תלמידי ישראל מתקרבים לסוף החופש הגדול, ובעתיד הקרוב ישובו לבתי הספר לשנת הלימודים החדשה הבאה עלינו לטובה.



ניתן לומר שגם הורים וגם תלמידים עשויים להשמיע אנחות רווחה אחרי חופש בן 60 ימים בבתי הספר היסודיים ו־70 ימים בבתי הספר העל־יסודיים. הקייטנות, שבהן מועסקים התלמידים, מתקיימות בדרך כלל במשך החודש הראשון של החופש הגדול, ואילו בחודש אוגוסט יש פחות פעילות חינוכית והתלמידים נדרשים למצוא תעסוקה בכוחות עצמם. שיעמום, פעילות לא רצויה וסכנות מיותרות עורבות לתלמידים בחודש השני של החופש, בראש ובראשונה משום שהוא "גדול" מדי ויוצר את התשתית לבטלה ולעיסוקים לא מפוקחים ומעלה את הסיכוי לנזק פיזי וערכי ממשי.



כשמבקשים פתרון לבעיה, ניתן ללמוד משלטונות החינוך במדינות אירופיות רבות שהתחבטו גם הן בבעיה זו לפני שנים רבות, והגיעו לפיזור מאוזן יותר של חופשות בבתי הספר. האיזון מאפשר מנוחה משמעותית מלימודים מצד אחד, אך מצמצם באופן ברור את הסיכונים הטמונים בחופש גדול, שהוא, כאמור, ארוך מדי.
 

בלי להוסיף ימי לימודים בבתי הספר (יש יותר ימי לימודים בבתי הספר בישראל, 200־210; מאשר ברוב מדינות אירופה, כ־180) ניתן לחלק את הלימודים לטרימסטרים עם חופשות מאוזנות ביניהם. למשל, בין הטרימסטר הראשון שיתקיים מראשית ספטמבר ועד חנוכה לבין הטרימסטר השני שיתחיל בראשית השבוע השני בינואר, תיקבע חופשה של שלושה שבועות; בין הטרימסטר השני, שיתחיל בתחילת השבוע השני של ינואר ויימשך עד לערב חג הפסח, לבין הטרימסטר השלישי, שיתחיל בראשית השבוע השלישי באפריל, תיקבע חופשה של שלושה שבועות. הטרימסטר השלישי יימשך עד סוף השבוע השלישי של יולי ואז התלמידים יצאו לחופש גדול, שאורכו חמישה שבועות עד לשנת הלימודים החדשה שתתחיל בראשית ספטמבר. מובן שמדי שנה קברניטי משרד החינוך יצטרכו לבצע התאמות קלות בלוח החופשות בגלל חגי ישראל.
 
המבנה הטרימסטריאלי של שנת הלימודים קיים במערכות הבית ספריות של מדינות אירופיות וצפון אמריקאיות רבות, תוך כדי ויסות החופשות והימנעות מהמצב הקיים כיום בישראל, דהיינו מצב של אי איזון בין החופשות השונות וקיום חופש גדול ארוך, משעמם ומרגיז הן את ההורים והן את התלמידים. במדינות שבהן קיימת שיטת הטרימסטרים במערכת החינוך, תוך כדי איזון של אורך החופשות בין הטרימסטרים, האוכלוסייה למדה במרוצת הזמן לקיים חיי שגרה ובהם חיי תעשייה, כלכלה, מסחר ונופש ללא הלחצים והתסכולים המורגשים בימי החופש הגדול הארוכים כפי שקיימים בישראל. לאלו שיטענו כי לא ניתן ללמד או ללמוד בימי יולי החמים, המזגנים החיוניים לחיי השגרה במדינתנו יפתרו את הבעיה כפי שהם פותרים את הבעיה בימי ספטמבר החמים.
 
מבחינה חינוכית־פדגוגית ניתן להתאים את תוכניות הלימודים לשיטת הטרימסטרים. עם רצון כן, חשיבה נכונה, תכנון יסודי ומוטיבציה לשנות, ניתן ללא בעיות מיוחדות להתגבר על קשיי החופש הגדול כפי שהם קיימים כיום במדינת ישראל ולחסוך הן מהתלמידים והן מההורים את "העונש השנתי" של חודשי יולי־אוגוסט. 
 
הכותב הוא נשיא המכללה ירושלים ולשעבר יו"ר המועצה הפדגוגית