מהנאומים, ההצהרות והאזהרות שראש הממשלה בנימין נתניהו משמיע השכם והערב במאבקו נגד ההסכם עם איראן חסרות שתי התייחסויות. הראשונה: ראש הממשלה נמנע באופן מוקפד מהתייחסות לעוצמתה הצבאית והטכנולוגית של ישראל.
השנייה: נתניהו נזהר ונשמר שלא להתייחס בביקורתיות, או במורת רוח, אפילו לא ברמז עקיף, למעצמות המערב בריטניה, צרפת וגרמניה וגם לרוסיה ולסין, השותפות להסכם.
כשראש הממשלה מפרט את הסכנות לישראל מההסכם עם איראן, "מפלצת מתגרענת" כפי שראש הממשלה מזהיר, לא נשמעת אף לא מילה, אף לא רמז, על עוצמתה הצבאית של ישראל. המחמאה היחידה שראש הממשלה מרשה לעצמו להרעיף על ישראל היא שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ואי של יציבות באזור שקוע במלחמות ושטוף בטרור.
נתניהו מסביר יפה ומתאר באריכות את המשמעות המעשית (והמסוכנת) שתהיה להסכם על יכולותיה הטכנולוגיות של הרפובליקה האסלאמית, אבל לא תשמעו כלום על העובדה שהמדינה שהוא עומד בראשה היא מעצמת היי-טק, מרכז עולמי של פיתוח, יצור והמצאות בתחום המחשבים ומהווה דוגמה ומופת לחדשנות בתחום החקלאות והמים.
זה מזכיר שראש הממשלה המנוח לוי אשכול יעץ פעם לעייזר וויצמן, שיצא כמפקד חיל האוויר לביקור ושיחות בפנטגון, לייצג את ישראל כ'שמשון דער נעבעכדיקער" - שמשון הגיבור אבל המסכן.
נתניהו, בעצמו יוצא יחידה מובחרת, נמנע מלהתפאר בישראל כ"שמשון", אבל כן מבקש הבנה ודאגה לישראל ה"מסכנה".
אפשר היה אולי להתעלם מכך שראש הממשלה להימנע מלהזכיר את עוצמתה הצבאית של ישראל ואת הישגיה הטכנולוגיים, אבל נתניהו נתן את הטון למאבק ההסברתי נגד ההסכם עם איראן, שמובילים ומנהלים אישים, ארגונים וגורמים בארה"ב שמשמיעים התבטאויות מהן מצטיירת ישראל כעיירה מזרח אירופית לפני מלחמת העולם השנייה.
זאת לא גוזמה. מייק האקבי הרפובליקני, מושל מדינה לשעבר שמתמודד מועמדות מפלגתו לנשיאות, התריע ש"אובמה מצעיד את הישראלים למשרפות". הבעיה היא שהיו גורמים בארה"ב, גם בקרב יהודים, שהביעו הבנה לדברי ההבל האלה.
כמו כן, בהתנגדותו להסכם, ראש הממשלה בכלל לא מזכיר שבריטניה, צרפת וגרמניה המערביות ושתי המעצמות רוסיה וסין שותפות לו. שרי החוץ של האיחוד האירופי הרי לא חיכו לקונגרס האמריקאי ומיהרו לאשר את ההסכם. בעוד שבוושינגטון מתפלספים בשאלה האם ההסכם טוב או רע – שר הכלכלה של גרמניה כבר ביקר בטהרן, הממונה על ענייני החוץ של האיחוד האירופי הצטלמה עם נשיא איראן רוחאני ואיטליה הזמינה את הנשיא האיראני לביקור רשמי ברומא.
אבל מנתניהו לא נשמעה עד כה בפומבי מחאה על ההתלהבות של המעצמות. הוא נמנע באופן עקבי מלגנות את גרמניה, בריטניה וצרפת על הזריזות והחריצות שהן מגלות בדרכן ליישם את ההסכם.
בעת שראש הממשלה מקצין את מאבקו בבירה האמריקאית במטרה להבטיח סיכול ההסכם בהצבעה בקונגרס - הוא זונח כל ניסיון להתריע מפני ההסכם בלונדון, פריז, ברלין ובריסל.
נכון, בוושינגטון יש סיכוי לא רע לגייס רוב בקונגרס נגד ההסכם. אבל אם איראן אכן נמצאת על סף התגרענות ומסכנת את הביטחון והשלום בעולם - איך זה שראש הממשלה של המדינה המאוימת ביותר לא מנסה לפחות לעורר את דעת הקהל במערב אירופה לסכנות שבהסכם - ניסיון שספק אם יניב תוצאה מעשית, אבל לפחות ייזכר לזכותו מבחינה היסטורית.