מתווה א-סיסי: סאגת הגז היא נושא חוצה מפלגות ויש לשים לה סוף

אסור שהגז יישאר בבטן האדמה שבמעמקי הים. הוויכוח על גובה התמלוגים ועל המתווה המוצע הוא בחלקו פוליטי ובחלקו ענייני, חלקו מהותי וחלקו פופוליסטי. אך היעדר המשילות וחוסר היכולת לקבל ולקדם החלטות, פוגעים במקרה הזה גם בכלכלת ישראל וגם בביטחון הלאומי שלנו. 
 

ובינתיים, המזל מאיר פנים לנשיא מצרים א־סיסי. בקושי שנה בתפקיד וכבר הוא הציג לעולם תעלת סואץ מורחבת ותגלית גז מפתיעה. במצרים אין בעיות בתפר בין החלטה לביצוע ואין רגולציה מכבידה. זו לא רק שיטת הממשל (שאיננו רוצים להידמות לה), זהו גם הצורך הכלכלי ושעון החול: האוכלוסייה גדלה, הכלכלה לא מספקת, יתרות המט"ח מדולדלות, הטרור האסלאמי מכה במדינה ודאע"ש גורם לחיסול ההכנסות מהענף המרכזי - התיירות. 

התגלה כמבוגר האחראי, השר יובל שטייניץ. צילום: מרק ישראל סלם 
 

תגלית הגז היא בשורה גדולה למצרים. המדינה צורכת כיום BCM 50 גז, היא גדלה בקצב של 7% צריכה בשנה ועד 2020 תזדקק ל־BCM 70 בשנה. סביר להניח שרוב הגז יופנה לצורכי פנים, אבל ישנו גם פוטנציאל יצוא, כשפוליטית וגיאואסטרטגית למצרים יש עדיפות מסוימת על ישראל. היא יכולה למכור בעדיפות למדינות ערב באזור ולטורקיה, היא תוכל למכור לאירופה, וכבר קיימים ברשותה שני מתקני הנזלה (LNG) לגז הטבעי, שיאפשרו להובילו במכליות למדינות מזרח אסיה המשוועות לגז טבעי דרך הים האדום. 
 

כשארצות הברית עוזבת בהדרגה את המזרח התיכון לאחר שמצאה נפט ופצלי שמן במונטנה ל־80 השנים הבאות, ישראל חייבת לראות במאגרי הגז הטבעי לא רק את הפן הכלכלי, שאמור להפרות את אותה "קרן עושר" לקופת המדינה ולרווחת הציבור, אלא גם כלי מדיני־ביטחוני־אסטרטגי, שיקנה לנו עצמאות אנרגטית ויהווה "מבואה" לברית אסטרטגית אזורית עם מצרים, סעודיה, ירדן, הרשות הפלסטינית, חלק ממדינות המפרץ ואולי בהמשך גם טורקיה.
 

מתווה הגז, המתגלגל בין הממשלה לכנסת באמצעות הרשתות החברתיות והעיתונות הכלכלית, נתפס כ"מתווה נתניהו", וזוהי אחת השגיאות שעשתה הממשלה. העניין הזה חוצה מפלגות ופוליטיקה וצריך לשים סוף לסאגה המתמשכת. דווקא שר האנרגיה יובל שטייניץ (שהתגלה באחרונה בקלטות ברק כמבוגר אחראי בעניין האיראני) הוא בעל ניסיון בתחום האסטרטגי והאזורי, בעל ניסיון כלכלי מהאוצר ויכולת למידה מהירה ויסודית של תחום האנרגיה. זה נופל כעת במשמרת שלו. 
 

שטייניץ חייב כעת לחזור ל"ימי גולני" שלו, לאתר את אותו מבוגר אחראי שיגשר, להכניס תיקונים והשלמות למתווה, להגדיר תקופת מעבר והתבוננות לכמה שנים, שבהן יהיה ניתן לבחון שוב ולעדכן את המתווה בהסכמה, כדי להוציא מהר ככל האפשר את הגז מעומק הים. 40 שנה הלכנו במדבר אל ארץ זבת חלב, דבש וגז טבעי - לא חבל? 

