ישראל של קיץ 2015 מרגישה כמו שחיין שנקלע לאזור של להקת דגים נושכים. בעבר שחינו בין כרישים טורפים, מצוידים ברובה דיג גדול, וידענו שכל נשיכה עלולה להסתיים בקטיעת איבר. היום כבר אין כרישים בים שלנו. הם התפרקו. במקומם יש המון דגים קטנים, שנשיכה של כל אחד מהם כואבת, אבל אינה מסכנת חיים. לעומת זאת, אם יחליטו כולם לנשוך אותנו ביחד - האפקט המצטבר עשוי להיות מסוכן.



הימים האלה של דקירה ועוד דקירה, פיגוע קטן פה ופיגוע קטן שם, מרגישים כמו אינתיפאדה - אבל זה משהו אחר. העם הפלסטיני עייף מכדי לצאת לעוד עימות קולקטיבי איתנו. במקום זה, יחידים מחליטים לעשות מעשה, שכל אחד מהם כשלעצמו הוא אירוע מקומי ונקודתי, אבל האפקט המצטבר שלהם מתיש ומזכיר לנו שהאיום הקיומי היחיד שנותר על ישראל הוא האיום של חיים כאלה, במדינה דו־לאומית.



בידי השב"כ נפלו בשנתיים האחרונות לא מעט מפגעים בודדים שהצליחו, למרבה הצער, לצאת בחיים מהפיגוע שביצעו. כולם כאחד מספרים בחקירתם שהמניע העיקרי שלהם היה השנאה העמוקה שפיתחו כלפי ישראל וכלפי הישראלים לאחר שצפו בדיווחי התקשורת הערבית על רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר, על פעולת ישראל בעזה בצוק איתן ועל שריפת המשפחה בדומא.



בניסיון להתמודד עם התופעה, חידשה ישראל את הריסת בתיהם של המחבלים. שמונה בתים נהרסו בשנתיים האחרונות ויהיו עוד שייהרסו בקרוב. צה"ל מקיים מעקב אחר הבתים ההרוסים כדי לוודא שהם אינם נבנים מחדש. ביקרתי כמה ממשפחות המחבלים האלה - אף אחת מהן לא נותרה חסרת בית. כולן זוכות לשתי קצבות נדיבות מהחמאס ומהרשות הפלסטינית, שמאפשרות להן להקים בית חדש בסמוך לזה שנהרס.



מאז כבשה ישראל את יהודה, שומרון ועזה לפני 48 שנה היא הרסה יותר מ־20 אלף בתי פלסטינים. ברקע התנהל ויכוח על יעילות הענישה הזאת כצעד שאמור להרתיע מחבלים פוטנציאלים אחרים. ועדה שהקים משה (בוגי) יעלון כרמטכ"ל ב־2005 קבעה שאין הוכחה לכך שהריסת בתים יעילה בצמצום הטרור לאורך זמן.



אבל עכשיו מחקר ראשון מסוגו שבדק מדעית את השאלה מצא קשר מובהק. שלושה פרופסורים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת נורת'ווסטרן מאילינוי בדקו מאות מקרים של הריסות בתים ואם הם השפיעו על כמות פיגועי הטרור שיצאו מהיישוב שבו הבית נהרס. המסקנה שלהם חד־משמעית: יש ירידה של כ־15% בכמות פיגועי הטרור שיוצאים מאותו אזור בשנה שלאחר הריסת הבית.




יש השפעה על הטרור. הריסת בית של מחבל. צילום: פלאש 90


אפקט ההרתעה מתפוגג בחלוף הזמן, אבל בסמוך להריסת הבית הוא קיים. המחקר שלהם מצא שככל שביצוע ההריסה קרוב למועד הפיגוע, כלומר הקשר בין המעשה לעונש ברור - כך גדלה היעילות שבו. כיום, הליך האישורים להריסת בית אורך כשישה חודשים. אם רוצים להגביר את היעילות צריך לקצר אותו.



אותם מפגעים בודדים מביאים בחשבון שרוב הסיכויים שלא ייצאו חיים מהפיגוע הזה, אבל באותה עת הם גם יודעים שמשפחתם תזכה לכבוד ולפנסיה תקציבית שתבטיח את עתידה. ועדיין, סיכוי טוב שהבן של השכנים, שיצפה בהריסת הבית, לא ימהר להביא חורבן דומה על בית משפחתו. זה לא ימגר לחלוטין את התופעה, אבל זה עשוי לצמצם אותה.



