תל אביב מדלגת מהעידן העתיק של עגלות וסוסים לעידן החדש של הרכבת הקלה והמודרנית. הקדמה מול הישן־נושן.

לא כבר פורסם שהעירייה הטילה איסור על תנועת עגלות הרתומות לבעלי חיים, איסור שקיים, להבנתי, כבר כמה שנים, אך לא נאכף עד היום. ומנגד, נכנסה העיר בשבוע שעבר למהומת עבודות הרכבת הקלה העומדת לשבש את החיים בתחומה לכמה שנים.
איני תושב תל אביב ואיני יודע עד כמה מסתובבות עדיין ברחובותיה עגלות. נדמה לי שלא רבות. אבל אני יליד העיר וגדלתי בה ויכול לספר על עגלות וסוסים בעיר בעבר. אז הרשו לי קצת נוסטלגיה.
בימי ילדותי היו העגלות למיניהן שולטות בכבישים דלי התנועה והלא רבים בעיר. הן שימשו לצרכים שונים, אבל היו גם כלי תחבורה לנו הילדים. מוכרי הנפט, הקרח והאבטיחים, וכמוהם קוני ה"אלטע זאכן", היו מובילים את מרכולתם בעגלות רתומות לסוסים ומכריזים על הגיעם לשכונה בצלצולי פעמון או בצעקות, לרוב ביידיש. הפופולרי ביותר לילדים היה מוכר הקרח. כשביקע את הבלוקים לחצי, לשליש או לרביע, היו ניתזות לכל עבר פיסות קרח שהיינו עטים עליהן ללקקן, כמו סוכריות הנזרקות על חתן בבית הכנסת.

אבל היו גם עגלות משא, שהובילו חומרי בניין ומשאות אחרים ולהן ציפינו יותר מכל האחרות. הן היו לנו כלי תחבורה. מאחוריהן בלט בדרך כלל צינור שעליו היינו נתלים ותופסים טרמפ, אם לשם שעשוע ואם כדי להתקדם בכיוון מחוז חפצנו. רק לאבא של אחד הילדים בכיתתי הייתה מכונית פרטית שילדיו נהנו ממנה בדרכם לבית הספר. לשאר הילדים היו עגלות עם סוסים. הייתה בהיתלות הזאת סכנה, אבל הנסיעה האטית של העגלה ומיעוט המכוניות באותה עת צמצמו אותה.
והעגלונים? מעטים שבהם, טובי לב, היו מחייכים למראה הנוסעים הלא קרואים. רובם לא אהבו את הטרמפיסטים וניסו להניסם בצעקות או בהצלפת שוט לאחור. אך הצעקות לא עשו עלינו רושם והשוט, קצרה רצועתו מלהגיע לאחורי העגלה.
והיו גם אירועים קשים. יום אחד נתלה גידי, משובבי השכונה, על אחורי עגלה שנסעה במורד רחוב יהודה הלוי. העגלון, בריון בעל גוף וקול רועם, שאג עליו לסלקו. גידי השיב לו בתנועה מזרחית. הלה עצר את העגלה וירד ממנה בניסיון לרדוף אחרי הילד החצוף. אלא שהעגלון היה כבד משקל ובגיל העמידה, לא הריצה, ועוד לפני שדידה כמה צעדים נעלם כבר גידי הזריז מהאופק.
העגלון שלא תפס את הילד התיישב על גדר אחד הבתים לתפוס אוויר, ועד שהוא תופס אותו, תפס הסוס יוזמה משלו והחל לדהור במורד הרחוב. בזעקות שבר החל העגלון לרדוף אחרי עגלתו. למזלו, או לא, נתקע הסוס במבנה של טרנספורמטור שעמד בקצה הרחוב, נפל על צדו ואיתו התהפכה העגלה. ורק גלגל אחד שלה המשיך להתגלגל לבדו עד שנעצר בשער של פרדס שהיום הוא רחוב אבן גבירול. העגלון השתולל ברחוב ואנו נמלטנו הביתה, נעלנו את הדלתות והחלונות, ומאז לא התקרבנו עוד לעגלה שלו.
ושם, לא רחוק ממקום קריסת הסוס והעגלה, תוקם תחנה של הרכבת הקלה, שאף ילד לא ייתלה על אחוריה. סמלי, לא?