2. הרבה מאוד מאמצים, הרבה מאוד קילומטרים, וברוב המקרים גם הרבה יותר כסף, אנשים רציניים משקיעים כדי להגיע אל הכנסת ואל העשייה הפוליטית, והנה, הם מוותרים עליה בקלות שכזו. בדרך כלל לוקח זמן עד שהמסרים נשחקים, והסיבות האמיתיות לפרישה מבצבצות איכשהו (ג'וב נחשק, פעילות כלכלית מניבה, שליחות מפתה, חקירה מתקרבת, הצעה שאי אפשר לסרב לה מראש המפלגה וכדומה). 

סגסוגת של יושרה, יהדות מתקדמת ויונות בת זממנו, אלעזר שטרן. צילום: מרק ישראל סלם  
 

בכל מקרה, הכנסת הזו, במציאות שבה הממשלה מתקשה לנוע, מתאפיינת גם בכמה דברים טובים: בולטים בה חברי וחברות כנסת רציניים מכל הסיעות, הרואים במושבם במליאה ובוועדות שליחות ומבינים שהעבודה היא לייצג, לחוקק ולתקן. חלקם החליטו לזנוח את המרדף אחר הגימיק והכותרת ולהתמקד בעשייה, בתקווה שזה ישתלם בסוף וידעו להעריך את זה. אצל חלקם הפעילות מזכה בהערכה ציבורית חוצת מחנות (אורלי לוי־אבקסיס, דב חנין, איציק שמולי, מרב מיכאלי, שלי יחימוביץ', יואב קיש, מירב בן ארי ונוספים). גם הח"כים הערבים בכנסת הזו עוסקים יותר ויותר בעבודת החקיקה ופועלים למען עניי עירם ופחות עבור הרשות הפלסטינית. 
 

נכון, יש הרבה ביקורת והרבה בעיות שצריך לחשוף ולתקן, אבל יש גם צד חיובי ומרענן בעשייה בכנסת הנוכחית. אל שורת הח"כים מצטרפים בימים אלה שלושה: ח"כ האלוף (במיל') אלעזר שטרן, ידידי ורעי, המורכב מסגסוגת נדירה של יושרה, יהדות מתקדמת, ציונות בת זמננו והבנה עמוקה שחינוך וזהות יהודית הינם מרכיבים רבי עוצמה בביטחון הלאומי שלנו, ח"כ שרן השכל, צעירה, משכילה ומוכשרת, המחליפה את דני דנון ושתוסיף בפועלה לפרלמנט הישראלי, ועו"ד עודד שורר, מנכ"ל משרד הקליטה לשעבר, שיחליף את ח"כ שרון גל, שהסתפק בחמישה חודשים בבית המחוקקים, ובונה לעצמו רזומה עשיר במעבר מעיסוק לעיסוק. בהצלחה להם.

3. באוויר כבר מנשבת רוחה של השנה החדשה. במשך שנים ארוכות לא הקדשתי לכך מחשבה. תפקיד רדף תפקיד, אירוע רדף אירוע ועונה החליפה עונה, וכמו רבים מצאתי עצמי נשטף עם השוטף ועם העשייה. אין זמן מספיק למחשבות, להתבוננות עצמית לתיקונים, לנפש. 
 

השנים חולפות, הקריירה התובענית מפנה מקומה לאתגרים חדשים, הניסיון עושה את שלו, יש גם קצת יותר זמן, ופתאום אתה שם לב לכל "מכה" שאתה מקבל ולכל "מכה" שאתה נותן. האירועים, משמחים ועצובים, מעצבים תודעה, מכניסים לפרופורציות ומחייבים חשבון נפש אישי. פתאום אתה רוצה ליהנות יותר מהחוויה, רוצה לחלוק יותר ידע וניסיון, להכיר תחומים חדשים ולצמצם ריב ומדון, מחלוקת ושנאת חינם. כן, אני עורך חשבון נפש. אני מנסה להשתחרר מדפוסים ישנים, להיות מדויק ומאוזן ככל הניתן, מאמץ לי תובנות חדשות ודרכי חשיבה מאתגרות. זה לא קל. 
 

בשבוע הבא, ערב ראש השנה והימים הנוראים, אנסה לאזור מעט אומץ וגילוי לב ולשתף. מקווה שאצליח, ולו במעט. בשביל מה לעזאזל יש לי טור בעיתון? שבת שלום.