אמא, את יושבת? תחזיקו חזק, רון קופמן החליט לצאת מהארון

הלו אמא.

נו, אז איך המרגש? איך את מסתדרת עם גל החום? עדיין מתחבאת בבית, דבוקה למזגן? מפתיע שאחרי 83 קיצים כאן עוד לא התרגלת לקיץ, כאילו גדלת בפינלנד.

תגידי, במחשבה לאחור, לא היה עדיף אם את ואבא הייתם יורדים מהארץ לפני 65 שנה, כשהתחתנתם? היום היינו חיים בסקנדינביות או בקנדה, אפילו באמריקע שאת לא אוהבת, אולי אפילו אבא עוד היה חי. כי כמה מתח בדיוק יש בשוודיה?

אל תתחילי איתי עם ציונות, שבניתם כאן מדינה וכל השטויות האלה. בשביל שחניוק ידקור כאן ילדה בת 17 הלכת לפלמ"ח בקיבוץ דליה, עזבת לימודים והכל? אני רוצה להבין באמת, אז החניוקים היו יותר נורמלים? לא היו הומואים ולסביות? בסדר, טרנסג'נדרים עוד לא היו, או שלא ראית אותם בהכשרה, אבל מה בניתם כאן בדיוק? אסופה של גנבים, עלוקות על הקופה הציבורית, והכל בשמה של התורה? ארץ של פוליטיקאים מטונפים, שמשאירים אותך בגילך לחיות עם גמלה חודשית של 1,074 שקל בחודש? בשביל זה נשארת כאן?

את יודעת, איך ששירה נפטרה, חשבתי עלייך. תמיד כשאני שומע שילד/ה מת/ה, לא משנה מאיזה לאום או דת, אני חושב עלייך, מין רפלקס מותנה. כי רק את, כמו אמהות אחרות ששכלו ילדים, מבינות מה זה שכול ואיך חיים עם זה, על אף הכאב המטורף שחורך את הנשמה. ומה שבאמת מטריף אותי זה הפשקווילים של החניוקים על הרוצח שליסל, כמה הוא קדוש וכמה התורה מברכת אותו על הפשע הנורא שביצע. הרי בעשרת הדיברות, יסודה של התורה, כתוב "לא תרצח", אבל להם מותר הכל, ולכן הם יוצאים בזול.

טוב, לא בשביל זה אני כותב לך. דיברתי איתך בצהריים, אבל לא היה לי כוח להתווכח. לך תמיד יש כוח לזה. טוב, תקראי לאט ואל תיבהלי, ואל תחפשי את הוולריאן או את השטויות האחרות שאת תמיד מאיימת שאת בולעת עוד רגע. אני הרי כבר מכיר אותך.

אמא, החלטתי להיות להט"ב.

לא, לא, אל תצחקי ותגידי שאני שוב עם השטויות שלי. לא, עוד לא סיפרתי לכיפוש, היא תסתגל. התחלתי איתך, כדי שתביני, אחרי שגל אוחובסקי ידבר על האאוטינג שלי. עם כיפוש אני אסתדר. הרי בכל מקרה היא לא תאמין, עד שהיא תראה אותי עם גבר. וגם סיפרת לה עלי כל כך הרבה סיפורים, שהיא כבר משוכנעת שטעתה בבחירה לבעל, אבל לא אומרת את זה בפה מלא. רק לפעמים היא מנסה לסגור כתב אישום באמירה: "אפילו אמא שלך אומרת".

לא אמא, אני לא נמשך לגברים, אפילו לא נמשך לעצמי, ממש לא. אבל זה נורא טרנדי היום לצאת מהארונית, ככה בבעיטה את יודעת, לשבור את הצירים של הדלת. את הרי לא מפסידה מילה בעיתון, קוראת את כל השטויות ומאמינה שהן נכונות. אימא, אני 34 שנים בעיתונות, אני אפילו מלמד עיתונות באוניברסיטה, אז האמיני לי, לפעמים אפילו התאריך לא נכון. בקיצור, אחרי ששמעת על זאב נחמה, על איציק שמולי, על רן דנקר ועל כל גבר שלישי במדינה הזאת שהתנסה עם גברים (כן, גם החניוקים, שרצים בתל ברוך אחרי הקוקסינלים, וחושבים שאלוהים ברא אותם/אותן בשבילם) מקבל שלושה עמודים בעיתון עם שער. אז גם אני צריך. את יודעת, הקריירה תקועה ויש לי עוד 12 שנים לפנסיה. אז יש בעיה.

