מורשת דומא: המהירות בה כולנו מתפצלים לשתי ממלכות נפרדות

מן הצד האחד ישראל, שצפתה בחרדה גוברת ברצף שהתחיל בבתי דריינוף בבית אל, נמשך בטירוף של ישי שליסל במצעד הגאווה והסתיים ברצח התינוק בדומא, שיש חשש שהוא לא יהיה החלל האחרון מהפיגוע הזה. מצעד המבקרים שהגיעו השבוע לבית חולים שיבא היה ארוך ומעודד. יש עוד הרבה ישראלים שמתכווצים בדאגה כשישראלי אחר מבצע בשם היהדות רצח של תינוק. גם אל הכפר הגיעו משלחות של מנחמים ישראלים, וזה לא טריוויאלי.
 

נזכרתי השבוע באצילות של מלך ירדן המנוח חוסיין. איך מיהר להגיע ולכרוע ברך בפני בני המשפחות של הנערות שנרצחו בידי חייל מצבאו בנהריים. לא רק שהמעשה לא גרע מכבודו - הוא העצים אותו כמנהיג וכאדם בעל כבוד ומוסר. שתי מעלות לא שכיחות בקרבנו.
 

בממלכת יהודה, מן הצד השני, היו גיבורי הרשת שהמשיכו בהסתה מטורפת נגד כל מה שלא מוצא חן בעיניהם: השמאל, הפלסטינים ובעיקר נשיא המדינה. היו מנהיגי הימין ששכללו לרמת אמנות את אמירת ה"כן, אבל..". והיו ראשי המתנחלים שרק דאגו לנער מעליהם כל קשר לאירוע ולהבהיר שאין להם שום סיבה לחשבון נפש, שהרי מה שקרה בכפר דומא בכלל לא שייך למה שצומח בשולי ההתיישבות בשטחים.
 

כשמדברים על "המתנחלים" כמקשה אחת זו אכן הכללה שחוטאת למציאות. כשיש כבר 400 אלף ישראלים המתגוררים בשטחים, יש ביניהם, מטבע מספרם, הרבה מאוד גוונים. בין בנות גוש עציון עם הסרט הדק על השיער והנזם באף לבין תושבי יצהר יש ספקטרום רחב של דעות ושל צבעים.
 

רובם לא מוכנים לקבל את הטענה שבין הנוער שהתייצב בבית אל כדי להשליך אבנים ובקבוקי שתן על כוחות הביטחון שבאו לבצע פקודה חוקית, לבין הטרור של תג מחיר - קיים מדרון רציף חלקלק. מבחינתם, אפשר לחנך נוער להתנגד באלימות ליישום החוק על בנייה בלתי חוקית, בלי חשש שיהיו כאלה שייקחו את זה צעד אחד או שניים קדימה.
 

וגם כאן יש גוונים. תושבי עלי שבשומרון עשו הכל השבוע כדי לוודא שאיש לא יפריע להריסת מבנה בלתי חוקי ביישוב שלהם. כוחות הביטחון הגיעו בלילה וההריסה הסתימה בתוך כמה שעות בלי דרמה. מי הקבלן שביצע את ההריסה? יונתן דריינוף.
 

שר הביטחון, שהפך בשבועיים האחרונים לשם המגונה ביותר בהתנחלויות, לצד הנשיא ריבלין, נותר נאמן לשלטון החוק. אבל משה (בוגי) יעלון לא יחרוג מתחומי סמכותו, ולא יקרא תיגר על ממשלת נתניהו, שכפי שחשף השבוע מתן חודורוב בחדשות 10, מעבירה תמיכה כספית למשפחות מחבלים יהודים. יעלון ימשיך לפרסם ברשת החברתית ובנאומיו אמירות ממלכתיות, אבל הוא אינו בשל לאתגר את מנהיגות נתניהו.
 

