בעוד צמרת ההנהגה הישראלית יצאה מגדרה כדי לגנות את שריפת הבית בכפר דומא, שהובילה למותם של עולל פלסטיני ושל אביו – וזאת בלי לדעת אם אכן מדובר סופית בטרוריסטים יהודים – ובפרט ראש הממשלה נתניהו, שאף הגדיל לעשות והתקשר באופן אישי ליושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ברשות הפלסטינית שמרו על עסקים כרגיל וקול דממה דקה באשר לפיגוע הטרור שבוצע בשבוע שעבר שבו יידו טרוריסטים ערבים בקבוק תבערה לעבר מכונית בירושלים ופצעו אישה באורח בינוני.
השקט השורר במוקטעה ברמאללה בימים האחרונים, לאחר שני הפיגועים האחרונים וגל הפיגועים בכלל שהתרחש ומתרחש בשנתיים האחרונות נגד יהודים, בעיקר אל מול הגינויים הבלתי פוסקים וההתנצלויות בצד הישראלי שנשמעו בימים האחרונים – מלמדים יותר מכל על מדיניות הרשות הפלסטינית והעומד בראשה.
בבסיס מדיניות זו עומדים עידוד והסתה קבועים לטרור נגד יהודים ביד אחת וחברות בטרקלינים יוקרתיים של מדינות המערב, תוך השמעת דקלרציה ריקה ומס שפתיים על שלום ביד האחרת. מחד גיסא, הנהגת הרשות זועקת על ”פשעים נגד האנושות” שמבצעת ישראל - חרף העובדה שישראל הרשמית מתנצלת שוב ושוב על פשעי בודדים ועשבים שוטים ופועלת לבלימתם – ומאידך גיסא היא אינה מוכנה להשמיע ולו גינוי רפה אחד נגד פגיעה ביהודים.
תחרויות ספורט, כיכרות ובתי ספר הנקראים על שם טרוריסטים וחינוך להסתה אנטישמית ואנטי־יהודית במערכת החינוך ובטלוויזיה הפלסטינית הם דבר שבשגרה בשטחי הרשות. אך זו היא אותה הרשות שמאשימה כעת את מדינת ישראל במעשה של לכאורה עשבים שוטים מקרבה, וזו שפונה להאג בטענה ל”פשעים נגד האנושות” שישראל מבצעת.
במקום לברך על הרצון הכן של ישראל לעזור בכל דרך אפשרית בנושא ההצתה בכפר דומא, לקבל את הבעת החרטה העמוקה על מעשה טרור המשויך, כביכול, ליהודים, ולשתף פעולה כדי לתפוס את האחראים לכך ובכך ליצור אווירה של אחדות ודו־קיום - יצאו ברשות הפלסטינית למתקפה חסרת רסן נגד ישראל. בין היתר, הגישו ברשות תלונה לתובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, הכוללת תיק עם מסמכים המתעדים “טרור של מתנחלים” ויצאו בקמפיין להכפשת ישראל בעולם, בפרט ציבור המתיישבים – כאחראים הישירים למעשה.
הגדיל לעשות סגן מזכ”ל המועצה המרכזית של פת”ח, ג’יבריל רג’וב, שאמר לאחרונה בראיון בטלוויזיה הפלסטינית כי אין מניעה “לשחוט התנחלויות” וכי “פת”ח החליטה שהיחסים עם הישראלים הם יחסים בין אויבים, ואין תיאום בין הישראלים לבינינו”.
הרשות הפלסטינית שוב כשלה בשעת מבחן חשוב לאופייה ולמהותה. מנהיגיה יכלו לעמוד לצד ההנהגה הישראלית ולהביע בקול רם עמדה ברורה נגד כל אלימות המופנית נגד כל אדם ולהכריז מלחמה משותפת בקיצונים. במקום זאת בחרו מנהיגיה בהתנהלות הקבועה, כדרכם בקודש, וניסו לגרוף הון פוליטי מהאירועים הקשים, תוך ניצול ציני של הצער הלאומי הפלסטיני ושלהוב ההמונים לקמפיין הסתה ושטנה נוסף נגד מדינת ישראל כולה ונגד כלל אזרחיה.