תקשורת עובדת לפי גלים, אתה חייב לרכוב על הגל ברגע הנכון לאחר שיצרת אותו - כי המדיה היא המסר. אני צריך להתכונן לראיון עם סיפור קורע לב. אני הרי לא יכול לספר שהורי התעללו בי, ולכן הנטייה שהייתה חבויה בי התפרצה בשליש האחרון לחיי, כי זה לא ימכור טוב, זה לא אמין מספיק, ואסי עזר לא יסכים לעשות עלי סרט. ואסי היום הוא אחד מנביאי עדת הגייז.

שמעתי על איזה טמפיט שייבב ברדיו ברשת ב' כמה קשה להיות הומו, כי אם הוא הולך ברחוב יד ביד עם בן זוגו, כולם מסתכלים. וואו, ואם נער ונערה הולכים ברחוב יד ביד, אנשים לא מביטים? ואם שחור ולבנה, או גבוהה ונמוך, או גבוה ונמוכה, לא מביטים? או סתם זוג נשוי שצועד יד ביד? זו הבעיה בלהיות הומו? שמביטים? זה מה שמונע ממנו להגדרתו להיות אדם שלם. אני לא מבין מדוע נטייתו המינית של אדם צריכה לעצב את כל חייו, וזה רק כי אני דביל, אולי כי אין לי נטיות לשום דבר, חוץ מלהתמכרויות, כמובן. אבל זה סיפור אחר.

אם הייתי חניוק אמא, הייתי יכול לספר שהרב'ה הושיב אותי על הברכיים. נכון, אל תצחקי, הרי בגיל 15 הייתי יותר מ־1.80 מ' ו־90 ק"ג, אז היה קצת קשה לרבי להניף אותי על ברכיו. אבל זה היה יכול להיות רעיון לא רע, לסיבה של היציאה מהארונית, דווקא עכשיו. ברור שאני זוכר שסבא רצה שאלמד במדרשית נועם. כי סבא חשב בטעות שיש לי שכל. שנינו, את ואני, הרי יודעים שאני בוק, ורק רצית שאקרא הרבה ספרים כי החיים שעממו אותי כשלא הייתי ברחובות.

בסדר, אז פסלנו את העניין התורני כסיבה שלי להצטרף ללהט"ב. מה את אומרת על המחבוש בכלא הצבאי? יכול להיות קטע הורס, לא? נפגע שירות ביטחון. אני יודע מה תגידי. אם היה כל כך רע, אז למה חזרתי עוד פעם, ואפילו עוד פעם אחת במילואים? כי לך יש תמיד תשובות לכל דבר. אבל אני אומר לך שהשהייה בכלא יכולה להיות שוס, ואפשר אפילו לתבוע פיצויים ממשרד הביטחון.

ראיתי ביום שלישי בערוץ עשר חיילת שעקצה אותה דבורה וקיבלה 50% נכות. אז כלא לא עובר את זה? אצלי הכי קרוב לעקיצת דבורה היה כשדבור התנחל לי על הירך בגיל קטן, את בטח זוכרת מתי. וגם בצבא, אורי בנטוב נעקץ ואחרי שטיפלתי בו נפל עלי קיר בבית ג'וברין בניווטים. אמא, אולי נדפק לי הראש בגלל הקיר הלא מסותת שנפל עלי? חשבת על זה פעם בכל פעם שאת שואלת למה אני דפוק? אז הנה, מצאתי לך תשובה. ויש בטח דוקומנטים לפציעה מהמיון בהדסה, אפילו שחלפו כבר שלושה עשורים וחצי. מה את אומרת? אסי עזר יאכל את האטרייה הזאת כסינופסיס לסרט?

