בדל הזדמנות לשחרר את פולארד

הימים היו ימי הדיונים המסכמים בפסגת וואי פליינטיישן ב־98', שנערכה באירוח אישי וצמוד של הנשיא. עוד קודם להתכנסות באחוזה נענה קלינטון לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו לשקול לחיוב אפשרות לפעול לשחרורו של פולארד.
 

באותם ימים החלה לבעבע פרשת מוניקה לווינסקי, והנשיא עמד בפני בחירות אמצע מאתגרות לקונגרס ולסנאט. עשרה ימים שהינו בפסגת וואי בדיונים קדחתניים על הסוגיות השונות, כשקלינטון אף הזעיק לאחוזה את המלך חוסיין, שהיה כבר באחרית ימיו והוטס מבית החולים כדי לקדם את השיחות עד שהגיעו לפשרה. ואז, ביום חמישי בערב, לאחר כל המשברים, כשהמשלחת נערכה לטוס לוושינגטון לטקס החתימה בבית הלבן, נכנס אל נתניהו שר החוץ הטרי אריאל שרון והודיע שאסור לעזוב את האחוזה ללא פולארד. הוא נופף במחויבות "מצוות פדויי שבי" וסנדל את נתניהו. פרץ משבר. 
 

כעיתונאי, כדובר וכאיש תקשורת זה היה מרתק. ישראל דרשה "פולארד עכשיו", הנשיא הבטיח לשקול ולהתייעץ בשבועות הקרובים עם גורמי ביטחון ומשפט, ונתניהו, בלחץ שרון, אמר "אין הסכם". בתוך דקה הדליף מישהו מהפמליה הישראלית את "משבר פולארד" לעמנואל רוזן בערוץ 2, ותוך דקה נוספת עברו כל רשתות הטלוויזיה בארה"ב לגל דיווחים על המשבר. פמליית נתניהו טענה ש"קלינטון הבטיח לשחרר", הבית הלבן טען ש"קלינטון הבטיח לשקול ולבדוק", והמהומה הייתה גדולה. 

"אם ישחרר את פולארד לא יהיה נשיא יותר" בילק קלינטון. צילום: רויטרס
 

הישראלים התכנסו בבית הנאה שהוקצה לנו ליד הנהר כדי להעביר בו שבת נוספת. האמריקאים היו המומים והפלסטינים לא הבינו מה קורה. במהלך היום הזמינה מזכירת המדינה, מדליין אולברייט, את שר הביטחון, איציק מרדכי, לפגישה עם קלינטון בחדרו באחוזה, בתקווה כי יוכל לסייע בפתרון המשבר. בחדר הישיבות הגדול ישב קלינטון בפנים נפולות, איתו בחדר ראש ה־CIA ג'ורג' טננט, ראש הסגל בבית הלבן וראש המועצה לביטחון לאומי. מחוץ לדלת במסדרון עוד שמעתי באוזני העיתונאית את אולברייט נוזפת בקול רם בשגריר החדש בארה"ב, זלמן שובל, כשהיא מנפנפת בהודעה לתקשורת "ממקור בפמליית נתניהו", שלפיה "הנשיא קלינטון משקר". "אדוני השגריר, בכל בוקר תצטרך לבוא לסטייט דיפרטמנט ולהתנצל על מה שאתם מעוללים כאן ועל היחס שלכם לנשיא", הטיחה אולברייט בשובל. 
 

בחדרו של הנשיא, הולך על הקנטים, משל הייתי "זבוב על הקיר", שמעתי את קלינטון מדווח לעוזריו על שיחת הטלפון שזה עתה ערך עם מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס, ניוט גרינגריץ'. הסנאטור אמר לקלינטון שהם מגבים אותו בינתיים ב"פרשת לווינסקי", אולם הזהיר כי אם ישחרר את פולארד - הוא לא יהיה עוד נשיא ארה"ב. דממה שררה בחדר לאחר הדיווח, ואותה הפר דווקא ג'ורג' טננט כשאמר לנשיא: "וגם תצטרך למצוא ראש חדש ל־CIA". השר מרדכי, המזכיר הצבאי דן הראל ואנוכי, צמודים לקיר, "טמנו ראשנו באדמה". 
 

המעמד בהיבט הישראלי היה מביך ביותר. אני, שכל חיי העיתונאיים פנטזתי על אירוע כזה, קיללתי שהנה בדיוק עכשיו אני יועץ תקשורת לממשלה ולא עיתונאי. 
 

