יש להניח שלפחות מנהלת אחת, ולפחות מורה אחד, החלו את שנת הלימודים שלהם השבוע ברגשות מעורבים. המנהלת מבית הספר לאמנויות באשקלון, שהורי תלמידיה לא רצו בה משום שחתמה על עצומה התומכת בסרבנות בשטחים לפני למעלה מעשור; המורה מבית הספר ברמת גן, שהורי תלמידיו לא רצו בו משום שנתפס בעדשת המצלמה כשהוא משתתף במחאה פלסטינית, חלקה אלימה, נגד חיילי צה”ל.
ראוי שגם רגשותיו של הצופה בהתרחשות הזאת יהיו מעורבים. מצד אחד, כפי ששר החינוך נפתלי בנט הקפיד לומר, מערכת החינוך צריכה לסבול עמדות פוליטיות מכל סוג. מצד אחר, אם מנהלים ומורים אמורים לשמש מודלים לחיקוי, מחנכים ולא רק מלמדים, לא בטוח שסרבנות ואלימות הן המודל הנכון.
אירועים מהסוג הזה נוטים להידרדר במהירות לקלישאות של מחנאות צפויה מראש. אלה מוחים נגד “סתימת פיות” ו”ציד מכשפות”, אלה מוחים נגד מינוי ש”לא מתקבל על הדעת”, כדבריו של ראש העיר אשקלון נגד המנהלת. אבל שאלת המנהלת והמורה אינה שאלה פשוטה.
נסו כמה תסריטים: האם הייתם תומכים במינוי של מנהל לבית הספר של ילדיכם לו היה חותם, למשל, על עצומה הקוראת לקצינים ולחיילים למלא רק פקודות של רבנים ולא לציית למפקדים? האם הייתם מקבלים מורה לילדיכם לו היה משתתף בהפגנה אלימה נגד שוטרים שבאו לאסור משתמטים מתשלום מסים בשכונה חרדית? ומצד אחר: האם הייתם מתנגדים למינויה של מנהלת לו חתמה על עצומה הקוראת לחיילים לסרב לפנות יישובים בשטחים? האם הייתם דורשים את פיטוריו של מורה לו היה מתבצר על גג בעצמונה ונאבק בשוטרים מפנים?
אפשר להציע כמה קריטריונים לבחינת התנהלותם של אנשי חינוך בשעות הפנאי, מהקל אל הכבד: האם עשו מעשה בלתי מקובל על רוב הציבור? האם עשו מעשה הפוגע ברגשותיהם של מי שהם אמורים ללמד ולחנך? האם עשו מעשה שיש בו ספק עברה על החוק? האם עברו על החוק במידה שהביאה את הרשויות לפעול נגדם? האם הורשעו בבית משפט?
יהיה מי שיציב את הסמן כבר בקו הגבול הראשון. הוא עלול לקבל מערכת חינוך צייתנית וחדגונית. יהיה מי שיגמיש את סבלנותו עד הגבול האחרון. הוא עלול לקבל מערכת חינוך שאין בה קוד התנהגות מקובל למעט הקוד הפלילי. רבים – וראוי להודות בזה ביושר – יציבו את קו הגבול במקומות שונים בהזדמנויות שונות. מה שמפריע להם יותר יישפט בחומרה – לדוגמה, מורה במערכת החינוך הדתי שהעזה לצאת לרחוב במכנסונים בזמנה הפנוי. מה שמפריע להם פחות יקבל פטור – לדוגמה, מנהל בסביבה חילונית־ליברלית שישב בבית קפה שנפתח בניגוד לחוק בערב תשעה באב.
יש שתי בעיות שהסוגיה הזאת חושפת. האחת – יומרתם המיותרת של בתי הספר לחנך. ההתעקשות שבתי הספר לא יסתפקו במשימה – היא כנראה קטנה עליהם - לגדל דור של צעירים משכילים, אלא יוסיפו עליה כהנה וכהנה “ערכים” ו”משמעות”. אם בתי הספר פשוט ילמדו, השאלה מה עושים המנהלים והמורים בשעות הפנאי (למעט במקרים של עבריינות פלילית מובהקת) תהפוך למיותרת. המנהלים ינהלו. המורים ילמדו. שרי החינוך יצטרכו להציג הישגים, ולא לטרחן את הציבור במילים גבוהות.
האחרת – החרדה המיותרת מפני השפעתם המזיקה של אנשים בעלי דעות שונות על ילדי בתי הספר. מה יקרה אם תלמידים פטריוטים יגלו שהמנהלת שלהם חתמה פעם על עצומה מטומטמת? מה יקרה אם תלמידים דתיים יגלו שהמורה שלהם למתמטיקה אוהבת ללבוש גופייה? מה יקרה אם תלמידים חילונים ישמעו קצת שטויות ממורה חב”דניק? מה יקרה אם תלמידים בורגנים יגלו שהמורה שלהם מבזבז את ימי שישי בהתנהגות מטורללת, מימין או משמאל, על הגבעות בשטחים?
מן הסתם, שום דבר לא יקרה. או שיתווכחו קצת, או שיתעלמו, או שיצחקקו. במקרה הטוב, הם ישמחו שיש להם מורה מצוין. מורה מצוין - עם כמה חסרונות.