רגע, קיבלתי עכשיו הודעה ששרת המשפטים איילת שקד מינתה את חגי סגל כחבר הוועדה למניעת אלימות באינטרנט. את הרי אוהבת את החבר'ה האלו, המתנחלים. נכון שהוא היה חבר במחתרת היהודית כי הוא לא אהב ערבים. את יודעת איך זה אצלכם בהפועל המזרחי של המפד"ל: אל תגידו לי כמה ערבים נהרגו, ספרו לי כמה ערבים נשארו.

אפילו שחלפו 20 שנה ממותו של סבא מרדכי ז"ל, קשה לי להתאושש מהעובדה שאחרי מותו גיליתם שהוא תרם בכל חודש כסף לגוש אמונים, והרבה שנים. לא היה טוב יותר אם היה תורם לי? את לא חושבת? בסדר, לא נתווכח, כי אין לי כוח עכשיו. אז הנה אמא, הארץ הולכת פייפן. גם חבר בארגון טרור עם דם על הידיים (כן, טרור יהודי, יש כזה אפילו שאת לא מאמינה) יכול להתמנות לוועדה ציבורית, שממנה שרת משפטים בק"ק ישרואל.

שמעתי שהשנה עלו יותר מדי יהודים לישראל. כן, הם כבר מייבבים כי רימו אותם, היהודים שלך. מעניין כמה חברי להט"ב הגיעו בין העולים החדשים. את יודעת, החברים החדשים שלי. אמא, לא דואגים כאן לישנים אבל הביאו עוד סחורה, שיהיה. אגב עולים חדשים, שמעתי את הוריו של איזה ילד לא אפוי דיו מהתנחלות שחשוד במעורבות בהצתת כנסייה. הם מוחים על כך שנעצר במעצר מינהלי. הם מאמריקע החולרות האלה, וטוענים שבאו ממדינה דמוקרטית, וכאן אין דמוקרטיה.

את מבינה את הטיפוסים האלה שחיים בסרט אימה? מאז הפיגוע בתאומים (את הרי זוכרת, כי היית במנהטן ב־11 בספטמבר 2001) יש חוק ביטחון פדראלי. אז ילד מקולקל שחשוד בהצתת כנסייה, מעלימים אותו לגוואנטמו, או לוורוצלאב בפולין. הבנת אמא? ואני כבר לא מדבר על סוכנות הביטחון הלאומית (NSA) שמתקינה בבית של אבא ואמא מיליון מצלמות, בלי לשאול אותם רשות, ומאזינים להם ועוקבים אחריהם מצאת החמה עד צאת הנשמה. אבל כאן לדעתם זו לא דמוקרטיה, אולי כי לא נותנים לשרוף משפחות ערביות, חופשי חודשי. את מבינה למה אני לא אוהב עולים חדשים? התרגלתי לחיות עם החרא הישן וקשה לי להסתגל, הרי גידלת מיזנטרופ.

בנוסף לכך יש לי חדשות לזוג מאיירס: יש כאן דמוקרטיה, אומנם של פאשיסטים, אבל יש. היהודון החביב עליכם, הצדיק בנצי גופשטיין, שמנהיג כנופיות של ילדים כמו הצדיק שלכם בארגון להב"ה, דווקא תומך ודורש הצתת כנסיות (כי הרמב"ם אמר), מסגדים וכל מה שהוא לא בית תפילה יהודי, והוא עדיין מתהלך חופשי בארץ, כמוכם וכמוני.

אמא, דעי לך שטוב שאת מסתגרת בבית, אפילו שזה בגלל החום. הרי הפיגוע המתועב בכפר דומא בשבוע שעבר לא יעבור לנו בלי תגובה. ויהיו כאן פיגועים, אז יותר עדיף שלא תצאי מהבית.