לאחר האירוע הזה, שבו דרשה ישראל "פולארד עכשיו", אני סבור שלא היה עוד נשיא שבחן את העניין ברצינות או שיכול היה לעשות זאת. חתמנו על ההסכם בשישי בצהריים, עשינו שבת עצובה בוושינגטון וחזרנו הביתה עם הרבה כותרות על פולארד, אך בלעדיו.

2 בימים אלה פועלת ועדת איתור מיוחדת, שמינה מנכ"ל משרד הביטחון ונציב שירות המדינה, לאיתור מועמד לראש המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון). המלמ"ב הוא אחד התפקידים החשובים והרגישים במערכת הביטחון, ענייניו חובקי עולם ונוגעים בליבת הסוד של ישראל ובמאבקה הבלתי נגמר להשיג ולשמר יתרון איכותי בתחומי הביטחון. הוא גם מלווה הסכמים בין מדינות, חוקר עניינים רגישים וממלא עוד שורה ארוכה של תפקידים. 
 

ראש המלמ"ב איננו חבר בפורום ור"ש (ועדת ראשי השירותים), שכן אין המלמ"ב מוגדר כזרוע או כסוכנות מודיעין, אך הוא מתמנה על ידי הממשלה ונהנה ממעמד ייחודי בקהילת המודיעין ובמערכת הביטחון. לפיכך, מדובר במינוי חשוב ורגיש. כשאריאל שרון היה ראש הממשלה הוא זכר את המלמ"ב מתקופתו כשר ביטחון והיה מכנה אותו "הסקוריטטה" או "השטאזי", על שמן של המשטרות החשאיות הידועות לשמצה במזרח אירופה. 
 

מדובר בתפקיד נחשק, שאליו לוטשים עיניים כמה מועמדים מתוך משרד הביטחון שצמחו בתוך המלמ"ב, אולם אליהם הצטרפה לאחרונה במפתיע אישיות ביטחונית בכירה, שמילאה עד לפני כמה שנים תפקיד בכיר ביותר באחת מזרועות המודיעין. ההצטרפות הזאת טורפת מעט את הקלפים, אבל בניגוד לתהליכי מינוים של ראש המוסד וראש השב"כ בשנים האחרונות, המינוי של ראש המלמ"ב מתנהל בינתיים מתחת לרדאר, וטוב שכך.

3 חכם עזור הוא שם דבר בקרב תפוצות יהודי דמשק ברחבי העולם. הרב עזרא מסלתון טראב ז"ל היה המוהל הראשי בדמשק, האחראי על השוחטים וההכשרים, עמד בראש בית מדרש והיה כתובת לכל תושבי "חראת אל־יאהוד" (שכונת היהודים) של דמשק. בערוב ימיו הצליח לעלות לארץ ישראל ושימש כרבה של שכונת התקווה. 
 

בדמשק מהל חכם עזור יותר מ־2,000 תינוקות, ואילו בישראל נפלה דווקא בחלקי הזכות להיות התינוק האחרון שמהל בידיו הרועדות (אל דאגה, אין נזק).

את שמו ינקתי עם חלב אמי, סבתותי נהגו לדבר בשבחו. לכן כשהזמין אותי השבוע נכדו, הרב עזרא טארב, רבה של שכונת התקווה דהיום, להשתתף בערב של מורשת יהדות דמשק - לא היססתי. יחד עם אמי לאה תבדל"א וטובים התייצבתי בהיכל התרבות של בת ים, העיר עם הכי הרבה יוצאי סוריה בישראל. במסדרון הוצגו כתבי יד מקוריים של חכמי דמשק מלפני 200־300 שנה והאטרקציה המרכזית - מפה של שכונת היהודים שעליה מיקום בתי המשפחות והמוסדות. 
 

הערב הוקדש למפעל מורשת מוזיקלית ייחודית. הרב יהודה חדיד, יחד עם כמה מוזיקאים, הצליח לשחזר את "שירת הבקשות", שאותה נהגו לזמר יהודי דמשק בשעות הקטנות של הלילה, לאחר תפילת וסעודת ליל שבת ולאחר מנוחה קצרה. 
 

השחזור היה מלאכת נמלים וכלל חיפוש בכתובים נידחים, בעיזבונות ובעיקר איסוף זיכרונותיהם של בני קרוב ל־100 שנה. התוצאה: יצירה פיוטית נהדרת, מלווה בתזמורת אותנטית ובמקהלת גברים, המכונסת בשלושה דיסקים מהודרים.