הפלסטינים נראים כמי שיכילו את הפיגוע בדומא. הם ממשיכים בתיאום הביטחוני ובסיכול הטרור כפי שהיה גם לפני הפיגוע. עוד נקבל חוליות של מחבלים על שם עלי דוואבשה, שיגבו חיי ישראלים, אבל הרשות נחושה למנוע התפרצות אלימה.
 

צה"ל והשב"כ עברו מיד לאחר הפיגוע למתכונת חירום ובצדק. הם תגברו מסיבית את הכוחות בשל חשש אמיתי להתלקחות. בינתיים החשש הזה נרגע מעט, אבל עדיין רובו המוחלט של הצבא נמצא היום בשטחים. 

בנוסף לאתגר הבטחוני, ממשיך צה"ל להתמודד עם מה שרבים בצבא מכנים פיגוע 'תג המחיר' שיצרה עבורו ועדת לוקר, להבדיל כמובן. בביקור השבוע בתרגיל החטיבתי של חטיבת גבעתי שמע הרמטכ"ל ממפקדי הגדודים, אותם אלה שוועדת לוקר המליצה לתעדף לטובה, שהם יהיו הראשונים לעזוב אם עמיתיהם קציני החימוש, התחזוקה והשלישות יופלו לרעה. "לא נוכל לשרת בתנאים מועדפים כשהקצינים והנגדים שמשרתים איתנו מופלים לרעה", אמרו הקצינים.
 

נראה שדוח לוקר עומד להיקבר לצדם של הדוחות שקדמו לו, אבל האפקט הציבורי שיצר ממשיך להדהד בצבא. הזדמן לי השבוע לדבר עם סרן ברק, קצין באגף התקשוב, אחד מאלה שהעיתונות הכלכלית מגדירה כג'ובניקים הבטלנים שהם בורות השומן של צה"ל. ברק פיתח בשנה האחרונה מערכת מבצעית שמשמשת את כל תאי התקיפה של צה"ל. בעבר פותחו מערכות כאלה בחברות חיצוניות בעלות של מיליונים. הוא וחמשת פקודיו פיתחו אותה במשך שבוע ימים בעלות האפסית של חמש משכורות שבועיות. 
 

ברק בן 24. אין לו על החזה אותות של לוחם, הוא נועל נעליים חצאיות והוא מרוויח משכורת לא רעה לגילו, 7,000 שקל, אבל הוא יעזוב עכשיו את הצבא. אשתו, שעברה מסלול דומה לשלו, והיא בת אותו גיל, השתחררה ומרוויחה משכורת כפולה ממנו בשוק האזרחי. היא גם זוכה לרכב צמוד, והוא לא. הוא נקרא לעבודה בלילה, בשבתות ובחגים והיא לא. למרות זאת, הוא אומר, מה ששכנע אותו להשתחרר זה העובדה שבסופרמרקט, בבנק ובכל מקום ציבורי מתייחסים אליו כאל אוכל חינם ששודד את הקופה הציבורית.
 

ההתקפות המשתלחות והמתמשכות של רוב העיתונות הכלכלית נגד צה"ל והמשרתים בו מפרקות בשיטתיות את היסודות האנושיים של הצבא. ככלל, הממלכתיות הישראלית ושליחיה מאותגרים היום מכל כיוון: מימין, שרים וח"כים באים להביע תמיכה במי שיורקים על נציגי המדינה, משמאל, ארגונים וקבוצות חוברים לפלסטינים בניסיון לצבוע אותם כפושעי מלחמה, ובתווך, עיתונות כלכלית שהפכה לכת שהפכה את צה"ל לאויב. 
 

עם האויבים מבחוץ אנחנו נסתדר. למזלנו יש עדיין מספיק גברים ונשים שמוכנים לספוג את כל זה ולהמשיך להגן על המדינה. אבל הכרסום המתמיד של אויבים מבית ביסודות ממלכת ישראל עשוי להוביל למיטוטו של הבית, מבפנים.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10