בואי נחזור ליציאה שלי מהארונית, עם הצירים החלודים. את זוכרת שהייתי בן חמש או שש ואבא לקח אותי לכדורגל בהארלי דייוידסון שהיה לו, עם הסירה. אבל אני בכיתי ורציתי לאימא, אז הוא די התחרפן עלי. אולי זה הפתיח של הסרט, והכתבה ב־"7 ימים"? מה את אומרת? גם הקוף יוצא מהארון "כבר בגיל חמש הייתי חבר בחברת עצמי, וידעתי שאני להט"ב". תשנני טוב את הגרסה הזאת, כי גם את תצטלמי לסרט ויראיינו אותך לעיתון.

את לא צריכה לספר לאף אחד שבגיל שמונה חל בי מהפך, ולא עזבתי את המגרש. כפי שאמר אורי ז"ל, מנהל ביה"ס בורוכוב (שאיכשהו הצלחתי לסיים) "רוני, תחסר לנו בחצר בית הספר", כי זה לא ימכור טוב אמא. והיום ברוב הסמרטעיתונים, לא אמיתות התוכן חשובה, אלא הטרנד והשיווק.

טוב, הגיע הזמן שתביני מה זה להט"ב בשבילי.

זה לא לסביות־הומואים־טראנסג'נדים־בי־סקסואלים, אלא לא־הייתי־טוב־בזה. חבל שאין מקום לאות גימ"ל, כי אז היית מבקשת להוסיף "גם" בזה.

ותקשיבי, אני מבקש שתפסיקי לשאול אותי למה אני לא ח"כ.

א. איני מתאים, כי אין לי כישורים, אפילו כישור אחד.

ב. מוסר בשבילי זה לא רק שם של דג. את רואה? חינכת אותי רע. היית צריכה ללמד אותי להיות עלוקה על חשבון הציבור. ואולי גם אבא אשם, כי בכל פעם שהוא קלט שאיני מסוגל להבריג בורג, הוא צרח "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? מפא"יניק? פקיד? איך יהיה לך מקצוע?". ובניגוד למה שאת אומרת, הוא לא אהב את בן גוריון (הוא רק פחד ממנו, כמו שתיעב את כל המפא"יניקים), כי לדבריו הוא לא עבד יום בחיים, ולא הייתה לו יבלת אחת בכף היד. איך אני יודע? הוא אמר לי.

ג. אני לא יכול ללבוש חליפה. יהיה לי חם ויגרד לי בישיבות האלה באגם הדרעק, אני אתעצבן, ואעשה לך בושות. כפי שאני עושה כל החיים, אבל לפחות לא בחליפה.

ד. אין לי אג'נדה. אני נגד שיחות שלום, אני נגד מלחמה, אני נגד עשירים, אני בעד העניים כמוני, אני לא גזען, אני אלרגי לחניוקים ולמתנחלים שהם עלוקות עלי כאדם עובד בשלוש משרות עם מיסוי בהתאם, הגבול בשבילי עובר בבת ים בדרום, בהרצליה בצפון, ובגבעתיים במזרח.

ה. כבר הבנת מזה שאני לא בא לגור בגבעתיים, לא משנה כמה פעמים תדברי על זה. למה? אני שונא את העיר, וגם היא מעבר לגבול. טוב לי בארץ שלי.

ו. תפסיקי להצביע ליאיר לפיד. הוא שרלטן, והנימוק שהוא בחור יפה, שכותב יפה, לא מספיק בשביל להנהיג מדינה. עכשיו הוא מתחבר לקטע הדתי שלו. חוזר לבית אבא בשטייטל. אבא שלו היה דתי כמוני.

טוב, זהו. התעייפתי אימא, אני חייב לנוח. כן, אל תשאלי, אני בולע ויטמינים, ואני שותה הרבה, יותר מדי. מה עם הבדיקות שלך? עשית איזה 40 ברבעון הזה, לא? בטח הכל בסדר. איך אני יודע? היו מודיעים לך אם לא.

יאללה ביי.

נ.ב.

אל תקראי על התקציב, זה סתם יעצבן אותך. אל תחלמי על ליהנות מהרווחים מהגז. לא נחיה מספיק זמן כדי לראות רווחים. עוד 70־60 שנה? בואי נהיה אמיתיים, מה את אומרת?