קרוב ל־120 שדולות יש בכנסת, כמספר החברים במשכן. מהשדולה החקלאית ועד לצדק חלוקתי, מהקהילה הגאה ועד השדולה למאבק בגזענות.

אבל שדולה להורדת מסים ולמשק חופשי אף אחד עדיין לא הקים. אין פוליטיקאי שמעז להניף את דגל הכלכלה החופשית ומרשה לעצמו להכריז את מה שההיסטוריה הוכיחה ומה שרבים מבינים – שדווקא חובבי המסים וניפוח המגזר הציבורי הם שאשמים בחוליי המשק ובחנק האזרחים.
בארצות הברית ישנה מפלגה מרכזית שמרימה את נס הכלכלה החופשית – הרפובליקנית - אבל אצלנו, שמש העמים עדיין סותמת את הפה לכולם. האלם של בעלי התבונה בולט במיוחד אל מול הכמעט אלימות מילולית של קומץ פוליטיקאים, שדרים ו"פעילים חברתיים" - חובבי סוציאליזם וצ'ה גווארה. הם אלו שמצליחים לקבוע טון ציבורי מתלהם ותוקפני, שהופך כל הצלחה כלכלית לניצול, שמציג כל קשיש שמשכיר דירת שלושה חדרים לטייקון חזירי. הם שגורמים לנבחרי העם לרדת לבונקר ולא להעז לקדם את מה שבאמת נדרש.
את התוצאות רואים בנתוני הרבעון השני במשק, שפורסמו השבוע: ירידה ביצוא, ירידה ביבוא, ירידה בהשקעות בנכסים קבועים וצמצום בצריכה הפרטית. הכל אינדיקטורים של משק הולך ונחנק, משק שמאבד תקווה. ואם המגמה תימשך, בשלב הבא גם נראה אבטלה גואה. לעומת זאת, ביולי נרשמה עלייה של 7.2% בהכנסות המדינה ממסים לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה - מס ההכנסה מרקיע, מס חברות, דיווידנד מס שבח ורכישה, כולם בעננים. המסים פורחים ובדיוק בגלל זה המשק הולך ונחנק.

בשנים האחרונות, ובייחוד בחודשים האחרונים, הטילו עלינו מסים הולכים ומאמירים, כאשר רק השבוע אושרה הטלת מס שבח על יורשים שלא ימכרו דירות של הוריהם בתוך שנתיים. לפני חודש עלה מס רכישה בצורה שערורייתית, בגלל קונספציה שגויה שלא מובילה לשום מקום. מס חברות ומס על הדיווידנד קפצו בפני עצמם, ולצדם עוד אין סוף היטלים ואגרות. הכל נעשה ללא ציוץ ומחאה - כשאנחנו חוטפים ושותקים.
אלא שהנתיב הזה מוביל לכיוון אחד - דיכוי כל מי שרוצה להקים או להרחיב עסק, או לפתח פעילות כלכלית. והתוצאה המתבקשת - לא כדאי להעסיק עובדים ולספק עוד מקומות עבודה. בד בבד, אין במה להשקיע בארץ – הריבית אפסית, האג"חים נפגעו, הממשלה נלחמת בזעם בהשקעה הסולידית בדירות להשכרה, שוק המניות – מסוכן ותנודתי. והמסקנה – כל מי שחסך כמה גרושים, כל שכיר צנוע שנפתחה לו קופת חיסכון, חייב לשלוח את הכסף מיד לחו"ל: לקנות דירה בעיירה בגרמניה או בית בפלורידה. שם דווקא משתוקקים להשקעות. שם מבינים שהשקעות, בוודאי בנדל"ן, מאיצות את הפעילות הכלכלית, בונות עוד ועוד מקומות עבודה וכך מחזקות את החברה. והתהליך כולו מניב גם יותר מסים לקופת המדינה. מסים סבירים וצודקים שראוי לשלם ולא מסי עושק וגזל, שכופים כאן.
אלא שאצל תלמידי צ'ה גווארה שנותנים כאן את הטון, עסקים ורווחים הם דבר מגונה והכסף יגיע משום מקום, בתהליך אלכימי־מטאפיזי מובהק. רק שב־100 השנים האחרונות נבחנו התיאוריות המופלאות הללו, והתוצאה האמפירית הייתה תמיד קטסטרופה. זה לא אומר שצריך להוריד את דגל החמלה כלפי החלשים שבאמת לא יכולים, אבל זה כן מחייב להרים אל על את נס הורדת המסים.