הנתונים על עליית מחירי הדיור, שפרסם השמאי הממשלתי טל אלדורטי אינם צריכים להפתיע איש. מי שעוקב אחר נתוני המדד, המתפרסם כל חודש על ידי הלשכה המרכזית, מבחין שהגורם העיקרי לעליית המדד הם מחירי הדיור.

כך היה גם בסוף השבוע, כשהתברר שמדד יולי עלה ב־0.2% בעיקר בגלל עלייה של 1% במדד הדיור. כך גם יהיה במדד אוגוסט ובחודשים שלאחריו. מבחינה זו, הכתובת נמצאת על הקיר. המרוץ לדירה נמשך, אי הוודאות נמשכת והיקפי המשכנתאות הנלקחים מדי חודש הולכים וגדלים. ברבעון השני של 2015 עלו המחירים ב־2.7% לעומת הרבעון הראשון וב־5% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. השמאי מדבר על ממוצעים, אבל צריך להביא בחשבון שבמקומות כמו באר שבע זינקו המחירים ב־14%.
המדידה נוגעת לדירות חדשות בנות 4 חדרים. העובדה שהמחירים לא עלו באזור ת״א אינה רלוונטית לזוגות הצעירים, המתבקשים לשלם כ־3.5 מיליון שקל לדירת ארבעה חדרים. גם אם המחירים בת״א היו יורדים אפילו ב־5%־10% זה היה חסר משמעות עבורם.

עליות המחירים ברבעונים האחרונים אינן עומדות בפני עצמן. הן מגיעות לאחר שמחירי הדיור זינקו מתחילת 2009 בשיעור נומינלי המתקרב ל100%. מספר המשכורות הנדרשות לרכישת דירה ממוצעת זינק ועומד כיום על 145 משכורות.
מי שקונה היום דירה ולא חושש שתוך שנה־שנתיים המחירים ירדו ניחן באומץ רב או שהוא פשוט חובב סיכון. אם 40% מקוני הדירות, על פי נתוני האוצר לחודש יוני, עשו זאת לצורכי השקעה, הם מביאים כנראה בחשבון שהמחירים לא ירדו עד סוף 2015 ואף ב־2016.
במילים אחרות, קוני הדירות לא תולים תקווה רבה בתוכניות האוצר להורדת מחירים. גם שר האוצר עצמו משה כחלון לא נקב בלוח זמנים להורדת המחירים.
על רקע זאת, הנחת העבודה של המשקיעים היא שבריבית האפסית הקיימת, דירה להשקעה היא ברירת המחדל היחידה היכולה להניב פירות. אבל כשכולם רצים לקנות, זה המקום להיזהר. כמו שבשוק איגרות החוב, הנחשב לסולידי, המחירים התחילו לרדת בחודשים האחרונים, התופעה עלולה לחזור על עצמה בחודשים הקרובים. זה יקרה אם ריבית בנק ישראל תתחיל לעלות ואם הדיבורים על גידול בשיווק הקרקעות יבואו לידי ביטוי מעשי גם בשטח.