תארו לעצמכם שתיאטרון בני ברק, שמתוקצב על ידי הממשלה, היה מעלה הצגה המבוססת על מכתבים שכתב מהכלא ישי שליסל – הרוצח ממצעד הגאווה.

וכך, מעל הבמה, היה בוקע קולו של הדוקר החרדי. קול שמציג אותו כבן אדם, שמגלה הבנה למניעיו, שיורד לעומק הזעזוע שלו ממה שהוא מכנה "תועבה ופריצות". ודמיינו ששרת התרבות – זהבה גלאון – הייתה מזמנת את ראשי תיאטרון בני ברק לשימוע, ומבהירה שכסף ציבורי לא מחולק להצגות שמספקות תמיכה עקיפה לרוצחי נערות צעירות ורודפי הומוסקסואלים.
ותארו שעו"ד איתמר בן גביר היה שולח מכתב מחאה ליועץ המשפטי, כפי שעו"ד דן יקיר מגוף השמאל הקיצוני המכונה "התנועה לזכויות האזרח" שלח את המכתב שגרם להתערבות היועץ המשפטי. האם השרה גלאון הייתה זוכה למכתב דומה לזה שנשלח השבוע לשרה רגב? התשובה ברורה: ראשי הפרקליטות היו מגנים בעוז על עמדת גלאון, בטענה שזו נועדה למנוע הסתה, פגיעה בסדר הציבורי וחרחור מדנים. ובכלל, כל כולה בתחום שיקול הדעת המוקנה לשר.
חוות הדעת שפורסמה השבוע שגויה משפטית בפני עצמה. חופש הביטוי והיצירה אינם חזות הכל וודאי שהם נסוגים, במקרים רבים, מפני ערכים חשובים אחרים כמו ביטחון המדינה, רגשות הציבור, הסדר הציבורי ואפילו הזכות לשם טוב. מדובר בחוות דעת אבסורדית, שעל פיה, בשם חופש היצירה, אפשר להסית בחופשיות לחיסולה של מדינת ישראל או לרצח עם. לשיטתה, אין סמכות אמיתית למי שנבחר על ידי הציבור לשרטט קווים אדומים ולהחליט מהי מדיניות ההעדפה הלאומית שלהם. מדובר בעמדה המבטאת את השקפת העולם האישית של הכותבות, אבל סותרת עקרונות יסוד דמוקרטיים, במסווה של קביעה משפטית דמוקרטית.     

המהלך הזה מהווה חוליה נוספת בשרשרת ההתנהלות של ראשי הפרקליטות, שאין בינה לבין ייעוץ משפטי טהור ולא כלום. שאין בינה לבין החובה המוטלת על עורך דין העובד בשירות המדינה דבר. כיוון שעורכי הדין של המדינה מחויבים לעשות הכל כדי לסייע לדרג שנבחר על ידי הציבור להגשים את מדיניותו. ורק כאשר דגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעל החלטה של נבחרי העם, עליהם לזעוק בקול רם.
חוות הדעת ודומותיה גם מבטאות היפוך תפקידים מוחלט בין מי שנבחר כדי לעצב את פני המדינה לבין מי שעובד בממשלה כדי להגשים את הנחיות מעצבי המדיניות. שוב הוכח שמי ששולט בנו הם פקידים בכירים, בעיקר משפטנים, שמובילים את השקפת העולם האישית שלהם. ומעניין שרק באחרונה אחת משתי החותמות על המכתב לשרת התרבות סיפקה מעין חוות דעת לחברת הכנסת מהאופוזיציה - מרב מיכאלי, נגד הצעת חוק שאושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה. מכתבה של אותה משנה ליועץ המשפטי הוא גיבוב של טענות סרק בירוקרטיות, שאין אפילו מקום להכתיר אותן בתואר חוות דעת, וכבר היה מי שכתב שבשלטון מתוקן, הפעולה הזו הייתה מסווגת כהפרת אמונים.  
כך מיום שהליכוד בשלטון הצליחה ההתנהלות הנוכחית לעקר את נבחרי הליכוד מכל יכולת להגשים את השליחות שלשמה הם נבחרו. המכתב האחרון לשרת התרבות מבטא את המגמה הזו וממחיש חוצפה גדולה. התגובה של הממשלה והכנסת צריכה להשיב את משפטני המדינה למקומם הנכון, ולעשות זאת ללא מורא וללא משוא פנים.