למרות האפקט המצטבר, לא נראה שהקשב של הממשלה ושל העומד בראשה מופנה עכשיו להתמודדות עם הטרור הזה. בנימין נתניהו עסוק בימים אלה בספירת סנאטורים וחברי קונגרס שיצביעו נגד ההסכם עם איראן. ספק אם גם הוא מאמין שיוכל לבלום בקונגרס את ההסכם הגרוע שחתמה ארה"ב. הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה, אבל לנתניהו חשוב שיירשם שהוא עוד הספיק להשליך עליה אבן.



מה יעשה נתניהו לאחר אישור ההסכם ב־19 באוקטובר? במה הוא יתעסק לאחר שיהפוך לעובדה מוגמרת? אינדיקציה לכוונותיו יכולה להשתקף בהחלטה שמונחת עכשיו לפתחו על מינוי ראש חדש למוסד. ב־6 בינואר ישלים תמיר פרדו כהונה בת חמש שנים בראשות הארגון, והוא כבר בשל לגמרי לקריירה חדשה. אבל מי שמכיר את נתניהו ואת הרתיעה שלו מקבלת החלטות, ממליץ לפרדו לא למהר לארוז.

אל קו הגמר הגיעו שלושה, הנושאים עיניים לאחד התפקידים החשובים והמרתקים במדינת ישראל: היועץ לביטחון לאומי יוסי כהן, מנכ"ל המשרד למודיעין רם בן ברק ונ' - המשנה לראש המוסד שכבר מונה לו מחליף, אבל יעזוב את תפקידו רק לאחר שיחליט נתניהו.

שלושתם צמחו באגפים מבצעיים במוסד, ושלושתם עברו בתחנה החשובה של מינהלת המבצעים בארגון. כהן צמח באגף "הצומת", אגף המבצעים המרכזי של המוסד העוסק בהפעלת סוכנים. הוא בן ל"משפחה הלוחמת", בוגר ישיבת אור עציון, וכמי שקרוב לאוזנו של ראש הממשלה (ויש שיאמרו שגם לאוזנה של הגברת), נראה כמי שיש לו, על הנייר, הסיכויים הטובים ביותר.


מועמד. רם בן ברק. צילום: שיר סגל

אבל לכהן, אדם רב־קסם ונעים הליכות, אירעה בתפקיד הנוכחי התנגשות כואבת עם שר הביטחון יעלון. אם יתייעץ ראש הממשלה עם שותפו הבכיר להחלטות הביטחוניות, וסביר שיתייעץ, ישמע מבוגי המלצה על אחד משני המועמדים האחרים, נועלי הנעליים האדומות.

את בן ברק, בן נהלל, מכיר יעלון כלוחם וכקצין בסיירת מטכ"ל. לאחר שירותו הצבאי צמח בן ברק באגף "קשת" של הארגון, אגף שעל פי פרסומים זרים עוסק בהאזנות, במעקבים ובפריצות. למרות תקלה מצולמת שאירעה לו בזמן שירותו, בן ברק, צ'ארמר בזכות עצמו, זכה לתהילה במבצע שהביא את אחת הידיעות המודיעיניות החשובות בתולדות המדינה. עומדת לו לרועץ העובדה שצמח באחת הדיסציפלינות הצרות של הארגון ולא באחד האגפים המבצעיים המרכזיים.

כמוהו גם נ' - לשעבר מפקד פלוגת עורב של הצנחנים, שעשה קריירה מרשימה ב"קשת" ובאגף הטכנולוגי של המוסד. נ' צבר בשירותו ניסיון מבצעי עשיר, אבל במקרה שלו - רובו במסגרת דיסציפלינה צרה של הארגון.

במסדרונות מלחשים גם את שמו של אמיר אשל, מפקד חיל האוויר, אולי האלוף המוכשר ביותר שמשרת היום בצה"ל. אלמלא הטראומה של מלחמת לבנון השנייה תחת פיקודו של הרמטכ"ל דן חלוץ, היה אשל היום מועמד ריאלי וגם מוצדק לתפקיד הרמטכ"ל. אבל זה לא יקרה. בכל מקרה, כהונתו של אשל כמפקד חיל האוויר הוארכה עד 2017, כך שאם נתניהו מעוניין בו הוא יצטרך להוסיף לפרדו שנה ביציאה.

אבל נתניהו לא נוטה לקבל החלטות לפני שהוא ממש חייב. במוסד עוד זוכרים היטב איך בינואר 2011 הרימו כוסית לרגל מינויו של יובל דיסקין לראשות הארגון. 24 שעות לאחר מכן הודיע נתניהו לדיסקין כי נמלך בדעתו והחליט למנות את פרדו. גם הפעם, זה נראה, יישארו המועמדים והארגון באי ודאות עד סוף 2015, בעוד נתניהו ממתין עם החלטתו עד לרגע האחרון.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10